מקים בורסת האופציות בארה"ב: "אידיוטי להגיד שמבנה שוק ההון ישתנה"

מהמשרד שלו בקומה ה־26 מביט דיוויד קרל (Krell) על וול סטריט. מעבר לכביש - המשרד הראשון שעבד בו. עוד מעט ילך לאכול כהרגלו במסעדה של הארי, שעומדת באותו מקום מאז 1972. כמעט 40 שנה עברו מאז שהגיע לפה לראשונה, והוא חווה הרבה אירועים ושינויים. אף אחד מהם לא דומה למשבר הזה, אבל הוא לא מודאג במיוחד.

בזמן שכלכלנים כמו נוריאל רוביני משחררים לעולם הצהרות בסגנון "וול סטריט כמו שאנחנו מכירים אותה נעלמה", קרל, המקים והיו"ר של ISE - מסחר האופציות האלקטרוני הראשון בארצות הברית - אומר: "אני לא חושב שעומד להיות שינוי בסיסי או דרמטי במבנה של שוק ההון. זה אידיוטי כמו להגיד שאף אחד לא יקנה יותר בתים. ההשקעות עוברות מחזורים וגלים. לפני שנה וחצי היה גל של הרבה אופטימיות ועכשיו יש גל של הרבה פסימיות".

דיוויד קרל | צילום: בלומברג

על הזווית האופטימית החבויה במצב הנוכחי הוא מרחיב: "ראינו משברים דומים, אמנם פחות חמורים. אני מאמין שהצורך להשקיע עולה תמיד, שלצד הגלים, גרף העלייה המתמדת תמיד קיים. אני לא רוצה למזער - זה המשבר הכי קשה שראינו זה 70 שנה, הוא הרבה יותר גדול ממה שיכולתי לתאר לעצמי, וזה קרה בגלל הדברים שקרו בו־זמנית: שוק נדל"ן נלהב מדי שהוזן על ידי עודף הלוואות בריביות נמוכות והוביל בנקים ואנשים למינוף יתר, ודברים שנפלו בין רגולטורים, הכל קרה בבת אחת.

"אבל גם לא צריך להקל ראש בעובדה שהממשלות הרבה יותר מנוסות ומודעות היום מאשר לפני 80 שנה, והן נכונות לפעול מהר יותר ולמזער את האפקט. ממש כפי שצונאמי לפני עשר שנים היה מסתיים בצורה הרבה יותר נוראית מאשר זה שלפני שנתיים".

איך התחילו האופציות

ב־13 במאי ירצה קרל באוניברסיטת תל אביב, במסגרת כנס שמארגן מרכז פישר לממשל תאגידי ורגולציה על שוק ההון, שנושאו "שוק הנגזרים והמשבר הפיננסי בעולם ובישראל". קרל (61) נולד במחנה פליטים בגרמניה להורים ניצולי שואה. כשהיה בן שלוש עלתה המשפחה לארץ והתגוררה בשכונת נווה שלום בתל אביב. אביו פתח מאפייה ודיוויד חלם לשחק במכבי תל אביב. “ישראל היתה חוויה טובה בשבילי", הוא נזכר בחיוך, "זה היה מקום מאוד כפרי אז. לסבתא שלי היתה חווה בקדימה והייתי מבלה שם כל קיץ מגיל שש ועובד בפרדס ובלול תרנגולות".

כשהיה בן 13 נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים והחליטה לעבור לארה"ב. אביו פתח מאפייה בניו יורק ואחר כך עבר לעסקי המלונאות.

ב־1971, אחרי תואר שני בכלכלה, נחת קרל בוול סטריט. "התחלתי בתור אנליסט. אופציות היו טריטוריה חדשה, רק ב־73' הן הוצגו לסחר בבורסה בארה"ב. יום אחד הבוס שלי אמר לי: 'מה אתה יודע על הדבר החדש הזה?', ואני אמרתי: 'מה?', והוא אמר: 'מושלם, מוח צלול'. וככה הגעתי לאופציות. העבודה הראשונה שלי בתחום היתה אסטרטג אופציות במריל לינץ'. ב־81' עברתי לבורסת האופציות של שיקגו (CBOE). אז היו אופציות רק על מניות. את האופציות על אינדקסים ואג"חים עזרתי לייסד בשנות השמונים". אחרי תקופה בשיקגו הוא חזר לניו יורק, ובמשך 13 שנה ניהל את קומת האופציות והאינדקס של בורסת ניו יורק, עד שזו מכרה את העסק ב־1997.

ואז הוא ושותפו גארי כץ החליטו להקים את ISE - פלטפורמת המסחר האלקטרוני באופציות הראשונה בארה"ב. השינוי שהם חוללו בשוק האופציות היה עצום - הם הורידו את עמלות קניית החוזים, שאחר כך נעלמו לגמרי. השוק כולו נהפך ליעיל וזול יותר, שחקנים חדשים הצטרפו, ושוק האופציות בארה"ב גדל מאז פי עשרה לערך. מספר החוזים ב־1999 לכל שוק האופציות היה 1.7 מיליון ביום. היום ISE לבדה סוגרת כ־4 מיליון חוזים, והיא ככל הנראה בורסת האופציות הגדולה בארה"ב (תלוי איך מודדים).

פלאי הטכנולוגיה

המשרדים במקום עבודתו של קרל שקטים מאוד ומלאים בעיקר במסכים עם גרפים צבעוניים מרצדים. קרל מרוצה מאוד מהשינוי הדיגיטלי בשוק הבורסאי שהוא עצמו עזר לחולל: "ב־1971 היו לנו 200 איש ו־40 מזכירות. זה היה בלתי יעיל בצורה נוראית", הוא מספר, "היום ב־ISE יש לנו 240 איש וארבע מזכירות. למה? כי כולם מתקשרים הרבה יותר טוב ובמהירות בזכות הטכנולוגיה. זה בכל התחומים, גם בתחום שלך. בלי הטכנולוגיה לא היית יכולה להקליט, היית צריכה לשבת עכשיו מולי ולכתוב כל מה שאני אומר. זה מדהים, פשוט מדהים".

אבל המהפכה לא קרתה ביום אחד. לא היה פשוט לשכנע את רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) שכדאי לייסד פלטפורמה אלקטרונית בזמן שהרצפות מתפקדות נהדר. למעשה, מספר קרל, “היינו האקסצ'יינג החדש היחיד ב־27 שנה שביקש להירשם, ולא היה אף אחד שעבד שם מספיק זמן כדי לזכור איך עושים את זה. ומעבר לזה היינו צריכים המון פגישות כדי להסביר להם את היתרון של הסחר האלקטרוני. אז לקח לנו למעשה שלוש שנים מהרגע שיצאנו לדרך ועד שהתבצעה העסקה הראשונה. אף אחד לא אמר לנו ברוכים הבאים, ובטח שלא המתחרים שלנו. השיער שלי היה שחור כשהתחלנו את התהליך".

“לחלוצים", הוא אומר בעברית, “יש תמיד בוץ על הנעליים. אנחנו יצרנו את השביל ואחרים הלכו בעקבותינו. הפוקוס היה להצליח וידענו שבאופן טבעי אם נצליח אנשים יחקו אותנו, אבל הם לא האמינו בנו בהתחלה. אנשים לא אוהבים שינויים".

יש אנשים שרואים באופציות דבר מסוכן, משהו לברוקרים תאבי בצע וחובבי סיכונים.

"כן, והסברה הזו היתה אפילו יותר פופולרית בשנות השבעים והשמונים, כשהאופציות פה היו בחיתוליהן. אני תמיד נותן את האנלוגיה של מכונית: היא דבר מאוד מסוכן, אתה יכול לעשות דברים נוראיים איתה, אבל היא גם יכולה להיות בטוחה מאוד. כך שזה לא המוצר עצמו, זה איך משתמשים בו. נכון שאופציות יכולות להיות כלי ספקולטיבי, אבל הן גם יכולות להיות שמרניות. זה יכול להגן עליך. זה בדיוק כמו לקנות ביטוח, אתה מפחית את הסיכון, ולקנות אופציות בלי מניות זה כמו לקנות ביטוח נדל"ן כשאין לך בית. אחד הפוקוסים המרכזיים שלנו ב־ISE הוא להסביר ולחנך משקיעים, יש לנו פה מחלקת חינוך גדולה מאוד".

ברנרד מאדוף | צילום: בלומברג

מה המקום של אופציות בשוק במשבר?

"אופציות הן כלי טוב למשבר כי הן מאפשרות לגדר חשיפה לשוק למניות ספציפיות. הן גם מספקות מרכזי סליקה (קלירינג) רגולטיביים, שדואגים שהמשקיעים יקבלו את הכסף שהושקע גם אם החברה פשטה את הרגל. עלינו למשל יש רגולציה - SEC באים לפה כל הזמן, ובכל פעם שאנחנו משנים חוק שלנו הם צריכים לאשר.

"אופציות הן אחד הכלים בארגז הכלים של המשקיעים. האם כולם צריכים להשתמש בזה כל הזמן? לא. אבל יש זמנים שהם מתאימים יותר לכלים כאלה, כמו עכשיו. הרי עם כל מה שקורה את לא קוראת היום על אופציות בעיתונים, אנשים שהיו להם אופציות הצליחו להגן על עצמם. בימינו אתה כבר פחות שומע משפטים כמו 'אופציות זה לספקולנטים'".

היום קרל לא מתעסק רק באופציות. ב־2008, אחרי שב־2007 התאחדה ISE עם Eurex, הוא פרש מהניהול ופינה את המקום לטובת שותפו גארי כץ. עכשיו, כשהוא מחזיק בתפקיד ייצוגי של יו"ר, הוא יכול להתפנות לדברים אחרים אחרים, כמו הקמה של קרן גידור עם הבן שלו, אדם, מהנדס. “אני לא צריך לעשות את זה", הוא אומר ומצביע על המשרד הגדול שהוא יושב בו, "אני עושה את זה בשביל המשפחה".

הקרן שמקימים קרל ובנו מיועדת לשימור הון על בסיס חישובי. "אנחנו לא מתעסקים בכלל בניתוחים כלכליים או ניתוחי חברות", הוא מסביר את האסטרטגיה, "אלא מבססים הכל באופן טהור על מתודולוגיה סטטיסטית. המצב הוא שבשנה וחצי האחרונות שוק המניות ירד באיזה 50%, כך שמישהו שהיו לו מיליון דולר, עכשיו יש לו חצי מיליון. זה הרבה. העבודה שלנו היא לא להפסיד כסף, כך שכשהשוק ישתנה - והוא ישתנה - לא נצטרך לעבוד כל כך קשה כדי להתחיל להרוויח".

ומתי השוק ישתנה?

"קשה לצפות כמה זמן יימשך המשבר הזה. יש אנשים שחושבים שסוף המשבר יהיה בסוף המיתון. אחרים חושבים שזה יקרה כשהאבטלה תתייצב. אני אישית חושב שזה ייקח יותר זמן ממה שנדמה. ממה שאנחנו יודעים על סמך ניסיון העבר, הבורסה, כאינדיקטור כלכלי מוביל, מגיעה לתחתית שישה־תשעה חודשים לפני שהכלכלה משנה כיוון. זה סימן שכדאי לשים לב אליו".

ומה בינתיים?

"דבר אחד ברור לכולם שצריך לעשות. צריך לטפל בכלים ובישויות שנפלו בין רגולטורים ונשארו בלי פיקוח. דוגמה אחת היא AIG, שפשוט מכרה ומכרה חוזי ביטוח, הרבה יותר ממה שהיא יכלה לערוב לו רציונלית. וכשכולם באו לתבוע את שלהם, AIG פשוט לא יכלה לספק, ולא היתה רגולציה על כמה ביטוח מותר להם למכור. זו הסיבה שהממשלה נאלצה להתערב".

"צריכים רגולטור־על"

איך ענקית כמו AIG נופלת בין רגולטורים?

“יש לנו הרבה רגולטורים בארה"ב, יש רגולטור לבנקים, לביטוח, זה פשוט עניין היסטורי, ו־AIG כמו אחרים יצרה כלים חדשים שנפלו בין הכיסאות. הרגולטור של הבנקים אמר זה לא שייך לי, וזה של הביטוח אמר זה לא שייך לי".

בכל זאת, הם יכלו לשים לב.

"הם שמו לב, אבל לא היתה להם סמכות לעשות משהו. במקרים מסוימים הם גם לא ראו כי זה לא היה פה. אם תסתכלי טוב תראי שרוב הבעיות של AIG נוצרו בלונדון, לא בארה"ב".

אז אף אחד לא אשם?

"כולם צריכים לחלוק את האשמה. ומה שהממשלה עושה עכשיו זה להגיד - אנחנו לא ניתן לדברים כאלה לקרות יותר. אנחנו צריכים לחשוב איך ליצור רגולטור־על שישלוט בכל הרגולטורים האחרים וידאג שכלום לא ייעלם".

אז אתה חושב שהממשלה עושה בשכל?

"במובן הזה כן".

ובאיזה מובן לא?

"אחד החששות הוא שתהיה רגולציית יתר. לאורך השנים חווינו מעין מטוטלת של רגולציה, לפעמים יותר מדי, לפעמים פחות מדי. לפעמים בגלל המחאה נוצר עודף רגולציה. אין ספק שהם צריכים לסגור את הפערים האלה. אבל האם הם יוסיפו עוד הרבה רגולציה מעל זה? אנחנו לא יודעים".

קרל מציין את אובדן האמון של המשקיעים כאחד הנושאים שחשוב שממשלות ישימו עליו דגש, ולחוסר האמון הזה דווקא יש לו כמה אשמים ספציפיים: "חוסר האמון שמאדוף יצר משפיע עכשיו על כל קהילת המשקיעים, וזה דבר נורא", הוא אומר, "בתור מי שנחשב היה לאחד האנשים הכי אמינים בעסק הוא הצליח לרמות אלפי אנשים. כל פעם שקורה דבר איום כזה זה מקשה על החיים של כל שאר האנשים במקצוע. אנשים איבדו אמון ביועצי ההשקעות שלהם, יועצים הגונים שרואים לנגד עיניהם את טובת הלקוח משלמים על זה מחיר".

מאדוף זה גם משהו שנפל בין הרגולטורים?

"לא. זו היתה הונאה טהורה, הונאה יכולה לקרות בכל מקום ובכל זמן".

הוא יכול היה לעבוד גם עליך?

"בטח. יכול היה. אבל זה לא קרה".