משה שקל משרטט את הפרופיל האופייני של עורך דין למסים

בסוף אפריל, אחרי שנים ארוכות של דיבורים בחוגים שונים על הצורך להכיר בהוצאות טיפול בילדים לצורכי מס, נתן בית המשפט העליון פסק דין תקדימי שמכיר בזכות זו. פחות משבוע אחר כך, בתחילת מאי, נחתם הסכם בין ענקית המחשוב HP לבין רשות המסים על גובה המס שתשלם HP על רכישת הקניין הרוחני של חברת מרקורי בישראל - 1.5 מיליארד שקל. המשותף לשני המקרים? עורך הדין ד"ר משה שקל.

שקל (50) - שעם לקוחותיו נמנות כמה מהחברות הגדולות במשק, ובהן דניה סיבוס, בזק, איי.די.בי, פלאפון, פרטנר, דיסקונט השקעות ואפריקה ישראל - מיצב עצמו בחודש האחרון כעורך דין המסים המוביל בארץ. ונראה כי ממרום מעמד זה קל יותר לצאת למלחמה בטחנות רוח.

"אמרתי לורד (פרי) שלפעמים כדאי להיות דון קישוט", מסביר שקל את החלטתו לקחת על עצמו ב־2002 את ייצוגה במאבק להכרה בהוצאות הטיפול בילדיה. בשלב ההוא לא היה כמעט איש בקהילת המס - לרבות שקל עצמו - שהאמין שאפשר לנצח בתיק הזה. "פרי פנתה אליי וסיפרה לי שהיא תבעה את הוצאות הטיפול בילדיה אך במשך שנים פקיד השומה התעלם לחלוטין מבקשתה, ועכשיו היא נדרשת לשאלה אם ללכת למשפט או לא. היא מאוד הרשימה אותי, והתיק נראה לי צודק ועקרונית נכון. אמרתי לה שאני מעריך שהסיכוי שננצח שואף לאפס, אבל שאם נצא למלחמה הזאת לפחות נרגיש שעשינו את מה שאנחנו יכולים לעשות, שניסינו. וזה מה שהיה - הלכנו על זה".

איך היו התגובות ברשות המסים לאורך ההליך המשפטי?

"בהתחלה, בשנים שבהן התיק היה בבית המשפט המחוזי, התגובות שלהם העידו על ביטחון עצמי מופרז. הם האמינו שיזכו בתיק. אחר כך, לאט לאט, החלו לחשוש, ואחרי שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי פתאום ראיתי שראשי רשויות המס לוקחים את העניין ברצינות ומדברים על המשמעויות התקציביות העזות. ובכל זאת, הם עדיין היו מאוד אופטימיים, חשבו שינצחו בבית המשפט העליון".

עו"ד משה שקל והכלב אוסקר בבית בגבעתיים | צילום: אוראל כהן

שקל, שטיפל בתיק ורד פרי עם עורכי הדין יניב שקל (אחיינו), לאה טבע וטלי יהושע ממשרדו, מספר שאחרי חוסר האמון הראשוני התחיל הצוות שלו לצבור ביטחון, בעקבות תגובותיו של השופט המחוזי מגן אלטוביה. "כבר בדיונים הראשונים נדמה היה שהוא חושב שיש צדק בדברינו, והתחלנו להרגיש יותר אופטימיים. כשנפלה ההחלטה במחוזי שמחנו מאוד, אם כי ברגע שהוגש הערעור לבית המשפט העליון שוב הערכתי שהסיכוי שלנו לנצח אינו גבוה, בלשון המעטה.

"אני חייב לציין שבסך הכל יכולתי להתחבר לאורך כל הדרך לתגובות שקיבלתי מרשויות המס - גם הרשמיות וגם הלא־רשמיות. מצד אחד, התקשרו אליי המון נשים שעובדות במס הכנסה ובירכו אותי. מפקחות מס ורכזות למיניהן התקשרו ואמרו לי: 'אל תגיד לבוס שלנו, אבל הלוואי שתצליח'. מצד שני, כשדיברתי עם ראשי רשות המסים ראיתי בעיניים שלהם חרדה אמיתית מההשלכות התקציביות של ההוצאה. לא חשבתי כמוהם אז ואני לא חושב כמוהם היום, אבל אני עדיין מעריך את כנות כוונותיהם".

לא ניסו להתפשר איתך לאורך הדרך?

