צילום: גיא אסיאג
אדמונד פלפס: "לא לסגור את הדלת על הקפיטליזם"
זוכה פרס נובל לכלכלה אופטימי למדי. "התחתית של המשבר מתקרבת", הוא אומר, "וישראל הושפעה ממנו רק מעט". אף שהמערכת הפיננסית בארצות הברית "שבורה", את הקפיטליזם, הוא טוען, עדיין מוקדם להספיד
פרופ' אדמונד פלפס, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 2006, הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לקפיטליזם. כשבטלוויזיה האמריקאית או בעיתונים המובילים בארצות הברית תהו אם המשבר הנוכחי מסמל את קצו של הקפיטליזם, הם פנו אליו. פלפס, המכהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק, כיהן בעבר כסגן נשיא האגודה האמריקאית לכלכלה, וכשהאגודה הישראלית לכלכלה הזמינה אותו לנאום בכנס השנתי שלה, שנערך בשבוע שעבר ועסק במשבר העולמי, הוא הגיע לכאן - בפעם הרביעית בחייו.
פלפס מתמצא בכלכלה הישראלית, מחמיא לעמידותה במשבר הנוכחי ואף אינו מופתע ממהלך רכישות המט"ח מצד בנק ישראל. "אם כלכלת ישראל לא היתה יציבה, הייתי חושב שיש סיבה להחזיק את השקל חזק", הוא אומר. "מכיוון שזה לא המצב, ולישראל יש מדיניות כלכלית חזקה ותדמית כלכלית טובה בעולם, נראה לי הגיוני לנקוט בצעדים אלה כדי לתמוך ביצוא", הוא מסביר.
"בישראל לא ננקטים מהלכים יצירתיים או קיצוניים, כי יש לה מזל גדול והיא הושפעה רק מעט מהמשבר העולמי. הבנקים הישראליים לא היו חשופים באופן מהותי לנכסים רעילים", אומר פלפס. לדבריו, מהלכים אחרים שמבצעים בנקים מרכזיים בעולם, כמו רכישת איגרות חוב, הם בעלי מידת הצלחה מוגבלת: "בארה"ב הכריז הפדרל ריזרב כי ירכוש איגרות חוב לטווח ארוך כדי להוריד את שיעור הריבית. זה הולך להיות ניסוי כלים מעניין, אם הוא יצליח. אלא שאני לא בטוח שזה יצליח".
"לא לתת לבנקים להלוות"
פלפס לא מהסס לומר שהמערכת הפיננסית בארה"ב שבורה. "הצורך בתיקון של המערכת הפיננסית האמריקאית הוא כל כך חזק, שאין לקובעי המדיניות שם ברירה אלא לנקוט צעדים יצירתיים וקיצוניים למשבר", הוא אומר. "גם לבנקים אסור לשבת בצד. הם צריכים לרפא את עצמם, והם אכן מבצעים מהלכים גדולים של ריפוי עצמי. עם הרבה מזל הם עוד יצליחו".
פלפס משוכנע ש"אין ספק שבארה"ב דרושה התערבות גדולה מאוד לשם רפורמה כוללת במערכת הפיננסית". במאמר שפרסם באוקטובר 2008 ב"וול סטריט ג'ורנל" הסביר פלפס כי לולא ההתערבות הממשלתית ביפן במשבר של שנות התשעים, והתערבות ממשלת שבדיה במשבר שפרץ שם בשנות התשעים, השלכות המשברים היו יכולות להיות הרבה יותר גרועות.
אילו רפורמות צריך לבצע?
"חייבים להגביל את המינוף של הבנקים, לא לאפשר להם להלוות ללא גבולות. גם חברות הדירוג צריכות לעבור רפורמה משמעותית, שלא יהיו להן ניגודי עניינים, שלא ייתנו דירוגים מחמיאים מדי. צריך גם לעשות משהו רציני בשוק ה־CDS (מכשיר פיננסי המעביר את הסיכונים הנובעים מאחזקה באג"ח מסוים לגוף שהנפיק את ה־CDS - ע"צ וא"א)".
האם השווקים הפיננסיים מתחילים בתהליך התאוששות?
