קריאה אחרונה לסטנלי פישר

מאז המפולת הגלובלית, הציבור מצפה מקברניטי המדינה ומפקידיה להעמיק את הפיקוח על הגופים הפיננסיים. המעורבות הגוברת של בנק ישראל בקרביהם של הבנקים היא כמובן מבורכת. זו זכותו, וחובתו, של הבנק המרכזי לשאול שאלות, להקשות, להזהיר, ללחוץ ואף לנקוט פעולות חריפות נגד מי שמסכן את היציבות הפיננסית.

ואולם, בשבועות האחרונים נראה שהמפקח על הבנקים רוני חזקיהו והנגיד סטנלי פישר לא הצליחו להסביר בדרך נאותה לציבור מה מניע אותם לפעול באמצעים כה דרמטיים ובפומביות מדהימה, שמסכנת בעצמה את היציבות הפיננסית, נגד בנק הפועלים. עד רגע זה לא שמענו בעצם דברים ברורים מפיו של הנגיד ואנו נידונים להיאחז בשברי דברים ובחצאי שמועות של יועצי תקשורת להוטים מדי, של מקורבים אמיתיים ומתחזים ושאר ירקות.

האפיפיור לא טועה

גם הדו"ח של בנק ישראל על חטאי הדירקטוריון בעניין הדחת המנכ"ל ומינוי אחר במקומו לא הבהיר את הלהט להדיח את יו"ר הדירקטוריון דני דנקנר. מומחים לממשל תאגידי, פרופ' אריה בבצ'וק, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה וד"ר יורם טורבוביץ', הדפו את הטענות בדו"ח המפקח ולא מצאו פגמים מהותיים בהליכים. בוודאי לא כאלה המצדיקים הדחה בהולה של היו"ר.

טעויות ותקלות אחרות שהיו בשנים האחרונות - חלקן ירושות מעיקות מימי ההנהגה הקודמת של בנק הפועלים, כמו ההסתבכות במכשירים פיננסיים מסוכנים - תוקנו מזמן, לפני יותר משנה. יש כמובן עניינים שבמחלוקת, כמו מינוי של דירקטורית אחת, שאפשר היה לסגור כך או אחרת בלי כל ההופלה התקשורתי.

פישר צבר יוקרה, כמעט מעמד של אפיפיור, בייחוד בשנה האחרונה. אבל מעמדו אינו משחרר אותו מהחובה למסור נימוקים משכנעים יותר להתנהלות הבוטה של בנק ישראל בפרשה זו. מרגע שבחר לפעול בפומבי, ולא בדיסקרטיות שאפיינה את היחסים העדינים בין בנק מרכזי לבנק מסחרי - גם מעשיו אינם עוד קדושים. ואפשר לבחון אותם בעין ביקורתית.

עד עתה, לפי כל המידע שנצבר בפרשה, לא ברור מדוע כהונתו של דנקנר מהווה איום כה חמור, ולוקה בחוסר סבירות כה קיצוני, עד כדי הדחתו המכוערת. ככל הידוע, מצבו של הפועלים אינו רע יותר - וגם לא טוב יותר - ממצבו של בנק לאומי. אם יש אקדח מעשן, איפה הוא? בעיני רבים, פישר וחזקיהו נראים כמי שטיפסו על עץ גבוה, ועכשיו אינם מוכנים לרדת ממנו. בותיקן קוראים לזה Infallibility - האפיפיור כידוע אינו יכול לטעות לעולם.

מה יישאר אחרי הניצחון

שרי אריסון, שקנתה את גרעין השליטה בבנק הפועלים בכסף מלא, מסרבת להתרשם מהטענות נגד דנקנר. יכול להיות שאריסון היא אשה מוזרה, רוחניקית, שכל כולה "סיכון פיננסי" בעיניו של הנגיד, אבל היא בעלת השליטה החוקית. רוצים לשנות את הכללים? בבקשה. אם פישר סבור שצריך להרחיק אותה מהבנק, וזו תכלית פעולותיו - עליו לנקוט פעולות להשבת הבנק לידיה של המדינה. זה יהיה כרוך בצ'ק כואב. אם פישר צודק - הצ'ק הזה קטן ביחס לסיכונים הכרוכים בהישארותה.

בכל מלחמה בין נגיד לבין בנק מסחרי הניצחון מובטח לנגיד. השאלה היא מה יהיה טעמו של הניצחון ומה יישאר אחריו. זו אם כך קריאה אחרונה לסטנלי פישר, הזוכה להערכה רבה על ניסיונו ועל תבונתו, ונראה בשנה האחרונה כמבוגר האחראי במשק הישראלי. הוא בוודאי אינו רוצה להצטייר כמי שהתעקש לסלק יו"ר בנק, רק כדי לשמור על יוקרתו. הדחה מכוערת ולא מנומקת עלולה לפגוע לא רק בשמו הטוב של דנקנר, אלא גם להותיר כתם במוניטין ללא רבב של פישר.