המנוף והבלוף

אין כמו המוח הישראלי כדי למצוא פתרונות יצירתיים בעתות משבר. האמריקאים מרובעים, האירופים כבדים - רק אנחנו הישראלים זריזים. שדים של ממש שכבר מצאו את פתרון הקסם ליציאה מהמשבר: קרנות המנוף. נשמע טוב. אין כמו מנוף רציני כדי לחלץ את בועת האשראי החוץ־בנקאי שהתפתחה כאן בחמש השנים האחרונות. האוצר נלהב כי סוף סוף הוא התעורר מהחרופ שאפיין אותו מאז התחילה הסערה, המוסדיים מאושרים כי ניירות הערך שלהם שוב עולים והחברות רק מחכות לכסף החדש שישטוף את כל הרעלים שהצטברו במאזניהן. רק על החוסכים בקופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה אף אחד לא חשב. אלו הולכים להיות הנפגעים המרכזיים מהשערורייה המכונה קרנות המנוף.

הנהנים העיקריים מיצירת פתרון הפלא הם כמובן מנהלי הקרנות עצמן. איזה ג'וב חלומי מצאו לעצמם היזמים הנמרצים בקרנות. אחוז אחד דמי ניהול בשלוש השנים הראשונות ולאחר מכן חצי אחוז מההשקעות בפועל. 200 מיליון שקל הכנסות שנמצאים עכשיו על הרצפה ושעיניהם החדות של "הלשעברים" למיניהם המנהלים את קרנות המנוף, חפצים מאוד ביקרם. נכון, עדיין אין 20 מיליארד שקל והקרן הראשונה תסתכם כנראה ב־2 מיליארד שקל בלבד, אבל גם 20 מיליון שקל דמי ניהול בשנה זה כסף כיס לא רע. מבט קצר על הרשימה חושף את ניגודי העניינים החריפים שאליהם חשופים מנהלי קרן מסוג שכזה, שתיהפך לגביר החדש שיסתובב כאן בעיר כשמיליארדים בכיסו. חלק ממנהלי הקרנות גם יחזרו לאחר הגיחה הקצרה בקרנות המנוף לפעילות עסקית ענפה. מי שיחפש היטב ימצא כי הגופים שהעניקו שירותים לאותה קרן (עורכי דין, רואי חשבון ומעריכי שווי) ישמחו לקלוט את פליטי קרנות המנוף כשהעבודה שלהם תסתיים. ומי ישלם על החגיגה המוסווית תחת השם הנקי כל כך "דמי ניהול"? החוסכים.

פתרון נוח למי?

גם הגופים המוסדיים לא יכלו לדמיין פתרון נוח מזה. במקום להתמודד עם כמויות הזבל הסיטונאיות שהוכנסו לתיקי ההשקעות של כולנו, הם מעבירים את האחריות לפיזור האשפה אל קרנות המנוף. במקום לשערך את תיקי ההשקעות הכושלים שלהם ולהתאימם למחירי השוק, הם, ככל הנראה על פי ההסכמות המתגבשות עם האוצר, יוכלו לעשות זאת בתנאים משופרים. הרי מדובר על הלוואות לטווח ארוך ולכן יש לשערכן ככאלה, והעיקר שהנזקים יידחו לתקופות שבהן לא יידרשו להכיר בהם. במקום לפתח עכשיו את מחלקות האשראי שלהם (כן, זה עולה כסף), כדי שבמשבר הבא הם כבר יידעו לנהל היטב את האשראי, במקום לתקן את כל הכישלונות המהדהדים שלהם, הם מעבירים הכדור הלוהט הזה לקרנות מנוף. הם אפילו לא צריכים לשלם על זה. ומי נדפק? העמיתים, החוסכים, אנחנו. האחריות עוברת עכשיו מהמוסדיים אל קרנות המנוף ומי שרוצה לתבוע (וכבר הבין מי, לעזאזל, מנהל לו את קופת הגמל?) מוזמן לחפש את הכתובת החדשה. שם בטח לא יבינו על מה כל המהומה. הם הגיעו רק עכשיו והם בכלל בצד שלנו - החוסכים.

ואיך יכול החוסך לעקוב אחרי ההשקעה המדולדלת ממילא שהתגלגלה מקופת הגמל שלו לקרנות המנוף? הוא לא. כל העולם מקיא את הנכסים הרעילים בזה אחרי זה. בכל העולם הבינו כי הבעיה היתה מינוף יתר (הלוואות של פי 10–60 מההון העצמי), וכי הגיע הזמן לבצע ניקוי אורוות - להקטין את המינוף ולהגדיל את ההון בעסקים. פשוט. מה עושים בעולם? מוחקים. מה עושים אצלנו? מגלגלים. אין צורך בפתרון אמיתי של הבעיה, בסך הכל יש צורך בגלגולה לעוד כמה שנים טובות. זה לא שהיזמים שנכשלו בבחירת ההשקעות שלהם, אלו לא המוסדיים שהלכו שבי אחרי קרקעות חקלאיות בדרום רומניה - זו השיטה. כמובן.

מחר תוצאות הלוטו של האוצר

בכל העולם עוברים תהליך של שקיפות. עידן הקופסאות השחורות שאפיין את תעשיית הפרייווט אקוויטי ותעשיית קרנות הגידור (מאדוף וסטנפורד הגיעו בדיוק מאותם תעשיות) הולך ונעלם. ואצלנו - בדיוק ההפך. קרנות המנוף הן למעשה קרנות השקעה פרטיות (פרייווט אקוויטי) שיתנהלו כקופסה שחורה. הן לא חייבות בדיווח לאף אחד, למוסדיים אסור לדעת בזמן אמת מה הן עושות בתיקי ההשקעות שלהם מחשש למידע פנים (הם יקבלו דיווח בדיעבד בסוף הרבעון), והחברות חפצות ביקרן. מכאן הדרך להסדרים אפלים בשוק הון קטן ממילא, שוק שבו המנהל של היום הוא גוזר הקופון של המחר. על הגב של מי? שלנו, כמובן.

מחר אמורות להתקבל ההתחייבויות של המשקיעים המוסדיים לקרנות המנוף, ולפיהם יתברר מי מהן זכתה בלוטו של האוצר. חבל רק שהחוסכים הם אלו שבסופו של דבר יחתמו על הצ'ק.