מס שפתיים ושמו "יחידת אכיפה"

ביום ד' פורסם דו"ח מקבלי השכר בשירות הציבורי לשנת 2007. מעבר לביקורת הרגילה הנשמעת כלפי דו"ח זה, שאולי לחלקנו נכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשנייה וחלקנו האחר כבר מעדיף לאטום את אוזניו כדי לא לשמוע את הפזמון החוזר, יש נושא נוסף שנשכח - ואולי אפילו נשמט - מעין המבקרים.

אנו יכולים לבקר את מקבלי השכר עד מחר, אבל שום דבר לא יעזור - כל עוד משרד האוצר ימשיך להפעיל גופי פיקוח דלי אמצעים ויצפה, כי אלה יפתרו את כל בעיות השכר במגזר הציבורי.

"יחידת האכיפה"

כדי להתמודד עם בעיית חריגות השכר הוקמה לפני כ-10 שנים באגף השכר של משרד האוצר יחידת האכיפה, בראשות שמואל נחמני. מהדו"חות שפורסמו ביום ד' עולה, כי בעקבות פעולת היחידה, נחסכו השנה לקופת המדינה כ-50 מיליון שקל.

הסכום אמנם נשמע מרשים. נוכל אף לראות, כי על פי נתוני האוצר הגוף, שמונה 10 אנשים בלבד, ועלות הפעלתו נאמדת במיליוני שקלים בודדים, אכן יעיל בתור יחידת רווח עצמאית (כלומר מביא לחיסכון שגבוה מעלות הפעלתו), אך האם בראייה כוללת נרשמה הצלחה בנושא חריגות השכר?

עלות העסקתם של 281 אלף העובדים במגזר הציבורי בשנת 2007 עמדה על 44 מיליארד שקל. עם זאת, בכ-20% מכלל הגופים שנבדקו נמצאו חריגות שכר. על פי חישוב מהיר נגלה, כי 50 מיליון מ-44 מיליארד הם 0.1%. כלומר יחידת האכיפה של נחמני הצליחה לחסוך למדינה 0.1% בלבד מעלות השכר הציבורית.

אם כן, האם יחידת האכיפה של אגף השכר באוצר, המורכבת מ-10 אנשים, יכולה למנוע חריגות שכר של 281 אלף עובדים בפוטנציה? סביר להניח, כי התשובה לכך היא שלילית.

יחידת פיקוח קטנה יוצרת לגיטימיות

הפעלתה של יחידת פיקוח קטנה, המונה 10 אנשים בלבד, משחקת לידיהם של אנשי השירות הציבורי, הרבה יותר מהתועלת שהיא מביאה לחיסכון הציבורי ואפשר אף לומר, כי יחידה קטנה זו אף מגדילה את הלגיטימיות של חריגות השכר.

הרי הפעלת היחידה מרסנת - ואף מנטרלת - את הביקורת שמושמעת על שיאני השכר בשירות הציבורי, בכך שהיא מגלגלת את האחריות לשכרם הגבוה לפתחו של משרד הממונה על השכר באוצר.

כעת, לאחר שהשילו מעליהם את האחריות לשכרם הגבוה, יכולים אנשי השירות להמשיך ולחרוג כאוות נפשם. את מס השפתיים בן 0.1% בשנה הם משלמים, תוך ידיעה כי לגיטימיות החריגות רק תלך ותגדל.