במת כלכליסט: איפה תקציב המדינה כשצריך אותו?

מבחינת המצב הכלכלי, הבחירות מתקיימות בעיתוי גרוע במיוחד. הסערה הכלכלית בדרך אלינו בעוצמה חסרת תקדים ולממשלה אין תקציב לשנת 2009. לכל ממשלה יש שתי זרועות כלכליות: הבנק המרכזי ותקציב המדינה. לממשלה שלנו יש רק זרוע אחת - בנק ישראל.

איך נקלענו למצב הזה? ממשלת מעבר בישראל יכולה לעשות דברים רבים במישור המדיני־ביטחוני - לפוצץ מנהרות, לעסוק בשיחות שלום או לערוך עסקה לשחרור גלעד שליט, אבל היא מנועה מלהחליט על הוצאות חדשות בלי אישור הכנסת.

למדיניות הריבית השפעה מעטה

לפי חוק יסוד משק המדינה ומכיוון שלא אושר תקציב חדש, מתחילת 2009 יהיה תקציב המדינה החודשי 1/12 מהתקציב המאושר לשנת 2008. בתקציב החודשי אי אפשר לממן פעולות שלא היו בתקציב 2008: הגדלת תקציב דמי האבטלה, הזרמת כסף כדי לחלץ מפעל שפשט רגל או הצבת רשת ביטחון לקופות הגמל. לכל אלה יש צורך באישור של הכנסת.

כיוון שלממשלת המעבר אין על פי טבעה רוב בכנסת, יכולתה הביצועית מוגבלת ביותר. רק לאחר הבחירות וכינון ממשלה חדשה באפריל יתחיל דיון בתקציב 2009 - דחייה של חצי שנה.

מי שחושב שאני מגזים בחומרת המשבר ישים לב לכך שקרן המטבע (IMF) הורידה בתוך חודש את תחזיות הצמיחה העולמית לשנים 2009-2008 ל־3.7%, ירידה של 1.25% מ־2007. גוש היורו נמצא בצמיחה שלילית. בנקים מרכזיים רבים הורידו ריבית באופן חריג. גם בנק ישראל חושב שהמשבר הוא חמור, ולכן הפחית את הריבית באופן מפתיע באמצע החודש במנה גדולה של 0.5% לשפל היסטורי של 3%.

זרוע הריבית נאבקת במיתון בכמה ערוצים. הריבית הנמוכה יותר מקלה על עסקים שמממנים את פעילותם בעזרת אשראי, מקטינה את נטל המשכנתה לאלו שרוצים לקנות בית ומחלישה את השקל מול הדולר וכך תומכת ביצוא (אם כי שם יש גורמים אחרים שמשפיעים לא פחות).

אבל פעולה זו מוגבלת. בזמני מיתון והאטה נזהרים הבנקים במתן הלוואות בגלל החשש מחדלות פרעון. אם אי אפשר לקבל הלוואה לקיום העסק, במה עוזרת הריבית הנמוכה יותר? אפילו אם המשכנתאות זולות יותר לתשלום חודשי, הרי חלק מהקונים הפוטנציאליים חוששים למקום עבודתם ונמנעים מלהתחייב כעת על קניית דירה חדשה. הריבית הנמוכה גם אינה מקטינה את החששות מפשיטת רגל של לווים גדולים - החששות שהפילו את קופות הגמל. מכאן שככל שהמיתון עמוק יותר והחששות לעתיד רבים יותר, למדיניות הריבית יש פחות השפעה.

התקציב יעיל למלחמה במיתון

דווקא הזרוע השנייה של המדיניות הכלכלית - התקציב - יעילה מאוד למלחמה במיתון. הבעיה בזמן המיתון היא שמי שיש לו כסף, חושש להוציא אותו. ולכן הממשלה, שאינה חוששת להוציא כסף, היא הגורם שיכול להתניע את גלגלי המשק על ידי הוצאה נבונה של כספים. אם, למשל, הממשלה מאיצה סלילת כבישים, מוזרמים תשלומים לחברות המבצעות, שמשלמות בהם שכר לעובדיהם, שאחרת היו מובטלים, ולקבלני המשנה שלהם. אלו מצדם מוציאים עוד כסף לתצרוכת ובכך מפרנסים עוד משפחות, שגם הן מוציאות עתה יותר כסף לתצרוכת וכן הלאה.

בצורה דומה עדיף להזרים כסף לכיסם של מובטלים בצורת קצבת אבטלה, כי הם נאלצים להוציא את דמי האבטלה שהם מקבלים, ובכך הם מפרנסים גם משפחות נוספות.

מנהיגות כלכלית ופוליטית אמיתית היתה שואפת להגיע להסכמה ציבורית ופוליטית רחבה לתוכנית חירום תקציבית ולהעברתה בזמן הקרוב, וכך היה נרפא שיתוק הזרוע התקציבית. שר האוצר אמנם מכין תוכנית חירום - ובה גם חלק מהצעדים שהוזכרו לעיל - אבל אין ניסיון לגיבוש הסכמה ציבורית רחבה לתוכנית. ובאין הסכמה כזו, מהם הסיכויים שהתוכנית תאושר בכנסת?

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל