אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מנכ"ל שירות התעסוקה: עד סוף 2009 יפוטרו עוד 130 אלף עובדים צילום: צביקה טישלר

מנכ"ל שירות התעסוקה: עד סוף 2009 יפוטרו עוד 130 אלף עובדים

יוסי פרחי, שדיבר בדיון שקיימה ועדת הכספים, אמר כי "אם בסוף השנה יהיו כ-300 אלף מבקשי עבודה, זה יכביד מאוד על המדינה". עופר עיני: האוצר לא עושה הבחנה בין תקציב המדינה לתוכנית הכלכלית לפתרון המשבר

22.04.2009, 11:00 | שאול אמסטרדמסקי

"בחצי השנה האחרונה פוטרו כ-100 אלף עובדים, ואנו צופים שעד סוף השנה יפוטרו עוד 130 אלף עובדים. זה שינוי טוטאלי של מאזן היוצאים והנכנסים למעגל התעסוקה. אם בסוף השנה יהיו כ-300 אלף מבקשי עבודה, זה יכביד מאוד על המדינה" - כך אמר היום מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי.

פרחי דיבר בדיון מיוחד שקיימה ועדת הכספים בנושא השלכות המשבר הכלכלי על התעסוקה במשק, אותו יזם יו"ר הוועדה, משה גפני (יהדות התורה).

שרגא ברוש ועופר עיני, צילום: יריב כץ שרגא ברוש ועופר עיני | צילום: יריב כץ שרגא ברוש ועופר עיני, צילום: יריב כץ

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אמר בדיון: "חייבים לעשות הבחנה בין תקציב המדינה לתוכנית הכלכלית לפיתרון המשבר. לצערי, אני לא בטוח שבאוצר הפנימו שצריך לעשות את ההבחנה הזו. בשבועיים הקרובים נדע אם האוצר שינה את דרכו והאם הממשלה החדשה באמת מתכוונת לתת את הדגש על פיתרון המשבר הכלכלי. החוכמה לא נמצאת רק במשרד האוצר אלא גם במקומות אחרים. אם תתגבש ההבנה הזו, נוכל להציג תוכנית כלכלית שתיתן מענה טוב לבעיה הכי כואבת מבחינתי, בעיית מקומות העבודה". 

בהמשך היום ייוועדו עיני ונשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, עם שר האוצר, יובל שטייניץ.

לדברי עיני, "בכוונה בהסכם הקואליציוני עשיתי את ההבחנה הזו. קבענו שתוך שלושים יום נשב כולנו להכין תוכנית כלכלית לפתרון המשבר. יכול להיות שבגלל האילוצים, עוסקים יותר בענייני התקציב ופחות בנושאי המשבר הכלכלי. הצענו למשל להקים קרן לשימור מקומות עבודה על בסיס תרומה של ימי חופש הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הממשלתי. אין לזה קשר לתקציב המדינה. לזמן יש משקל וחשיבות".

נציג האוצר בדיון הגיב באומרו כי "לוח הזמנים שנקבע לתקציב מראה שאין שאלה של קודם תקציב ואחר כך תוכנית חירום כלכלית או להיפך. האוצר כבר עושה דברים. חלק מהצעדים כבר הופעלו, וחלקם יופעלו בהמשך".

קודם לכן אמר ברוש: "כבר ברבעון הראשון של 2008 ראינו את הירידה במשלוחי הייצוא, את הירידה בתפוקה התעשייתית וכתוצאה מכך גם את הקיטון במספר המועסקים בתעשייה. כאשר התחלנו לזעוק חמס ידענו לאן נגיע. ידענו שנגיע לרגע של ירידה בהכנסות ממסים ושל פיטורי עשרות אלפי עובדים. אנחנו חושבים שניתן למזער את השפעת המיתון על המשק הישראלי. אנחנו סובלים משחיקת כושר התחרות של התעשייה, ולמעשה אנחנו מזמן לאחר המועד שבו היה צריך לנקוט צעדים מתאימים. אני מקווה שהממשלה החדשה תתחיל לנקוט את הצעדים שיש לנקוט".

