טכנולוגי על הבוקר: גוגל פונה נגד פייסבוק

פותחים חזית חדשה

כאילו שאין לגוגל מספיק צרות – הממשלה הפדרלית חוקרת אותה בחשד להפרת חוקי ההגבלים העסקיים, היא במלחמה ישירה עם מיקרוסופט פחות או יותר מיום הקמתה, המו"לים מאשימים אותה ברציחת העיתונים, בריטניה מאשימה אותה בהעלמת מס, ופרויקט צילום הרחובות שלה, סטריט וויו, מייצר בעיות על בסיס יומי – עכשיו היא פתחה חזית חדשה.

הפעם מדובר, אמנם, ביריב חלש במיוחד, פייסבוק. הרשת החברתית יכולה להתהדר ב-200 עד 300 מיליוני משתמשים, אבל אין לה כוח כלכלי – ומכאן, גם לא כוח פוליטי – להתמודד עם גוגל. שכמסתבר, החליטה לראות בפייסבוק איום.

למה? מנהל המוצר של גוגל, קן טוקוסאי, מסביר: יותר ויותר אנשים, לדבריו, לא מרוצים מתוצאות החיפוש שלהם בגוגל – לא כשהם נאלצים לבצע בחירה. הם מעדיפים לפנות לחברים ולקבל מהם המלצות, משום שהם בוטחים יותר בדברי החברים שלהם מאשר בתוצאות האלגוריתם של גוגל.

וזו, כנראה, הסיבה מאחורי ניסיונותיה – המהוססים, עד כה – של גוגל להפוך את מנוע החיפוש שלה ליותר "חברתי", כשמשתמשים יכולים לדרג תוצאות ולהוסיף הערות. אבל זה לא מספיק, וגוגל מודה בכך כעת ישירות. וכל זה קורה ערב מתקפת יח"צ כבדה של מיקרוסופט, שצפויה לתקוף ישירות את חולשותיה של גוגל. יהיה מעניין.

חולפים מעל הכריש

 

יש ביטוי תרבותי אמריקאי – jumping the shark – שמציין את הרגע שבו מישהו הגזים לגמרי, בדרך כלל בניסיון נואש למשוך תשומת לב. לטוויטר היה אתמול (ב') "רגע כריש", למרות שתשומת לב זה הדבר האחרון שחסר לו.

עכשיו, אל תטעו בי: אני מחבב את המיקרובלוג ומעדכן אותו בתכיפות. אבל, אבל, אבל... טוויטר כבסיס לתוכנית ריאליטי?! לא נסחפנו? זה התחיל כשמועה, אבל מהר מאד הגיע אישוש מהבלוג של מייסד טוויטר עצמו, ביז סטון, שאמר שאכן חוזה "לא מגביל" כזה אכן קיים. הוא הביע תקווה שטוויטר יבנה מחדש את הטלוויזיה האמריקאית.

זה מתרחש קצת יותר מדי מהר. בקצב הנוכחי, עם שתי ידיעות טוויטר ביום (יש עוד אחת בקצרצרים), תיווצר במהירות תחושת מחנק-טוויטר. זה מזכיר את ימי האופוריה של הרשת, לפני 14-13 שנים, ואת היסטריית הבלוגים מתחילת העשור. די. תנו לנשום. זה בסך הכל כלי. כן, הוא מהפכני. לא, לא מעניין אותי לשמוע שהוא מהפכני בפעם ה-1,234,768. תכתבו בטוויטר, אבל לא על טוויטר. די.

סוף פיראט לטביעה

למרות ששלושת ההיפים והניאו נאצי, מייסדי אתר הטורנטים פיראט-ביי, הורשעו לפני כחודש, האתר שלהם עדיין באוויר, והם אף הצהירו שאין בדעתם לסגור אותו. חברות ההקלטה החליטו לעשות משהו בנידון, ופנו לבית המשפט השבדי בדרישה לקנוס את ארבעת הגנבים מדי יום, עד שהאתר ייסגר.

