שקיפות עכשיו!

הידעתם שג'קי בן זקן אינו הבעלים של מ.ס אשדוד? הוא אמנם מציג את עצמו כ"בעלים" אבל על אותו משקל הוא יכול להציג עצמו גם כ"קיסר מ.ס אשדוד".

בן זקן לא רשום כנשיא המועדון, ולא כיו"ר, ולא כבעלים, והוא אפילו אינו חבר עמותה. עם זאת הוא האיש החזק בקבוצה וזה בגלל שהוא הבעלים של חברת "אן איי ספורט", שהוקמה על ידיו וכל ייעודה הוא לנהל ולסייע למ.ס אשדוד: להעביר לה כספים, לעזור לה בהשגת ספונסרים וכו'.

זה לא דבר רע בהכרח, אבל הציבור לא היה יודע את הפרט הזה זאת לולא הבקרה התקציבית היתה מעמידה לדין את בן זקן בחשד לעבירות על חוקי הבקרה. האישום המדובר: "אן איי ספורט" הפקידה יותר ממיליון שקל בחשבון הקבוצה ומשכה אותו וסכום נוסף עוד באותו היום.

בן זקן הוא לא איש שיסתבך בגניבת כספים מהקופה הקטנה של מ.ס אשדוד, אבל בכל זאת, הסיטואציה של חברה פרטית ש"בבעלות" מועדון ציבורי היא בעייתית משהו. כי במקום אחר ייתכן ולא יהיה בעלים כמו בן זקן - במקום אחר חברה כזו יכולה להיות כלי להלבנת כספים וגניבת כספי ציבור.

ג'קי בן זקן. לא רשום כנשיא המועדון, לא כיו"ר ולא כבעלים | צילום: גדי קבלו

פרשה זו שוב מעלה את סוגיית השקיפות שאין בכדורגל הישראלי.

כדורגל הוא עניין ציבורי - כך מציינים רשויות הכדורגל בעולם וכך כתוב גם בתקנון ההתאחדות. אבל הכדורגל בישראל הוא כבר מזמן לא עניין ציבורי. האוהדים מנותקים מניהול הקבוצות לחלוטין, ובגלל הרגולציה החלשה של ההתאחדות בעלי עניין לא חייבים לאף אחד שום דבר.

הבקרה התקציבית מנסה למנוע פשיטות רגל, אבל אין לה את הסמכות לחשוף בפני הציבור מה כל קבוצה עושה עם הכסף שיש לה, בגלל ש"בסופו של דבר, אנשים פרטיים שמים כסף פרטי בקבוצות".

טיעון זה לא אמור למנוע לחשוף את הפרטים הכלכליים של כל קבוצה. ההפך. שקיפות זו תאפשר שיפוט הוגן וטוב יותר של בעלי עניין שנכנסים לכדורגל. טיעון "צנעת הפרט" לא כל כך רלבנטי גם בגלל שכסף ציבורי רב מוזרם לקבוצות.

ישנן קבוצות בליגת העל שמתקיימות גם ללא כספים מבעלי עניין (כך שלא צריך להאמין ל"בעלים של קבוצה" שמתבכיין על כך שהוא זורק כסף).

קבוצה קטנה ומוכרת מליגת העל, למשל, חיה העונה מתקציב של 12 מיליון שקל, שרובו מגיע מהציבור או מהקצאות של גופים ממשלתיים.

הקבוצה המדוברת קיבלה 790 אלף שקל מהעירייה (כסף ציבורי), מיליון שקל ממרכז הספורט (כסף ציבורי), 1.1 מיליון שקל מהמועצה להסדר הימורים (כסף ציבורי), 2 מיליון שקל ממכירת כרטיסים ומנויים (כסף שהציבור משלם). תרומות (200 אלף שקל), השכרת שטח (425 אלף שקל), שונות (150 אלף שקל), ספונסרשיפ ופרסום (2.31 מיליון שקל) הם כספים שאינם ציבוריים, כביכול.

על 3 מיליון שקל ממכירת זכויות שידור יש ויכוח אם הם כסף ציבורי או לא כי בסך הכל הכסף מגיע להתאחדות לכדורגל בישראל (גוף ציבורי), שמעביר אותו לקבוצות.

 בכל מקרה, בין 40% ל־60% מהכנסות הקבוצה שלנו באו מכספי ציבור, ויש עוד לפחות שלוש קבוצות כאלו בליגת העל העונה. בקבוצות הכדורגל הגדולות האחוזים הציבוריים בתקציב קטנים יותר אבל עדיין משלמי המסים מממנים חלק מהפעילות שלהן.

בזכות העברת אחוזים נכבדים לקבוצות ליגת העל מגיע לציבור לדעת מי מנהל את הקבוצות, איך הכסף מחולק בהן, למי הוא מחולק ולמה הוא מחולק.

זו לא בקשה הזויה, זו בקשה לגיטימית לחלוטין. והגיע הזמן שבהתאחדות לכדורגל יבינו זאת.