טייקוני הנדל"ן יכולים לחייך

השבוע נפל דבר בתחום הנדל"ן בישראל. בנק (מזרחי-טפחות) החל להעביר את המושכות בחברת בנייה ענקית (אזורים) של טייקון מקומי (שעיה בוימלגרין) לידיו. הבנק גם הביא להדחתו של בוימלגרין מתפקיד היו"ר. 

ההחלטה של מזרחי-טפחות הפתיעה את אנשי הנדל"ן הוותיקים, שלא ראו מימיהם חיסול כה מהיר של מוטת שליטה בחברת בנייה. הסיבה לכך היא שבדרך כלל, נפילה של חברת בנייה מתרחשת בדרך אחרת - חיסול עצמי.  

רוב הקבלנים והיזמים בישראל נוהגים לצבור חובות באופן שיטתי ומעורר השתאות לאורך שנים. במקרים רבים מדי, בלי קשר למשבר הנוכחי, חיסלו קבלנים ויזמים את העסק שלהם כדי שלא ייאלצו להשיב את החובות לבנקים. ואולם בדרך כלל, כעבור שנה-שנתיים הם צצים עם חברה חדשה שהקימו תחת שם חדש - ומתחילים מאפס. נכון, זה מקובל בעוד ענפים, אבל "אליפות החובות-חיסול-שינוי שם" היתה ונשארה בידיהם של אנשי הנדל"ן.

קבלן ותיק, שנכנס לחובות אשר קברו את העסק שלו לכמה שנים, אמר בתשובה לשאלה כיצד הצליח לשוב ולעמוד על רגליו ולהקים חברה חדשה: "הבנקים לא יודעים איך אני נראה. העיקר שכתוב 'בע"מ' ליד השם שלי".

המצב שונה אצל טייקונים כמו בוימלגרין. שונה רק במעט. במקרים כאלה, החוב גדול כל כך - עד שהבנק נאלץ לעשות כל מה שהוא יכול כדי לשמור על החברה בחיים. וזו התורה כולה.

מי שיש לו חוב עצום והוא בעל חברה ענקית שבונה אלפי יחידות דיור - אפילו לא צריך "להתאמץ" ולשנות את שם העסק שלו. הוא פשוט צריך לתת לבנק להרגיש טוב.

שלא יהיו ספקות - בוימלגרין לא העביר בשמחה או ביוזמתו את המושכות באזורים לאלי יונס ואנשיו, אבל גם לא ממש הזיל דמעה. כמו שזה נראה עכשיו, זהו סידור מצוין עבורו. הבנק ינהל את החברה במקומו במשך כשנה או פחות, ובהמשך יגיע איתו להסדר נוח לפריסת החוב.

בינתיים, את שנת המיתון הזו יעבור בוימלגרין ללא חשש מאפשרות של פשיטת רגל אישית. גם יתר טייקוני הנדל"ן יכולים להיות רגועים - מקרה אזורים מלמד אותנו שהבנקים לא ייתנו לאף אחד מהם לקרוס באופן אישי.