"לא. להפך. אני רואה את עצמי כאיש של פשרות ולא כאיש של מלחמות, ולאורך כל הדרך הצענו להם פשרות מכל מיני סוגים. אפילו בית המשפט יזם פשרה, והיינו מוכנים ללכת לקראתה ולקבוע שרק חלק מההוצאה יוכר, עד סכומים מסוימים, כדי למנוע את ההשלכות התקציביות הגבוהות. אבל מס הכנסה, ככל הנראה מתוך תחושה של ביטחון עצמי מופרז, סירב לכל פשרה".

עבדת על התיק ללא תמורה. מה הניע אותך לצאת למלחמה הזו?

"מדי פעם אנחנו נוהגים לתת שירותים בחינם, פרו־בונו, ללקוחות שלא יכולים לאפשר לעצמם לשלם ואנחנו מרגישים שזה צודק ונכון לעזור להם. זה נכון גם במקרה של ורד פרי. לא גבינו ממנה אגורה, אף שבתיק הזה הושקעו אלפי שעות עבודה לאורך שני ההליכים. לפעמים שכר הטרחה שלנו הוא ההרגשה שעשינו מהפכה במדינה הזו".

ובכל זאת, הפרסום הנלווה לתיק היה סוג של תמורה.

"הפרסום לא היה שיקול כי יצאתי לדרך במחשבה שאני הולך להפסיד. פרסומים על הפסדים הם לא דבר שאתה שואף לו. יצאתי לדרך במחשבה שאני הולך להפסיד וגם לא לקבל אגורה, אבל מתוך מחשבה שלפעמים צריך לעשות דברים מהלב".

מה היה השיקול של ורד פרי?

"אני לא יודע. אמונה בצדקת הדרך, לצד ידיעה שאין לה מה להפסיד. יכול להיות שאם הייתי גובה ממנה שכר טרחה היא לא היתה יוצאת לדרך הזו".

איך אתה מרגיש לנוכח העליהום באוצר וברשות המסים על פסק הדין?

"הרושם שלי הוא שבאוצר קיבלו את הפסיקה קשה, אבל הם מתחילים להפנים את הידיעה שהם יצטרכו לחיות איתה. יהיה להם קשה, באווירה הציבורית הנוכחית, לבטל את פסק הדין בחקיקה. אני מניח שהם יתקנו תקנות שיקבעו קריטריונים ברורים מה אסור ומה מותר לנכות ומה התקרות לכל דבר, ואני חושב שחשוב שיהיו תקנות כאלה, גם אם הן יגבילו את התוצאות של פסק הדין".

בתיק פרי אמנם טיפל שקל חינם, אך רוב עבודתו נעשית תמורת סכומים נאים, שהפכו אותו לאדם אמיד מאוד. בימים אלה הוא משלים בניית וילה מפוארת בסביון, שאליה הוא מתעתד לעבור בחודש הבא.

שקל | צילום: אוראל כהן

אתה נהנה מהכסף הגדול?

"מעט מאוד. אני בכלל לא חי בעולם של כסף. בגלל ההתמכרות למקצוע, ההנאות הגדולות שלי הן לחזור הביתה ולקרוא ספר, מרומן בלשי מהסוג הנמוך ביותר עד ספרי אנתרופולוגיה, או לצאת עם הכלב שלי, אוסקר, לטיול בגן הכלבים. דברים חומריים פחות מדברים אליי. אני אוהב שיש אותם, אבל לא בטוח שאני מנצל את זה".

מה הדבר הכי יקר שקנית לעצמך?

"הבית בסביון, שכולל כל מיני שיגיונות שלי".

אם היית פורש היום, מה היית עושה?

"יש לי המון חלומות, שרובם מתנגשים זה בזה. הייתי רוצה להיות מציל בקנקון. יש שם אחלה ים, ולא צריך לחשוב על שום דבר חוץ מים, שמש ובחורות. אבל הואיל ואני קצת מבוגר לזה, אז הייתי רוצה לגדל חיות בחווה. חוץ מזה, הייתי נוסע לכמה שנים לדרום אמריקה ולאסיה ועושה טיולים רציניים שלא הספקתי לעשות כשהייתי צעיר".

אז למה לא לפרוש, בעצם?

"אני עוד נהנה מהעבודה. אחד החסרונות במקצוע שבו בחרתי הוא שזה שעבוד שקשה להשתחרר ממנו. מאחר שהקדשתי לכך את כל חיי הבוגרים, כבר איבדתי את הביטחון העצמי ביכולתי לעשות דברים אחרים ולדעת מה לעשות עם הזמן הפנוי שלי. זו התמכרות שמאפיינת חלק גדול מהעוסקים במקצועות תובעניים מאוד. זה כבר לא קשור לכסף".

