בגלל הביורוקרטיה: המפוטרים מחכים לפיצויים ובינתיים מאבדים אלפי שקלים

העובדים שאיבדו את עבודתם בתקופה האחרונה בוודאי תכננו להשתמש בכספי הפיצויים שלהם כדי לשמור את הראש מעל המים. אולם כאשר ביקשו לקבל את הכספים, התברר להם שהדרך לקבלם ארוכה. בסופו של דבר העובדים לשעבר מוצאים את עצמם עם פיצויים שנשחקים בגלל הירידות בבורסות בשיעור של 15%-20% רק בגלל סבך ביורוקרטי.

על פי החוק, המעסיק חייב להודיע לקופה שבה נחסכו כספי פיצויי הפיטורים של העובד בתוך 15 יום על שחרורם לטובת העובד. ללא המכתב והטופס המצורף אליו, הידוע בשם טופס 161, אי אפשר לשחרר את הכספים לעובד. מרגע שעשה כן, המעסיק אמור לסיים את תפקידו בהליך. עכשיו הכדור עובר אל חברת הביטוח האחראית לקופה, שהחוק מתיר לה לשלם לעובד את הכסף המגיע לו בתוך 30 יום מקבלת המכתב מהמעביד. עד כאן ספרנו 45 יום, אך הסיפור רחוק מלהסתיים.

לפני כשנתיים שינה אגף שוק ההון במשרד האוצר את תוכן טופס 161 והוסיף לו את טופס 161א', שאותו העובד צריך לשלוח. בטפסים החדשים צריך לציין בדיוק של שקל את הצבירה שנרשמה לזכותו של העובד בקופה. אבל כדי לגלות את הנתון הזה נדרש זמן רב, משום שההפרשות לקופה מהמשכורת של החודש האחרון מגיעות לקופה רק בחודש העוקב. רק אז תצטרך הקופה לעשות את החישוב של הצבירה לפי התשואה החודשית הרלבנטית.

כלומר, אם העובד פוטר ב־15 באוגוסט, יעביר המעביד את ההפרשה לקופה ב־15 בספטמבר, ועד אז אין נתונים מלאים על הצבירה. המשמעות היא שאם כולם זריזים מאוד, רק לקראת סוף ספטמבר אפשר לקבל טפסים מסודרים מהעובד ומהמעביד. חברת הביטוח תשחרר את הכסף בתוך כ־30 יום, ואז מדובר כבר בסוף אוקטובר - חודשיים וחצי לאחר הפיטורים.

מכיוון שקופות הגמל רשמו באוקטובר תשואה שלילית של כ־16%, פוליסות ביטוח המנהלים רשמו תשואה שלילית של כ־7.5%, ותשואות נובמבר נעות גם הן בטווח השלילי - מדובר בהרבה מאוד כסף. איציק עוז, מנכ"ל אגם לידרים, אומר שמצב זה מעלה שאלות רבות ללא מענה: "הבעיה היא בינתיים שהפיצויים נשחקו לפעמים ב־20%, ואז העובד שואל מי אמור להשלים לי את הכסף שאיבדתי ומה הוא התאריך הקובע לפיצויים?".

חוק פיצויי פיטורים קובע רף מינימלי לפיצויים, לרוב כמשכורת האחרונה כפול מספר שנות העבודה. עם זאת, סעיף 14 לחוק מאפשר לעובד ולמעסיקו להחליט שכספי הפנסיה יעמדו במקום הפיצויים. לדברי עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד התמ"ת, שהיה בין יוזמי הסעיף לפני כעשר שנים, היתרון של סעיף 14 הוא בכך שהוא מחייב את המעביד לרשום את הכספים על שם העובד ולא על שמו של העסק ומחייב גם הסדר פנסיוני, הכולל ביטוח אובדן כושר עבודה.

החיסרון, אומר עו"ד יצחקי, הוא שבמקרה כזה המעסיק פטור מלהשלים את הפער בין הכספים שנחסכו לבין הפיצויים שחייבים על פי חוק, אם ישנו פער כזה.

היועץ הפנסיוני יעקב זלוטניק אומר כי סעיף 14 חל על 90% מהשכירים במשק. לדבריו, השאלה מי אמור להשלים את הכספים, אם בכלל, במקרה של שחיקה כפי שקרה בשוק ההון, היא פתוחה: "את הנושא הזה כנראה יצטרכו להכריע בבית הדין לעבודה כשמישהו יתבע את הקופה שלו". בכל אופן, כאשר סעיף 14 קיים, המעסיק יוצא מהתמונה והוויכוח נשאר בין העובד לקופה. אם מדובר בעובד שסעיף 14 אינו חל עליו, אז גם המעביד יכול להיכנס לתמונת התביעה.