כפי שהוכח באין ספור מחקרים כלכליים התשואה על ההון האנושי עולה כפונקציה של מספר השנים ובעיקר בטווח הארוך (פרי נסיון מצטבר ומומחיות)ובהתאם גדלה גם יכולת ההחזר הכספי,על כן אין טעם לתחום את תקופת החזר שכ"ל למספר שנות הלימוד אלא לקבוע זאת בהתאם לנתוניו האישיים של כל אדם (למשל מבחן הכנסה),תהא השכלתו אשר תהיה.הטבה זו שיוויונית יותר ואינה מפלה בעלי השכלה גבוהה שמשתכרים ברמות שכר נמוכות בשנים הראשונות

ומה לגבי סטודנטים לחינוך, פילוסופיה, גיאוגרפיה ומדעים למיניהם? מה עם סטודנטים לאומנות? כאלו שמשכורתם אחרי תואר ראשון לא תאפשר להם החזרת הלוואות כאלו... כפי שאמרת בתחילת הכתבה, אי אפשר לחשוב על מערכת ההשכלה במונחי כלכלה (בלבד). ישנה תועלת ציבורית ארוכת טווח, לשלמה אנו משלמים היום מיסים. גם אם אינני מתעניין בשירה, פילוסופיה או כיו"ב, אני מעוניין שבשכונתי יוקמו מרכזי שירה וספרות, ע"מ שלילדיי ולשכניי תהיה את האופציה להרחיב את אופקיהם בתחומים אלו אם ירצו בכך. כסטודנט לכלכלה, לא הייתי רוצה שכל המדינה תתמלא בסטודנטים לכלכלה ומשפטים. צריך להשקיע כמויות כסף גדולות ולחכות בסבלנות - כמו ילדים גדולים - לפירות שיגיעו בעוד שנים רבות.