מסע במורד הטחינה הגולמית

מדף הטחינה במרכולים הוא בהחלט אחד המסובכים. כל היצרנים נראים זהים במבט ראשון - צנצנת פלסטיק עם תוית שמנונית מעט. נכון, חלקם מנסים לבדל את עצמם על ידי שבירת המבנה הצילינדרי של הצנצנת או בעזרת צבעוניות אבל זה עדין לא זה. גם חברת בארכה, שיצאה עם אריזה עיצובית יפהפייה למוצרי טחינה, פספסה את הפואנטה כמו יתר היצרניות - לא נוח לצרכן לדלות את הטחינה מתחתית הצנצנת.

טחינה מיוצרת מסומסום אלא שעם הזמן מתחילה הפרדת פאזות בין שומן הסומסום לשאר המוצקים. המוצקים, מצידם, מאוד סמיכים ושמחים לשקוע להם לאיטם בתחתית הצנצנת. וכך נוצר "בוץ טחינה" שהופך להיות בלתי ניתן לכרייה באמצעים קונבנציונאלים.

מסע בעקבות הטחינה | צילום: תמיר חסון

ואז אתה מגיע למדף ורוכש את אחת מצנצנות הטחינה, בלי שתדע את מידת טריותה אלא רק את תאריך "מותה", בין לבין מנער אותה, אולי קרה נס ואין "בוץ טחינה" ומצפה בהתרגשות לחווית החפירה של יום שבת.

בגלל שמשפחה ממוצעת משתמשת רק בשליש מהצנצנת ואילו משפחה מכורה צורכת כחצי צנצנת טחינה לשבת הרי שקיימת חשיבות רבה לקבלת טחינה הומוגנית בצנצנת – שאולי, אבל רק אולי, שימוש בצנטריפוגות האיראניות יצליח במשימה זו. או לחילופין, אריזה שתאפשר בקלות לצרכן לערבב לקבלת מרקם אחיד של הטחינה הגולמית.

בתחום הטחינה המוכנה, גם כאן, פרצה ראשונה חברת "בארכה" וכעת שטראוס צועדת בעקבותיה – רוטב טחינה בבקבוק עומד, נוח לשימוש, אבל קצת קשה להוציא את השליש האחרון של הטחינה מהבקבוק – שקית עומדת עם פקק היתה פותרת את הבעיה מלכתחילה.

1. שפרו את נתוני האריזה כדי שתענה לצרכי הלקוחות ולא רק לניראות במדף.

2. רשמו גם את תאריך היצור של המוצר.

3. מי שיהיה ראשון ליישום - יהפוך אותי לצרכן נאמן שלו.

הכותב הוא מומחה לאריזות וסמנכ"ל פיתוח בצ.ל.פ תעשיות