כפי שקצת קשה להבין מהידיעה הזו, בית המשפט הסכים שיש לדון בנושא, ואף קבע תאריך לדיון, אם כי דחה את בקשת חברות ההקלטה להשית קנס יומי על הפיראטים מבלי לשמוע מה יש להם לומר. אלה, מצידם, פצחו ביבבות הרגילות על כך שחברות ההקלטה עושקות את האמנים – מבלי לציין עובדה מינורית מסוימת, היינו שאף שנתח הרווחים של חברות ההקלטה ממכירת אלבום דומה יותר לשוד דרכים מאשר לעסקה הוגנת, הן בכל זאת מפרישות משהו לאמנים. מה שאי אפשר לומר, למשל, על הפיראטים, שמתיימרים להיות רובין הוד אבל שומרים את כל השלל לעצמם.

בחדשות ספנות נוספות, חברות ההקלטה האוסטרליות רשמו ניצחון קטן: חבר מושבעים הרשיע גנב תוכן, שמכר דיסקים צרובים פיראטיים. 12 האזרחים הישרים הרשיעו את יונג הונג לין, מסידני, ב-15 מתוך 31 סעיפי אישום. זו ההרשעה הראשונה בתחום המושגת באמצעות חבר מושבעים, ובארצות האנגלו-סקסיות מעריכים פסקי דין כאלה יותר מאשר פסקי דין של שופטים.

פסססט, רוצה למכור אוויר?

 

אגדה שנפוצה זמן קצר לאחר פתיחת האפסטור, חנות האפליקציות של אפל, היא שנוצר כאן מכרה זהב חדש, שיעמיד דורות של יזמי הייטק מוצלחים. "שדה עיוות המציאות" של אפל עבד שעות נוספות, והבודדים שאכן הצליחו להגשים את החלום זכו לפרסום רב.

דא עקא, שיש כמה וכמה סיבות שלא לעשות הסבה מקצועית מהירה למתכנת אייפון. קודם כל, האפסטור ידועה בשרירותה ובכלל לא בטוח שהיא תאפשר לך לפרסם את האפליקציה, ודאי אם היא כוללת תוכן שלא עומד בדרישות המחמירות של המלכה ויקטוריה, מנוחתה עדן. שנית, גם אם תצליח להכנס לאפסטור, אתה תקבל רק 70% מההכנסות – אפל תשמור לעצמה 30%. שלישית, אף שאתה מקבל 70%, אתה עשוי להחזיר ללקוח לא מרוצה 100%. רביעית, יכול להיות שאפל פשוט לא תשלם לך את המגיע לך, ושתמצא את עצמך משמש כספק האשראי שלה.

ואם לא היה די בכל אלה, אז מסתבר שאנשים לא קונים כל כך הרבה אפליקציות. יש באפסטור, נכון לרגע זה, בסביבות 36,000 אפליקציות. רובן לא מצליחות למכור אפילו עותק אחד ביום. האפליקציה Zen Jar, למשל, הגיעה למקום ה-34 ברשימת האפליקציות החברתיות המובילות. אבל,כפי שמציין הכותב שלה, היא מוכרת 30-35 עותקים ביום טוב, ומכניסה לו – אחרי שנותנים לסטיב את אשר לסטיב – 20 דולרים ביום בלבד. על פי נתונים אחרים, די בעשר מכירות ביום כדי להכניס אפליקציה לרשימת 100 האפליקציות הנמכרות ביותר. כלומר, המצב די עגום.

בלוג הטכנולוגיה טקקראנץ', שמביא את הנתונים הללו, מתנצל-למחצה על חלקו ביצירת ההייפ סביב האפסטור ובטיפוח האשליה שהאפסטור תהפוך את כותבי האפליקציות למיליונרים. וזה כבר חריג.

