השבוע: טעות של הבריאה

עד לפני שבוע חשבתי שמכות רצח הוא ביטוי למכות נמרצות. השבוע, אחרי שפוענח הרצח של דנה בנט, הביטוי החוויר ביחס למשמעות הזאת.

אי אפשר שלא להצטמק כשחושבים על ההורים של דנה, שנאלצו לגלות את מות הייסורים של בתם, להתבונן במבטו הקר של הפסיכופת החשוד ברצח. ברגעים כאלה קשה להתנתק מהדחף להשיב לרוצח מידה כנגד מידה, או לפחות לעשות מעשה שיעקור ממנו את קור הרוח המצמרר.

האחרון שהתלפף על חבל התלייה בארץ היה אדולף אייכמן. בדרך כלל יחסי לעונש המוות הוא חד־משמעי - נגד - מסיבות הומאניות, כמובן.

אבל יש מקרים שהחומה הבצורה שפיתחתי לנוכח הרעיון מתפוררת. כך ברצח של דנה בנט, וכך גם ברצח של רוז פיזאם, שנרצחה על ידי סבא שלה במחי פְלִיק, כך העיד השבוע בבית המשפט. לטענתו הפליק שהתפלק לו שבר לה את המפרקת והוא אפילו לא שם לב. נו באמת.

רגע קט אחרי שהקלדתי את המילים הזדעזעתי מהידרדרותי המוסרית, ועדיין החלטתי להותיר את המילים כעדות חיה לזעזוע ולתמיהה כנגד הטעויות של הטבע.

כשאשה מפילה את עוברה בשבועות הראשונים להריונה מסביר לה הרופא שמדובר בסלקציה של הטבע. אנשים שעושים מעשים מהסוג שמיוחס לפרחאן הם ההגדרה בעיניי לטעות של הבריאה, בדיוק ההפך מהברירה הטבעית של ההפלה המוקדמת. רצה הגורל ודנה בנט הצעירה נקלעה, על לא עוול בכפה, בדרכה של הטעות המתועבת. הגורל האכזר הזה היה גם גורלה של התיירת הצ'כית סיחביה מילרובה. רק המחשבה על מקרי הרצח הלא מפוענחים ועל האפשרות שמסתובב עוד פרחאן אחד ברחובות יכולה לגרום להורה שפוי לנעול את ילדיו בבית. אם חשבנו שאנחנו מדינה קטנה, ואין חיות כאלה בג'ונגל שלנו, שוב טעינו.

עורכת הדין של פרחאן ביקשה לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית בטענה שהיה לא שפוי בשעת מעשה. איזה אדם שפוי רוצח אדם אחר? אם נענה על השאלה כפשוטה, התשובה היא שכל הרוצחים אינם שפויים. על פי ההיגיון הזה אפשר למלא את בתי החולים הפסיכיאטריים ברוצחים. במקרה כזה לא יהיה מנוס מלהגדיל את תקציב משרד הבריאות ואולי אפילו למנות שר. אם צחקתם לא התכוונתי. למזלנו קנה המידה לשפיות נמדד בכלים פסיכיאטריים, ולכן מרבית הפרחאנים יושבים בבתי הכלא. לא פחות מזעזע מסיפורו של פרחאן הוא סיפורה של השותפה, צעירה מטבריה, אז בת 16, שפיתתה את בנט לעלות למכונית.