סוף עידן הפלייסטיישן: משחקי המחשב בדרך ל-VOD

בעוד כמה חודשים, אם תוכניתה של חברת OnLive האמריקאית תצליח, לא נידרש עוד לקנות דגמים חדשים של קונסולות משחקים או אפילו תקליטורי משחקים למחשב. נוכל פשוט להתחבר לאתר שלה, שם יוזרמו אלינו המשחקים החדשים ביותר, אפילו ללא צורך בהורדה. המשחקים ירוצו על שרתי החברה, ורק השינויים בתמונת המסך ובסאונד יוזרמו לעבר מחשבי הגיימרים.

ההכרזה על פלטפורמת המשחקים החדשה זכתה לאהדה רבה בקהילת הגיימרים, אך גם לחשדנות. מומחי וידיאו טענו שאי אפשר להעביר דרך האינטרנט וידיאו עתיר גרפיקה וסאונד שמשתנה לפי פעולות השחקן, ולשמור על אותה האיכות שמקבלים כשמריצים את המשחק על מכונה מקומית. ב־OnLive מתעקשים שהטכנולוגיה שעבדו עליה כשבע שנים יכולה לעשות זאת, בזכות שבב מיוחד שפיתחה החברה ובזכות אלגוריתמים מתקדמים לקידוד וידיאו, שעד כה לא היו בנמצא.

בין הצופים בהכרזה של OnLive בכנס בסן דייגו, ארצות הברית, היה גם גיא דה־בר, מנכ"ל ומייסד הסטארט־אפ הישראלי PlayCast Media. דה־בר לא התעניין בהכרזה רק כגיימר, אלא גם כשותף למגמה ש־OnLive נמנית עם חלוציה, מגמה של סיום עידן שדרוגי המחשבים ורכישות הקונסולות והעברת תחום הגיימינג כולו לעולם "מחשוב הענן" - הרצת יישומים מהרשת. 

מתוך התערוכה של און-לייב בסן דייגו. השחקנים ירכשו רק ג'ויסטיק ומתאם רשת

דה־בר הוא בכיר לשעבר בחברת הרמוניק, שעל בסיס הטכנולוגיה שלה פועלות רבות מרשתות הכבלים בעולם. הוא ייסד את פלייקאסט עם נתן פטרפרוינד, לשעבר המדען הראשי לטכנולוגיות הווידיאו בחברת טכנולוגיות השבבים DSPG, וב־2006 הם החלו לעבוד על מערכת שתאפשר הרצת משחקים מרחוק. הפיתוח של פלייקאסט הוא מעין "שרת VOD" למשחקים, שחברות טלוויזיה בכבלים יוכלו להציע ללקוחותיהן באמצעות הממיר. הצופה־השחקן ייכנס למערכת, יבחר במשחק, ובתוך שניות יתחיל לשחק בו. המשחקים מאוחסנים בחוות השרתים של חברת הכבלים, וכמו בשירות של און־לייב, השחקן מקבל רק את תמונת המסך המשתנה על גבי הטלוויזיה שלו.

איך משחקים בכבלים

לכאורה, חיי פלייקאסט קלים יותר: אם און־לייב צריכה להסתמך על רשת האינטרנט הציבורית, שאינה תמיד יציבה ושסובלת לעתים מאטיות ומתקלות, הרי שבפלייקאסט נשענים על רשתות התקשורת הפרטיות והסגורות של חברות הכבלים, כך שאין חששות לעומס בתעבורת גולשים כמו באינטרנט.

ועדיין, המכשול האמיתי הוא בעצם הדרישות הגבוהות של הטכנולוגיה החדשנית: כיווץ, העברה ופענוח של גרפיקה עשירה, שנשלטת ומשתנה בזמן אמת לפי פעולות השחקן. בעת העברה של שידורי וידיאו דיגיטליים "רגילים" באמצעות הטלוויזיה בכבלים, ישנה השהיה של כשתי שניות בין הרגע שבו משודר התוכן בחברת הכבלים לבין הרגע שבו הוא מוצג על המסך. כשצופים בסרטים ב־VOD ההשהיה אינה מפריעה לצפייה. במשחקי וידיאו הסיפור אחר לגמרי. כל מי שדמותו ניסתה להימלט מטיל כתף שדולק בעקבותיה יודע שהמתנה של שתי שניות פירושה מכת מוות, לדמות ולחוויית המשחק.

