דיון ציבורי מאוד

כפי שראינו כולנו בשנה האחרונה, למשברים כלכליים יש נטייה לחשוף את כל הפרטים המלוכלכים שעשויים להסתתר בתוך המאזנים של הבנקים המרכזיים. התקופה המאתגרת גם חושפת חלק ממחלוקת המדיניות העמוקה, שעומדת בדרך של קבלת החלטות מהירה.

בזמן שהאזור הזה לבלב וערימות של מזומנים התנשאו לגובה, הכביסה המלוכלכת הוצנעה. כעת זה משתנה. בשבועות האחרונים ישבתי בפאנלים של פורום הכלכלה העולמי בים האדום והשבוע אף נכחתי ב"יום המזרח התיכון", של בית הספר לעסקים של לונדון. שני האירועים אורגנו על ידי שרים בכירים, מקבלי החלטות ומנהיגי עסקים מובילים. לא כולם רואים את העתיד דרך אותם המשקפיים.

עצמאות המגזר הפרטי

ממשלות באזור נערכו מחדש בחמש השנים האחרונות, חלק מהן כמובן עשו זאת בקצב מהיר יותר מהאחרות. השקעות של חצי טריליון דולרים הוזרמו לתשתיות חומרה ותוכנה בשנה האחרונה בלבד, בניסיון לכסות על החוסר בחזון או בכספים של עשרים השנים שקדמו לה.

כשהמשבר התחיל, היו חששות שמנהיגי הממשלות יצמצמו ולא ימשיכו את הרפורמות שלהם או את תוכנית ההוצאות. עד כה זה לא קרה. צריך להסתכל על ערב הסעודית ותוכנית חמש השנים שלה, בהיקף 400 מיליארד הדולרים, על מנת להמחיש את הנקודה. ההאטה בהחלט תאריך את הפרויקטים האלה בשלוש עד שבע שנים, אבל אני לא רואה מצב של אי-המשכיות.

השאלה האמיתית היא האם המחסומים של המסחר ואמצעי פתיחת השוק יעלו? למדנו בפסגת ה-G20, ש-17 מהמדינות החברות בקבוצה השתמשו בחוקים הקיימים של ארגון הסחר העולמי, על מנת להגן על המגזרים הנכספים שלהן. משחק ה"שמות וההכפשות", שיזם מנכ"ל ארגון הסחר העולמי, פסקל לאמי, עזר להחזיר את השדים האלה לבקבוקיהם, אבל עלינו להסתכל יותר מקרוב על מי שקידם את העלאת המחסומים.

ראשיד ראשיד הוא עכשיו שר התעשייה והמסחר, אבל במשך שנים הוא ניהל את הפעילות של ענקית הסחורות יוניליבר במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בפני קהל של 800 עמיתים, הוא מעוניין היה להבהיר שהוא חושב שאלה הם העסקים ולא הממשלה שמעכבים את רכבת הרפורמות בימינו.

בשנים האחרונות, אנשי עסקים, באמצעות קבוצות כמו מועצת העסקים הערבית (השר ראשיד היה ממייסדי הקבוצה כאיש מהמגזר הפרטי) שקידמו את ההאצה בקצב השינוי, חוקי הרפורמה בתעסוקה והורדת המסים בקרב הממשלות שלהן, הסבירו שלהגיד שיש ליצור 100 מיליון מקומות עבודה עד 2020 זה לדשדש, מאחר שאוכלוסיית הצעירים ממשיכה להתפוצץ. אם אנחנו רוצים יציבות ויצירת הזדמנות לדור הבא, תנו למגזר העסקי לעשות מה שהוא עושה הכי טוב, הם אומרים.

בגדול, זה מה שהממשלה עשתה. אבל על פי השר ראשיד, גורמים מסוימים בקהילת העסקים מקדמים באופן פרטי את ההגנה על המגזר הספציפי שלהם, או לפחות מאיטים את קצב השינוי. דבר זה עורר דיון ציבור, נימוסי אך סוער, בקרב פאנליסטים שייצגו בתי עסק.

חוסר אמון משתק

בקרב הקהילה הבינלאומית, הקונספט של פרויקטים בבעלות פרטית-ציבורית נשאר באופנה, לצד יוזמות אחראיות ציבורית תאגידיות. הרעיון הוא שממשלות ועסקים ייגשו לכמה מהנושאים הכי מאתגרים כמו שירותי בריאות, חינוך ועוני. באזור, השותפות הזאת מתחילה להראות סימנים של שחיקה.

שני משתתפים נוספים בפאנלים האלה, שהלכו בדרך שונה מזו של השר ראשיד ועזבו את הממשלה כדי להצטרף למגזר הפרטי, מסתכלים על האתגר בצורה אחרת. בזמן שהם מודים שמשפחות המסחר הגדולות של האזור שלטו על השווקים הביתיים שלהם בניחותא במשך יותר מדי זמן, הם ציינו שעדיין יש נושא משתמע של חוסר אמון בממשלה. מנהיגים עסקיים ראו את הממשלות הולכות לכיוון הרפורמה בעבר, אך בולמות אותה כשהפופולריות בציבור החלה לדעוך, עם אחוזי האבטלה הגבוהים שמגיעים עם רפורמות קשות.

חוסר האמון שאנשי העסקים האלה מציינים מרסן את התאבון לקחת סיכון ולהשקיע בחברות שלהם, על מנת להתרחב. הוצאות על מחקר ופיתוח, מדד טוב לרצונה של חברה להכשיר קרקע חדשה, נותרות נמוכות מאוד במזרח התיכון. על פי חברת הייעוץ בוז ושות', ההוצאות באזור מגיעות לכ-0.3% בלבד באזור, אחוז קטן בהשוואה ל-3%-4% במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD).

אי אפשר להתווכח לנצח

לסיכום, הקהילה העסקית מחכה לערבות ש"האח הגדול" (הממשלה) לא ישנה מסלול. הממשלה, מצדה, צריכה להקטין את התפקיד שהיא משחקת ביצירת מקומות עבודה במגזר הציבורי.

מעל לכל, שני הצדדים צריכים לצמצם את הפער של מה שהעתיד צריך. לאורך האזור, ישנה תלונה בלתי פוסקת על כך שלבוגרים של היום אין את הכישורים למלא תפקידים שנדרשים על ידי חדשנים מובילים במגזר הפרטי. זוהי בעיקר הסיבה שהאבטלה בקרב בני נוער ממשיכה להיות גבוהה, 20%-25%, תלוי בשוק.

דיון ציבור זה תמיד דבר בריא. זה בהחלט משהו שהיה חסר באזור לפני עשור. אבל כמי שצפה בפגישות מהצד, אנחנו יכולים להתווכח לנצח. יהיה יותר חכם להחזיר את הפרוייקטים הציבוריים-פרטיים (PPP) וכמה שיותר מהר.