מבחן טעימה: הצרות של שרי

האימפריה הבריטית היתה שוקעת הרבה קודם לכן ללא החיזוק שהעניקו לעצמם האנגלים עם כוסיות שרי על בסיס יומיומי. אבל שרי הוא בעצם סיפור ספרדי, תחת שמו המקורי: חרז. זהו אחד היינות המיוחדים והמעניינים ביותר, מבחינת דרך עשייתו, ניחוחותיו וטעמיו, וישראלים חובבי הרפתקאות בתחום מוזמנים לגאול אותו מהאלמוניות הבלתי מוצדקת שלו במקומותינו.

בימים אלה, באירוע השקה שנערך לקבוצה משובחת של יינות ספרדיים חדשים שהגיעו לארץ (יבוא: החברה הסקוטית), הוגש כפתיח "שרי, דון פינו, סנדמן". היין בגון הקש, עם הארומות הנהדרות והמגע היבש והפריך על הלשון, העביר אותי באחת אל דרום ספרד, אל חבל פרונטרה, האזור שהיה עד אמצע המאה ה־13 החיץ בין השטחים הכבושים על ידי המוסלמים לבין שטחי הנוצרים.

יישון טבעי

החרז, שיבוש שמה הערבי של עיר המחוז דאז שאריש, אינו נושא ציון שנת בציר כיוון שהוא ערבוב של יין מיושן ויין צעיר - "שילמד ממנו", אומרים הספרדים. עושים אותו בעיקר מענבי זן הפלומינו, התוססים כחודשיים על פי התפיסה הקלאסית של חרז, עד כי כל סוכר התירוש הופך לאלכוהול והיין יבש לחלוטין. חלק מן היין מצוי בחביות פתוחות ומתכסה בשכבת עובש שמרים חיוור המכונה פלור (Flor), והחרז המתיישן תחתיו הופך ליין המכונה פינו (Fino), שהוא יבש וקל. אם לא מופיעה השכבה הזאת, עושים מן היין חרז המכונה אולורוזו (Oloroso), שהוא כהה ומלא יותר. לשני הסוגים מוסיפים אלכוהול מזוקק, המעלה את היין לרמה אלכוהולית של 15%–18% בדרך כלל. את היין מבקבקים אחרי ערבוב של שנות בציר שונות, מעשה אמנות הייננים באזור. קיימות גם גרסאות ממותקות של החרז, שאותן מעדיפים הבריטים.

את החרז "דון פינו" היבש של סנדמן, יצרן השרי והפורט המפורסם בעולם (נוסד בשנת 1790), שותים צונן מאוד, והוא נפלא לצד פרי ים, דגים או סושי, או כאפריטיף. פרטים: מחיר מומלץ 65 שקל לבקבוק.

ספרד היא מעצמת יין. אף שהיא עומדת כל העת בצלן של צרפת ואיטליה, מדובר בענק עם שטחי הכרמים הגדולים ביותר למדינה בעולם. היא מייצרת כ־4 מיליארד בקבוקים בשנה - ועד לשנה האחרונה ייצאה יין ב־1.2 מיליארד יורו. המשבר הכלכלי, שפגע בספרד יותר מבשכנותיה, מקשה על הענף. מאות יקבים נמצאים במצוקה, חובותיהם לבנקים עצומים, והתוצאה: מחירי היינות בספרד ירדו בממוצע ב־50%. אולם המשובחים שביינות חצי האי האיברי, המבוקשים בעולם כולו, עדיין מקבלים מחירים הראויים לאיכותם. כמו אלה שלהלן, אשר הגיעו כעת לארץ.

אבסיס, 2003 של יקב פארז באלטה, אשר נוסד בחבל פנדס ב־1790. יין הדומה לשור בזירה השועט לעבר הטוראדור. עוצמתי, שרירי, בעל גוף, אך גם מורכב ועשיר. הוא עשוי ענבי טמפרניו (62%) בתוספת קברנה סוביניון, מרלו וסירה, שתססו בנפרד בחביות עץ. היין המשיך והתיישן משך שנה וחצי בחביות בטרם בוקבק. פרטים: מחיר מומלץ 420 שקל לבקבוק.

RDR, 2006 של יקב דומיניו רומאנו, מאזור ריברה דל דוארו. זהו יקב אפוף מסתורין, העושה כמויות מצומצמות של יין ומוכר אותן לרשימת לקוחות קבועה בדרך כלל, מה שצימח סביבו סיפורים ואגדות. היין עשוי על טהרת ענבי טינטו פינו, מגפנים בנות 80 ועד 120 שנה. בטעימה הוא עדיין עצור, ויש להניח לו להתפתח בבקבוקיו, אך הפוטנציאל הגלום בו אדיר. בסך הכל נעשו ממנו 4,156 בקבוקים, שחלקם הגיעו ארצה. פרטים: מחיר מומלץ 300 שקל לבקבוק.

גאודיום, 2002 של אחד מהיקבים הנודעים ביותר של ספרד, מרקס דה קסרס. היין עשוי ענבי טמפרניו, בתוספת קטנה של גראנש, מחלקות גפנים משובחות. הוא התיישן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון, ועוד 24 חודשים בבקבוקים, במרתפי היקב. זהו יין אלגנטי להפליא, עם ארומות נהדרות של פרי יער שחור ובשל. יש בו עוצמה ואיזון, ועל החך המורכבות שלו מעוררת התפעלות אמיתית. פרטים: מחיר מומלץ 320 שקל לבקבוק.