הילד משחק שעות במחשב? שישחק

ב־2006 נפתח באמסטרדם מרכז סמית' אנד ג'ונס, המכון האירופי הראשון לטיפול בהתמכרות למשחקי וידיאו. מאות בני נוער נשלחו למרכז ביוזמת הוריהם לאחר שבילו כל כך הרבה שעות במשחקים ועולמות וירטואליים, עד שלא נותר להם זמן ללימודים או לחיי חברה. המכון טיפל בהם בשיטות גמילה מסורתיות, כמו באלכוהול או בסמים, שהדגישו את ההימנעות המוחלטת ממשחקים. התוצאות היו מעודדות.

ובכל זאת החליט המרכז, בצעד יוצא דופן, להכריז על פשיטת רגל טיפולית. בשבוע שעבר הודה המייסד והמנהל קית' באקר, שכל דרכו של המכון יסודה בטעות. מסתבר שהגיימרים הצעירים הם ממש לא מכורים לפי ההגדרה המקובלת. "זו בעיה חברתית", הסביר באקר בראיון לבי.בי.סי. "80% מהילדים הללו סבלו מבריונות בבית הספר והם מרגישים מבודדים. ככל שאנחנו עובדים איתם יותר, אנחנו פחות מאמינים שאפשר לקרוא לזה התמכרות". לדברי באקר, אם הטיפול נגד התמכרות הועיל לילדים, זה פשוט כי הם קיבלו במהלכו את ההקשבה והתמיכה שלא קיבלו מההורים ומהמורים.

רק ימים ספורים לפני כן פורסמו תוצאות מחקר נרחב של קרן מקארתור האמריקאית היוקרתית, שבדק את הפעילות האינטרנטית של ילדים ובני נוער. המחקר מצא שהם משתמשים באינטרנט, בפייסבוק למשל, כדי לתחזק קשרים עם חברים קיימים, או כדי להתיידד עם אנשים חדשים סביב תחומי עניין משותפים. האינטרנט התגלה במחקר לא רק ככלי חינוכי, אלא גם כקלחת רוחשת של חיי חברה מורכבים.

גם התוצאות האלה, כמו התגלית שמשחקי וידיאו לא ממכרים, דווחו בתקשורת העולמית בהפתעה גמורה. אז פייסבוק ומייספייס בעצם טובים לילדים? הרי כל הורה טוב יודע שאלה בזבוזי זמן מסוכנים, שמחליפים קריאת ספרים ומשחק בריא במחבואים. אז זהו, שהבעיה היא לא במחשבים או בילדים שיושבים מולם. הבעיה היא בדור המבוגר, שמתחפר בשוחות המלחמה בכל פעם שהילדים מתעסקים במשהו חדש, בין אם זה הראינוע , אלביס פרסלי או המשחקGrand Theft Auto. זה שהורים מפחדים מהילדים שלהם, מהעצמאות שלהם, ממה שהם אולי יודעים שההורים לא – זה טבעי. גם טכנופוביה וחוסר ידע על האינטרנט אינם פשעים. הפשע הוא רידוד כל עיסוק שההורה לא מבין בו, ובמיוחד עיסוק טכנולוגי מורכב ומפחיד למראה, לכדי בזבוז זמן במקרה הטוב ומחלת נפש במקרה הרע.

ההשלכות השליליות של התופעה לא נוגעות רק לילד המסכן שאבא ואמא מנתקים לו את האינטרנט ושולחים אותו לפסיכולוג. בשם הפרנויה רודפים את תעשיית משחקי הווידיאו, מנסחים הצעות חוק לצנזורה על הרשת וחונקים את ההתפתחות הטכנולוגית. לא פשוט יותר לבלוע את הפחד, להתיישב מול המחשב של הילד ולנסות להבין מה קורה שם בפנים?