להיות או לחדול

עיתונים ממשיכים ליפול כמו זבובים. וסביר להניח שהחינמיות של התוכן המקוון היא הגורם העיקרי למשבר שלהם. שני עיתונים בארקנסו ובאיידהו – הארקנסו דמוקרטיק גזט והפוסט רג'יסטר - החליטו להילחם במגמה. יש להם אתר – אבל הגישה לתוכן המלא שלו ניתנת בחינם רק למי שרכש מנוי לעיתון המודפס. כל האחרים יכולים, אם הם רוצים לקרוא, גם לשלם על הזכות הזו. התוצאה היא ששניהם נשארים עם הראש מעל למים, ואפילו הגדילו את המכירות שלהם. אחד העורכים, רוג'ר פלוטהאו, אומר בפשטות ש"לתת את כל התוכן בחינם באתר – זה רעיון מעוור באידיוטיותו".

עיתונים אחרים מתחילים לחשוב באותו אופן, להבין שקלות הדעת של העשור האחרון, שבו נתנו את התוכן שלהם מבלי להבין מה הם עושים, היא זו שמחסלת אותם – אפילו יותר מגוגל וקרייגסליסט. הם מתחילים, בזהירות, לחשוב על הדרך הנכונה לסגור שוב את שערי האורווה, בתקווה שישאר בה איזה פוני או שניים. אבל מצבם שונה משל הגזט והרג'יסטר: האחרונים מעולם לא היו חינמיים. לאלץ אנשים לשלם עבור תוכן שהתרגלו לקבל בחינם יהיה קשה הרבה יותר. אבל נראה שלא יהיה מנוס מכך. הפרסום ברשת לא עובד, לא מספיק טוב.

קצרצרים

הבטחתי ולכן אקיים: משטרת מדינת ניו סאות' וויילס שבאוסטרליה מתחילה להשתמש בטוויטר כדי לעדכן את האזרחים על סכנות באזור, ולבקש סיוע מהם בחיפוש אחר פושעים. הרעיון הגיע, למרבה האירוניה, ממתחזה. עד כה, עם זאת, רק 1,500 אוסטרלים עוקבים אחר המשטרה בעקביות.

בשבוע שעבר, זיהמו החוליגנים של 4chan את יוטיוב באלפי סרטוני פורנו. אלוהים יודע למה זה היה טוב, חוץ מלעצבן אנשים, אבל עכשיו צריכים עובדי האתר ללכת ולנקות אחריהם. די כבר עם הילת ה"מורד" לכל ילד משועמם.

חברת פולארויד נכנעה לרוחות הזמן, הפסיקה לייצר את הפילם הייחודי שלה – שמאפשר פיתוח תמונה תוך דקה, ולא, לא צריך לנער – ועברה לייצר מדפסות זעירות. שוחרי פולארויד לא נכנעו, ועכשיו הם מנסים לשחזר את הפילם, כדי שהמצלמות הישנות יוכלו להמשיך ולתפקד.

ואם כבר רטרו-טק, ניסוי חברתי מעניין נערך בבית ספר בקליפורניה: יום ללא טכנולוגיה דיגיטלית. בלי מחשבים, בלי אייפודים, בלי סלולר, בלי משחקי וידיאו. היה, מדווחים, מיוסר וארוך. אבל בכל זאת קרו כמה דברים מעניינים, במיוחד כשהתלמידים נאלצו לאלתר משהו לעשות בזמן שהתפנה.

רוצים לקרוא ולשלוח הודעות מיידיות בפייסבוק, אבל חוששים מעינו החודרת של הבוס? התוכנה Faceoff פותרת את הבעיה, באמצעות ממשק משעמם במיוחד שנראה כמו משהו רציני וחסר חיים – כמו עבודה, בקיצור. לידיעתכם/טיפולכם. זכרו: בזבוז זמן בעבודה מגדיל את היצירתיות שלכם.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"