אימת הפאנטום מלחמת המשחקים פוטנציאל ההתלהבות הטמון בתחום משחקי המחשב הוליד יומרות גדולות - שהביאו אחריהן אכזבות גדולות לא פחות. הנה כמה מההבטחות שלא התממשו גילעד נסלכתבה המלאה

בפלייקאסט החליטו שבמקום לעמוד במגבלות דוחסי הווידיאו הקיימים, הם פשוט ימציאו דוחס וידיאו משלהם: בזמן שמנוע המשחק עדיין מגיב לפעולות השחקן ו"מצייר" את הגרפיקה שאמורה להיות מוקרנת על המסך, חלק מהמידע כבר נשלח אל הלקוח, כך שהמערכת אינה צריכה להמתין עד שכל המידע הגרפי ישודר, אלא רק מתעדכנת בשינויים שנעשו בו. לפי פלייקאסט, השיטה שלהם מקטינה את ההשהיה לכמה אלפיות שנייה, וכך מאפשרת חוויית משחק חלקה. והדבר לא דורש החלפה של הממיר הדיגיטלי או אפילו שימוש בג'ויסטיק מיוחד.

האם זה עובד? נראה שכן. לי הזדמן לבחון רק מערכת בתנאי מעבדה, שבה המשחק לא שודר משרתי חברת הכבלים אלא משרתים שנמצאו באותו החדר. מבחר המשחקים המוגבל כרגע לצורכי הדגמה כולל את פיפ"א 2008, משחק המירוצים Offroad וכמה משחקים אחרים, וכולם נראו מצוין על מסך הטלוויזיה והגיבו במהירות לתקתוקי אצבעותיו של דה־בר על ג'ויסטיק אלחוטי של לוג'יטק שעמו שיחק.

"כמו פלייסטיישן 3"

דה־בר ופטרפרוינד גייסו עד כה כמיליון וחצי דולר מחממת Xenia בקריית גת, שבה שכנה החברה עד לפני כשנה, וכן מתקציבי התמיכה של המדען הראשי וממשקיעים פרטיים. בחברה חמישה עובדים בלבד, שמקיימים אורח חיים חסכני, שלא לומר סטודנטיאלי: בין המינימרקט לאחד מגני הילדים בקיבוץ משמרות שליד פרדס חנה נמצא המשרד שלהם, אם אפשר לקרוא למתחם הבנוי משני חללים ומתאים יותר לדירת סטודנטים "משרד". לאחרונה הצטרף לחברה אלון שטרוזמן, לשעבר בכיר ב־HOT ובחברת פוקס אינטרנשיונל של ניוז קורפ. שטרוזמן מקדם את עסקי החברה מלונדון.

החברה פונה ישירות למפעילי הכבלים, מכיוון שהמבנה הטכנולוגי של רשתות הכבלים (הכולל גם "ערוץ חזור" במהירות גבוהה, בניגוד לערוץ החזור הטלפוני של חברות הלוויין) מאפשר פעילות סדירה של השירות. במהלך המגעים עם ספקי הכבלים מתנהלים גם מגעים עם חברות המשחקים, ומתגבש קטלוג משחקים שאותו יציע ספק הכבלים ללקוחותיו. המודל העסקי מתבסס על חלוקת הכנסות המגיעות מהצרכן הסופי בין ספק הכבלים, יצרני המשחקים ופלייקאסט, ואינו מצריך תשלום נוסף על התקנת המערכת. אף שהחברה ממצבת את עצמה כספקית משחקים "באיכות של Xbox360 ופלייסטיישן 3", המשחקים עצמם מגיעים בגרסתם למחשב האישי, אם כי דה־בר אינו פוסל את האפשרות להמיר בעתיד גם משחקי קונסולות.

משחקים מרובי משתמשים, דרך אגב, אמורים לעבוד טוב יותר בשיטה הזו: השרתים המשמשים לפעילות מול לקוחות יושבים באותה חוות שרתים שעליה רץ המשחק מרובה המשתמשים, ולכן מהירות התגובה בין השחקנים לבין המערכת ובין עצמם מהירה בהרבה ממערכת הבנויה על חיבור באמצעות תשתית האינטרנט הציבורית.

מגעים עם HOT

האם נראה בקרוב את המערכת של פלייקאסט בישראל? דה־בר מאשר שמתקיימים מגעים עם HOT, אך מסרב להסגיר פרטים ואומר רק: "היעד הוא שיהיה שירות מסחרי עוד השנה. מבחינה טכנולוגית זה כבר עבד אצל מפעילי רשתות כבלים, בפריסה רחבה". לכשתותקן המערכת אצל הספק, יוצעו למשתמשים שתי אפשרויות עיקריות - תשלום חודשי קבוע לשימוש בלתי מוגבל בכמה מהמשחקים או בכולם, או תשלום לפי שימוש במשחק. המערכת גם תאפשר, אם הספק ירצה בכך, הצבת פרסומות בתוכן המשחקים עצמם או הקרנת פרסומות בין שלבים במשחק.

מאון־לייב דה־בר אינו מוטרד. "אנחנו משחקים במגרשים שונים", הוא אומר. "הם פונים לשחקני מחשב ואנחנו לצופי טלוויזיה". במילים אחרות, יש פתרון גם לבטטות הקופסה וגם לבטטות הכורסה.