במת כלכליסט: הצעה לרשת ביטחון הוגנת לפנסיה

תהיה או לא תהיה רשת ביטחון לפנסיה? מהי רשת ביטחון כזו ומפני אילו סיכונים היא מגינה? (הרי לוליין שמתעמל על הרצפה אינו זקוק לרשת ביטחון). באיזו עלות מדובר, האם זו באמת עלות של עשרות מיליארדים כמו שנשמע באוצר, ולמה האוצר מתנגד?

מאז הרפורמה של נתניהו ב־2004 פועלת הפנסיה בשיטת הצבירה: העובד והמעביד מפרישים ביחד 17.5% מהשכר. סכום זה (בניכוי הוצאות וביטוחי חיים ונכות) נצבר בחשבון לזכותו של העובד, ומושקע באיגרות חוב של ממשלת ישראל - שהן בטוחות לחלוטין; מניות - שהן מסוכנות; ואיגרות חוב של פירמות גדולות (אג"ח קונצרניות) - שבדרך כלל נחשבות לבטוחות, עד שפוקד אותן משבר גדול.

הסכום הצבור לזכותו של העובד הופך לפנסיה בגיל הפרישה. לכן, אם לעובד שעומד לפרוש היו הפסדים בשוק ההון שהורידו ב־15% את ערך הצבירה שלו, גם הפנסיה שלו יורדת ב־15%.

השנה האחרונה הבהירה שההשקעה בשוק ההון כרוכה באי־ודאות גדולה, אפילו באפיקים שנראו סולידיים כמו אג"ח קונצרניות. רשת הביטחון אמורה להבטיח תשואה מינימלית לחיסכון לפנסיה, ואם התשואה של החיסכון אינה מגיעה למינימום הזה, תשלים המדינה את החסר.

איך זה יעבוד בפועל?

להלן הצעה אפשרית שעלותה נמוכה והיא הוגנת. נקודת המוצא לחשבון היא 1.1.2004 - מועד תחילת שיטת הצבירה.

ישנם שני סוגי מבוטחים מכוסים: 1. מי שיוצא היום או בחמש השנים הקרובות לפנסיה. המדינה תשלים את התשואה לתשואה הנורמטיבית בקרנות הפנסיה - 4.24% (לפי הנחיות האוצר), בהגבלה לצבירה של עד מיליון שקל. כדי למנוע עוד ירידה בערך הצבירה שלהם, יועברו כל נכסי המכוסים בביטוח מיד עם הפעלת התוכנית לאג"ח צמודות ממשלתיות, שתשואתן כיום 4% ויותר.

2. כל המבוטחים שיפרשו בעוד חמש שנים ואילך יקבלו תשואה מובטחת נמוכה יותר - 3% לשנה. ביטוח תשואה זה יוגבל לשכר של עד 8,000 שקל לחודש - השכר הממוצע במשק.

ביטוח זה הוא הגיוני וצודק. מי שעבד והפריש כל חייו זכאי לפנסיה מינימלית, והוא אינו צריך להיהפך לשם כך למומחה בפיננסים. מצד שני, העובדה שהתשואה המבוטחת היא נמוכה מהממוצע תערוב לכך שהביטוח לא יגרום לאנשים לזלזל באחריות הפיננסית המוטלת עליהם, כי עם קצת תשומת לב הם יוכלו לקבל יותר מ־3% תשואה.

כמה זה יעלה לנו?

תוכנית החירום תעלה לכל היותר מאות מיליוני שקלים. בזכות השנים הטובות של הקרנות מאז 2004, ההשלמה שהאוצר יצטרך לשאת בה עד היום היא מינימלית. באשר להשלמה של השנים הקרובות - פער הריביות בין אג"ח ממשלתיות לתשואה המכוסה הוא שברי אחוזים. מספר היוצאים לפנסיה בשנים הקרובות הוא כ־20-30 אלף איש, והצבירה המבוטחת לפנסיונר היא לכל היותר מיליון שקל, ולכן הסכום המבוטח הוא כ־20 מיליארד שקל.

אפילו אם פער הריביות הוא 1% לשנה, ההוצאה היא 200 מיליון שקל. בכל מקרה, רשת הביטחון עולה פחות ממיליארד שקל - לא סכום בעייתי בקנה מידה ממשלתי.

אז למה האוצר מתנגד? באוצר דבקים בשוק החופשי התחרותי, וחוששים מאובדן השליטה על ההוצאות. לפי האוצר, רשת ביטחון לפנסיה מפריעה, לכאורה, לפעולת השוק החופשי (והיא לא). כמו כן, מצד הקופה לאוצר יש זיכרון קולקטיבי בן כ־20 שנה של גופים כמו התעשיות הביטחוניות, שהממשלה כיסתה את כל גירעונותיהם ללא הגבלה אמיתית ואלו היוו בור ללא תחתית.

כדי לטפל נכון במשבר הנוכחי האוצר חייב להתנתק מהטראומות של העבר ולטפל במציאות החדשה, או שעלות הצעדים המתחייבים תהיה גדולה פי כמה וכמה, לא כל שכן הנזק למשק ולחברה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל