כן, לשלם לחיילי צה"ל

קריאה לתשלום כספים מקופת המדינה לא תזכה בימים אלה לאהדה. ובכל זאת, נושא התשלום לחיילים בשירות חובה הוא בעל חשיבות כה מרכזית שראוי שלא להרפות ממנו גם בימים אלה. מה גם שהנטל על אוצר המדינה עשוי להיות צנוע, לפחות בשנים הראשונות שבהן אפשר להחליט על תשלום מתון שישולם תחילה לאלה המשרתים יותר משנתיים וחצי ורק בהדרגה יחול על קבוצות נוספות.

כידוע, אנו נמצאים בעיצומו של תהליך הרסני שבו אחוז המשרתים מבין בני מחזורי הגיוס הולך ויורד, ואנו מתקרבים למצב שבו רק קצת יותר מ־50% מבני המחזור מתגייסים. הסיבה לכך ברורה. שירות חובה הוא מס המתאפיין בכך שחייבי המס (כלומר חייבי הגיוס) נדרשים לשלמו לא בכסף אלא בשנות עבודה, לעתים מסוכנת. התוצאה דומה לזו של כל מס אחר. ככל שנטל המס כבד יותר, כך גדלה הנטייה להתחמק ממנו. אולם מכיוון שהמס איננו משתלם בכסף, דבר קיומו אינו גלוי ואינו משתקף בחישוב הכולל של גובה המס ביחס לתוצר הלאומי. כמו כן, כאשר דנים בהפחתות מס, נושא שראש הממשלה דוגל בו, לא עולה על הדעת שהשירות הצבאי - המס הכבד ביותר המוטל על צעירי ישראל - ראוי לעדיפות ראשונה בהליך ההפחתה.

תחושת ההפלייה גוברת

הבעיה הוחמרה עם עלייתו של מנחם בגין לשלטון. בתקופת בן גוריון נערך הסדר שפטר 400 תלמידי ישיבה משירות בצבא. אולם בזמנו של בגין עלה בידי החרדים להרחיב את הפטור ולהחילו על כל תלמידי הישיבות ש"תורתם אמנותם". אין פלא שבתוך כמה שנים צמח מספר תלמידי הישיבות הפטורים משירות לעשרות אלפים. התפתחות זו אינה מקרית, שכן מדובר בתופעה כלכלית לא פחות משהיא אידיאולוגית.

בצד ההשתמטות של אלה ש"תורתם אמונתם" צצה התחמקות בודדים משכבות אחרות באוכלוסיה, שהחליטו שעדיף להם שלא לשרת בצבא. כמו כן, בהדרגה מתפתחת בקרב הדרוזים והבדואים התנגדות לשירות בצה"ל. הדבר אינו מפתיע. ברור שהצעיר הדרוזי שואל מדוע עליו לשרת שנים רבות, ללא תמורה הוגנת, שעה שחברו המוסלמי או הנוצרי פטור מהנטל ועובד למחייתו.

ברור גם שככל שקטן אחוז המשרתים בצה"ל כן מחמיר הנזק הנגרם מהגיוס החלקי. כאשר כל המחזור או רובו המכריע מתגייס, קיים שוויון בנטל. אולם כאשר כמעט מחצית האוכלוסיה איננה מתגייסת, תחושת ההפליה מחריפה.

אפשר להתמודד בדרכים שונות עם בעיה זו. אפשרות אחת היא לקצר את משך שירות החובה, אולם מתברר שלממשלות ישראל אין הנחישות הדרושה כדי להתגבר על התנגדות הממסד הביטחוני.

אפשרות אחרת, שהועלתה על ידי אביגדור ליברמן, היא להעניק לחיילים משוחררים עדיפות בתחומים שונים דוגמת תעסוקה, לימודים, ואף רכישת מקרקעין מהמדינה. ההצעה מבטאת רעיון נכון, היינו שיש לפצות את משרתי שירות החובה, אולם היא מעוררת קשיים ניכרים. כל העדפה תעורר מיד טענת הפליה מצד הקבוצות שאינן משרתות בצבא, והיא עלולה לגרור הליכים משפטיים.

פחות מתח בין חילונים לדתיים

הדרך המעשית, הנכונה והצודקת היא לשלם שכר לחיילים בשירות חובה. התהליך יכול להיות הדרגתי ומתון, אך ברור שככל שישולם למשרתים שכר גבוה יותר, כך תצומצם האפליה בינם לבין אלה שאינם משרתים. התשלום יקטין את המתח בין חילונים לחרדים ואת תחושת הקיפוח של הדרוזים ובני מיעוטים אחרים המשרתים בצה"ל. מן ההיבט הכלכלי ראוי להדגיש שאין מדובר בהגדלת ההוצאה הציבורית, אלא בהקטנת המס המוטל על המשרתים שירות חובה.

למרבה הצער חוששני שהממסד הביטחוני אינו מגלה עניין מיוחד בנושא ואינו נאבק עליו. תקציב משרד הביטחון, הזוכה לא פעם בתוספות, מתועל למטרות אחרות, לא כולן חיוניות, ואילו הנושא הקריטי של שכר למשרתים בשירות חובה, שהוא בעל משמעות חברתית־כלכלית אדירה, נדחק לשוליים. והשאלה היא אם יש בממשלה כוחות אחרים המבינים את חשיבות הנושא, שיוכלו להתגבר על שמרנות הממסד הביטחוני ולהביא לפתרון ראוי.

פרופ' דניאל פרידמן כיהן כשר המשפטים בשנים 2009–2007