"אני חושב שהשווקים הפיננסיים כבר נמצאים בתהליך התאוששות, ויש תחושה שהתחתית של המשבר מתקרבת. אפשר לראות שמרווחי ה־CDS הצטמצמו, וכנראה שהבנקים האמריקאיים לא כל כך קרובים למצב של חוסר נזילות כמו שפחדו שיקרה בתחילת המשבר הפיננסי. רובם הורידו את רמות המינוף שלהם והוכיחו שהם יכולים לגייס עוד הון.
"כיום הממשלה ערבה להיקף עצום של הלוואות שהבנקים לקחו, ולכן היא יכולה לאלץ את הבנקים להלוות יותר כספים. אבל הבעיה היא שבאיזושהי נקודה הערבויות הממשלתיות יופסקו, והשאלה הגדולה היא מה יקרה לשווקים אז. נצטרך להמתין ולראות, כי אולי מה שיקרה זה שהבנקים יפסיקו לתת הלוואות. קשה להעריך מה בדיוק יקרה באותה נקודת זמן.
"באופן כללי, יש תחושה שהנפילה החופשית הופסקה, אבל בשביל שנדע בוודאות שיצאנו מהמשבר העולמי נצטרך לראות את שיעורי האבטלה והתפוקה התעשייתית בארה"ב מתייצבים, לפחות בטווח הבינוני".
"הקפיטליזם הקסים אותי"
פלפס נולד וגדל באילינוי, וכילד עבר עם משפחתו לניו יורק, ל־Hastings on Hudson, עיר שממנהפרבר שממנו יצאו שישה זוכי פרס נובל - ארבעה במדע ושניים בכלכלה (רוברט מרטון ופלפס). בגיל 22 כבר קיבל פלפס את התואר הראשון שלו בכלכלה מאמהרסט קולג', וארבע שנים אחר כך, בגיל 26, כבר היה דוקטור באוניברסיטת ייל.
"הלכתי ללמוד כלכלה כי רציתי להבין אותה באופן יסודי", נזכר פלפס בחיוך. הוא מודה במפתיע שלא היה בטוח בתחילת דרכו באיזה כיוון בחיים יבחר. "ניגנתי חצוצרה", הוא מספר. "אחרי עשר שנים של נגינה הגעתי למסקנה שאהיה טוב יותר במשהו אחר".
12 שנה אחר כך, בגיל 38, הוא הצטרף לאוניברסיטת קולומביה, שבה הוא מתרכז, כאמור, בחקר הקפיטליזם. "זה נושא שכמעט ולא חוקרים אותו בכלל", הוא אומר, "ואני חושב שאחד האתגרים הגדולים ביותר הוא להמשיך לשמור על תפקוד תקין של הקפיטליזם האמריקאי, שנראה במצב מאוד לא טוב בתקופה האחרונה".
ניצני התעניינותו של פלפס בקפיטליזם החלו לנבוט עוד בתחילת שנות התשעים, כאשר ברית המועצות נכנסה למשבר כלכלי עמוק לאחר התמוטטות הקומוניזם. פלפס תהה איזה סוג של כלכלה יחליף את הקומוניזם, שפשט את הרגל. "המונח קפיטליזם, שטבע קארל מרקס, הקסים אותי", כותב פלפס באוטוביוגרפיה שלו. "הכרתי את הקומוניזם רק דרך הקולגות שלמדו איתי והגיעו ממזרח אירופה, וההשוואה לקפיטליזם לא הפסיקה להעסיק אותי".
"רק נס ימנע אינפלציה"
היום, על רקע המשבר העולמי, פלפס חושב בקול רם כיצד העולם צריך להמשיך הלאה. "זו בעיה לא פשוטה, כי רובנו כבולים לדרכי חשיבה ישנות שכבר לא רלבנטיות למצב הנוכחי", הוא אומר, אך מתעקש שהקפיטליזם עדיין לא מיצה את עצמו. "זה יהיה נאיבי מצדנו לסגור את הדלת על הקפיטליזם ולהגיד לו יפה תודה רבה", אומר פלפס. "גם אם הקפיטליזם מיצה את עצמו, צריך להנהיג יוזמות חדשות בסקטור הציבורי. צריך לזכור שהקפיטליזם שינה את מצבן של מדינות רבות בהיסטוריה, אנשים מצאו עבודה ותעסוקה בערים, הוא נתן לכלכלה גירוי פיננסי אדיר".
פלפס בטוח שאם נאבד את הקפיטליזם, העולם יחזור מאה שנה אחורה. "הגדולה של הכלכלה האמריקאית, מעוז הקפיטליזם, היא הרעיונות שהניבה, המחקר, הפיתוח, היוזמה והחדשנות", הוא אומר. "לקפיטליזם יש יכולת אדירה להיות חדשני בכיוונים שונים, לפנות לנישות שונות, גם בתחום הפיננסי, והתגמול הוא עושר, יצירת מקומות עבודה וצמיחה אישית". הוא משוכנע שהיצירתיות שהקפיטליזם מעודד היא הכרחית ליצירת העושר, ומרבה להשתמש במילה "דינמיות": "הדינמיות של הקפיטליזם תלויה במגוון רחב מאוד של רעיונות ויצירתיות רבה מצד תאגידים וצרכנים", הוא אומר.
דווקא היום, כשממשלות מתערבות באגרסיביות בשווקים הפיננסיים, חשוב לדעתו לשמור על פן זה של הקפיטליזם: "העלאת הביקוש של משקי הבית באופן מלאכותי, או הגדלת ההוצאה הממשלתית, לא אמורות להביא לעלייה בעושר בטווח הארוך. הוצאות הסקטור הציבורי על תשתיות מגבילות את היקפי החדשנות העסקית, וככל שההשקעה עוברת מהסקטור הפרטי לסקטור הציבורי, כך יורדים היקף ואיכות החדשנות. כאשר רעיונות חדשים מוצאים את דרכם לממשלה, הם לא מצליחים בהכרח למצוא שם אוזן קשבת, וזה רע לכלכלה".
לדברי פלפס, המוסדות הפיננסיים, שהיו צריכים להוביל את החדשנות והיצירתיות, היו עסוקים עד כה בעיקר בחדשנות פיננסית בעלת ערך מוסף נמוך, ללא אסטרטגיה לטווח ארוך. הדרך היחידה לשחזר את החדשנות הפיננסית בתקופה כל כך בעייתית, הוא אומר, היא להמציא מחדש את הסקטור הפיננסי. "צריך ליצור סוג חדש של מוסדות פיננסיים, ישויות שמלוות משקיעים לאורך זמן, בלי כל ההנדסה הפיננסית שאפיינה את מערכת הבנקאות במשבר הנוכחי".
האם נוצרת עכשיו בועה נוספת שאנחנו עדיין לא מזהים?
"שיעור הריבית הנוכחי הוא נמוך, ומחזיקים אותו נמוך באופן מלאכותי, אבל לא זאת השאלה. הבעיה היא מתי הפדרל ריזרב יפסיק לרכוש נכסים, כי יש יותר מדי כסף שמוזרם למערכת. אין ספק שכעת יש צורך רב בהתערבות, כי זו הדרך לשמור על ריבית נמוכה ולהבטיח אשראי לשווקים הפיננסיים, אבל אי אפשר לעשות זאת לעד. אם משאירים את היצע הכסף מנופח כמו שהוא כעת, אז אין ספק שתתפתח אינפלציה. רק נס ימנע ממנה להתפרץ.
"אני לא חושב שהפדרל ריזרב ישנה את המדיניות שלו עד שהתמ"ג האמריקאי יתחיל לצמוח, ואפילו אז אני חושש שהוא לא ימצא את הזמן המתאים לצמצם את היצע הכסף. הפדרל ריזרב תמיד מוצא סיבה מספיק טובה להשאיר את הריבית ברמה נמוכה זמן רב מדי.
"הדילמה של משרד האוצר האמריקאי זהה: הוא רכש יותר מדי נכסים, והוא צריך להפוך מגמה, כלומר למכור אותם לציבור בחזרה ולהחזיר את הכסף לפדרל ריזרב. יכול להיות שכשהוא ימכור את הנכסים שברשותו המחירים יירדו, התשואה תעלה, השווקים הפיננסיים יהיו עצבניים, ואנשים יתחילו לדאוג אם המשבר חזר".
תגובה אחת לכתיבת תגובה