ברוש התייחס גם לתוכניות של הממשלה הקודמת ואמר: "הקימו קרנות סיוע לעסקים בהיקף קטן מדי, בקצב איטי מדי, באופן מגומגם מדי. נכון לעכשיו, מתוך כ-1.3 מיליארד שקל בקרנות, ניתנו הלוואות בסכום של עד 100 מיליון שקל, וחמישים אחוז מהפניות נידחות. הדיסקט לא השתנה. כאשר מתן ההלוואה נתון לשיקול דעתם של הבנקים, מרבית מבקשי ההלוואות נדחים".

ברוש הצביע על שורה של צעדים אותם, לטענתו, יש לנקוט כדי לסייע למשק. בין היתר הוא מציע לחזק את ביטוחי הסחר חוץ הממשלתיים על מנת לאפשר לייצואנים להציע אשראי ארוך יותר ללקוחות בחו"ל, וכן להגביר את הרכישות של המגזר הציבורי בישראל על ידי הרחבת חוק עידוד רכישת תוצרת כחול לבן, בדגש על הפריפריה. בנוסף, מציע ברוש להגדיל למיליארד שקל את תקציב מרכז ההשקעות, וכן להגדיל את תקציבי המדען הראשי המוקצים למחקר ופיתוח.

בפתח הדיון אמר גפני: "המשק העולמי נכנס למשבר קשה בתקופה האחרונה. חיינו באשליה שאולי זה יפסח עלינו, והתברר שאיננו פטורים ממה שקורה במשק העולמי. בהיסטוריה האנושית, כשיש מיתון עמוק, זה יוצר בעיות קשות מאוד לחברה. המציאות הזו בה אנשים הולכים הביתה, אין להם מקום עבודה, וכבודם נפגע - יוצרת מתחים שחלקם מי יישורנו. זה לא רק נושא כלכלי, אלא גם נושא חברתי ולעתים אפילו ביטחוני. כולנו יודעים מה קרה אחרי המשבר הכלכלי הגדול בגרמניה בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. זו בעיה שמדינה אחראית חייבת לטפל בה".

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
המיעוט ויתרנותיו
במדינה טוטליטרית, המיעוט נרדף, שפוף, מדוכא ומשולל זכויות שוות. במדינה דמוקראטית המיעוט פורח, משגשג ושווי זכויות. ככל שתרומתו לשלטון, (לא בהכרח למדינה) גדולה יותר, מחיר אחזקתו עולה. למחזיק במושכות, עדיף לשלס את האתנן הדרוש, כדי להבטיח את המשך שלטונו ל"נצח". זה מה שגברת ליבני לא קלטה לפני הבחירות, ככה היא איבדה את השלטון והעדיפה בחירות. לא נורא מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. (בשני המצבים הטענה ווההצדקה למעשיהם, "אך ורק טובת המדינה").
אבנר  |  22.04.09
4.
ל-1 אין החברה מתייחסת לנביאי זעם.
אם הכל ורוד, צומח ופורח לתפארת, מדוע לחשוב על בצורת. לא מעט כלכלנים מהשורה הראשונה, חזו את הנולד. אך אין הממשל מתייחס לנביאי זעם הנמצאים במיעוט ומחוץ למערכת השלטון. קולם נבלע בין ההמון השבע. קיים גם החשש שמא הדבר ינוצל לרעה, לזרוע פניקה מכוונת, לצרכים מניפולטיבים מצד חוזה שחורות מדומים. הדילמה קשה וסבוכה.
אבנר  |  22.04.09
3.
מדינה מתפקדת לעניין, רק תחת לחץ האזרח.
כל עוד החברה תקבל בשיוויון נפש את מכת הפיטורים, המדינה לא תפעל למגר את הנגע. מוכח מעל לכל ספק, ללא הפגנות, ללא שביתות, ללא שיבוש חיי השגרה וללא הפרעות הסדר, אין המדינה מגיבה למאורעות בזמן אמת. ללא הפעלת לחץ מצד החברה, האבטלה תלך ותגבר. בעיני קובעי ההחלטות אם השקט נשמר, אות הוא לכך שאין קיימת בעיה בכלל. למרות הדיווחים הסטטיסטים, המעידים על חומרת הבעיה, אין מתייחסים בכובד ראש הראוי והחיוני לפתור אותה. הישבנים דבוקים לכסא ועל ידי הפעלת לחץ, באורח פלא, שכבת הדבק נמסה מעצמה.
עקיבא  |  22.04.09
לכל התגובות