תן כמה קווים לדמותו של עורך דין המסים הממוצע.

"משקפופר (אני לא); שחקן שח מתוסכל, שלא היה מספיק טוב במשחק ולכן בחר במסים; אחד שמוצא עניין בדברים הכי משעממים וחושב שהם גולת הכותרת של החיים; והוא לא מבין למה אנשים נרדמים כשהוא מתחיל לדבר בגאווה על המקצוע שלו".

הרשות דאגה למדינה

העסקה המתוקשרת השנייה שבה טיפל שקל בחודשים האחרונים היא עסקת HP־מרקורי, אחת העסקאות הגדולות בישראל אי פעם. שקל אמנם מנוע מלמסור פרטים על העסקה עצמה או על תכנון המס שלה, אך הוא מוכן להגיב לפרסומים בעניין. מוכן בהחלט.

"היו כותרות שעוררו בי זעם רב", הוא אומר. "לדוגמה, נטען ש־HP שילמה רק שליש ממה שדרש מס הכנסה, סירבה לשלם יותר ואיימה להעביר את תשלום המס שלה למדינה אחרת. אני לא יכול להיכנס לפרטי העסקה, אבל כמי שהשתתף בכל הדיונים אני אומר שלא היו דברים מעולם. הכותרת הזו גורמת עוול לרשות המסים. הרשות לא ויתרה על שני שלישים מהסכום שהגיע לה. להפך, היא מאוד דאגה למדינה במקרה הזה".

איך היתה העבודה עם הרשות הפעם?

"חברי צוות המשא ומתן מטעם הרשות עמדו איתנו על כל תג ותג. לא עזר כמה כסף הם קיבלו, הם המשיכו להילחם עד הסוף. המיליארד וחצי שקל האלה הם הישג עצום לרשות. ציפינו שהם יסתפקו בפחות בשעה כזו של משבר כלכלי, אבל הם לא הסכימו לקבל גרוש פחות ממה שמגיע להם.

"צריך להבין שאצל תשלובות רב־לאומיות השיקול שונה מזה של נישום ישראלי. אם תשלובת רב־לאומית לא משלמת מס במקום אחד, היא יכולה לשלם אותו במקום אחר שבו מתנהלים עסקיה. לכן בעסקה הזו, מי שמרוויח לא פחות מהתשלובת היא אותה מדינה שעד היום לא קיבלה ממנה מס ועכשיו מקבלת מס עצום. כלומר, גם ישראל הרוויחה מאוד מהמהלך וגם תשלובת HP הבינלאומית יצאה מורווחת".

חבר ברגעים הקשים

שתי פרשיות זעזעו בשנים האחרונות את רשות המסים: מעצר בכירים ברשות, ובהם המנהל ג'קי מצא, בחשד לעבירות שוחד והפרת אמונים; ופרשת פקיד השומה שוקי ויטה, שנחשד בעריכת הסכמי שומה "מיוחדים וחריגים" לנישומים כבדים, ובהם ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי.

הפרשיות עדיין משפיעות על הרשות?

"פרשת שוקי ויטה משדרת לכל אדם, כולל פקידים בכירים ברשות, שצריך מאוד להיזהר בהפעלת שיקול דעת. אם אני הייתי פקיד שיודע שעל עצם הפעלת שיקול הדעת אני יכול להיחשד בפלילים, הייתי מאוד נזהר ומאוד נרתע מלהפעיל את שיקול הדעת שלי, והייתי בוחר בפתרון הקל שהוא ללכת למלחמה על כל תיק. בעניין הזה אני חייב להסיר את הכובע בפני אנשי הרשות, שלאחר כמה חודשים של התאוששות חזרו להפעיל שיקול דעת והם שוב לוקחים סיכונים ואחריות. אני באופן אישי חשבתי שלאחר הפרשה הזו כל תיק ילך לבית המשפט, ולשמחתי זה לא קרה. מצד שני אין ספק שעכשיו ההליכים יותר ארוכים, וכבר אין הליכים שמתנהלים בארבע עיניים, אלא בכל הליך מעורבים הרבה אנשים מטעם הרשות, בעיקר משפטנים".

מה אתה חושב על כתב האישום נגד רו"ח זאב פלדמן ועו"ד יעקב וינרוט בפרשת שוקי ויטה?

"אני לא יודע. מה שאנחנו קוראים בעיתונים מספק מידע מאוד חלקי ולי אין מידע מעבר למה שכתוב בהם. על פניו, נראה לי שחשדות לכאורה לשוחד ולהפרת אמונים בגלל הקשרים של שוקי ויטה עם וינרוט הם מופרכים ומרחיקי לכת".

זה יכול היה לקרות גם לך? יכולת לספק את הייעוץ בתיק הזה ולהסתבך?

"כן, זה יכול היה לקרות. בתחום הזה צריך להיזהר מכולם - מהלקוח, דרך הפקיד שאתה יושב מולו ועד האנשים שעובדים איתך. נזהרים על ידי שמירה על החוק, ואני נזהר כמיטב יכולתי ומשתדל לומר אמת לכל אחד".

את ג'קי מצא שכרת לעבוד אצלך אחרי התפוצצות הפרשה שבה נקשר שמו.

"הכרנו אותו כאדם ישר והגון, ואחד השיקולים של המשרד בשעתו היה דווקא לא לזנוח אדם בנקודת שפל בחייו. קל נורא להיות חבר של אדם שנמצא בטופ, אבל קשה להיות לצדו של אדם שנמצא בנקודת שפל".

זיגזג מפחיד

בימי המשבר האלה, מה עמדתך בעניין העלאות מסים לעשירים שהציע האוצר?

"אם אכן יש צורך תקציבי לקחת יותר כסף מהציבור אז צודק שהעשירים ייתנו יותר מהעניים, אבל אני לא בטוח שהאמצעים שנבחרו הם הנכונים. בתור אזרח שקורא בעיתונים מה קורה פה כל יום אני קצת נבוך בשם המדינה מהזיגזג הזה של עליות וירידות וביטולים ושינויים, כשיום אחד הצעה עולה ולמחרת היא יורדת.

"חוץ מזה, צריך לבחור צעדים הגיוניים. מס על יאכטות ומטוסים זה בסדר, אבל לא נראה לי שהרבה כסף ייצא מזה, אם בכלל.

"לגבי העלאת תקרת הביטוח הלאומי, זו הצעה לא טובה כי יש אלף ואחת דרכים לחמוק מהתשלום. זה נוסה בעבר ואני מניח שמה שהיה בעבר יקרה גם בעתיד: אנשים יתחילו לפתוח חברות, כי חברות לא חייבות בביטוח לאומי. עד כמה שאני יודע, כשבוטלו התקרות של ביטוח לאומי בסופו של דבר אוצר המדינה יצא ניזוק. אנשים התחילו לעבוד בתור חברות ולעתים לא משכו אפילו דיבידנדים, וכך מי ששילם עד אז שיעור מס של 50% פתאום שילם מס נמוך בהרבה לפי שיעור מס החברות, סביב 31%. אני לא ממליץ לאוצר לחזור על הניסיון הזה שוב".

מה היית עושה אם היית שר האוצר?

"הייתי מפטיר קללה רוסית טובה על כך שמינו אותי דווקא בתקופה כזו. אחר כך הייתי פועל כדי להבטיח את יציבות הכלכלה, באמצעות הבטחת קיומם של מקומות עבודה. יש לדוגמה מסלול אסטרטגי, שבו נותנים הטבות מפליגות לחברות רב־לאומיות בתנאי שישקיעו כסף בארץ בהעסקת עובדים ובקניית ציוד ורכוש קבוע. המסלול הזה לא נוצל עד היום".

המשרד שלך נפגע מהמיתון?

"אנחנו מלווים פחות עסקאות, אבל הירידה במספרן מתאזנת עם העלייה בכמות ההתדיינויות בבית המשפט. כמו תמיד בעתות משבר, אנשי עסקים עושים כל מאמץ להפחית את חבות המס שלהם ולכן מתפשרים הרבה פחות עם רשויות המס ויותר תיקים מגיעים לבית המשפט. לכן, בגדול, אנחנו ממשיכים כמו קודם ולא נאלצנו לפטר עובדים".

אולי עדיף לך לברוח מהצרות האלה ולהתבודד. מה היית לוקח איתך לאי בודד?

"לא הייתי לוקח את עצמי, כי אנחנו לא מסתדרים כל כך טוב. הייתי לוקח את הכלב שלי אוסקר, וגם את אחייני יניב שקל, כדי שיהיה לי עם מי לריב".