המהפכה הירוקה בבנייה בישראל: "החזון אולי ירוק, המציאות אפורה"

"מי שמחפש היום דירה מסתכל על סוג הבלטות מאיטליה. הדבר האחרון שמעניין אותו זה אם לבית יש בידוד טוב או אם הוא פוגע בסביבה. זה עניין תרבותי שצריך להשתנות - וזה תלוי בנו. כיום החזון הוא ירוק אבל המציאות אפורה".

כך אמר האדריכל יהודה אולנדר, יו"ר העמותה לבנייה ירוקה בישראל, בפתיחת פאנל הבנייה הירוקה שכינס "כלכליסט" לקראת כנס קלינטק שנפתח היום (ב') בתל אביב.

בשנים האחרונות מתרבים פרסומים של מיזמי נדל"ן המתהדרים בתואר ירוקים. אולם מאחורי חלק גדול מהפרסומים מסתתרת תעשייה שמתקשה להפוך את החזון הירוק שלה למציאות. עד שהתהליך יצליח לתפוס תאוצה, ייאלצו שוק הנדל"ן ותעשיית חומרי הבניין לעבור עוד מהמורות רבות.

"החלק החשוב והדחוף הוא מודעות הציבור לבנייה ירוקה, שחסרה כיום", מסביר אולנדר מדוע רצונם של העוסקים בתחום לקדמו אינו מספיק. "זה מתחיל אצל כל אחד בחיים הפרטיים. בשנות החמישים עמד היקף השימוש במים לאדם בישראל על עשרה ליטרים ביום. כיום, עם שטיפת המכוניות, הגינות, מדיחי הכלים ועוד, זה מגיע ל־200 ליטר לאדם ביום. השינוי צריך להיות תפיסתי".

אך למרות זאת, הוא אופטימי. "אני עדיין נרגש לראות את האיש לפניי בתור בסופר דורש שקית מתכלה מהקופאית. ככל שנגיע מהר יותר לרגע שבו אנשים ידרשו לדעת מה עומד מאחורי המודעות של פרויקטים שמשווקים כירוקים, אז המצב ישתנה".

לדבריו, השינוי יגיע באמת כאשר כל יזם יפעיל צוות תכנון שיכלול אנשי מקצוע המבינים את הצרכים הירוקים בבנייה. אולנדר סבור שכדי לשנות את ענף הנדל"ן בעניין זה, דרושה התגייסות של כמה מהקבוצות הגדולות. "אם שיכון ובינוי, פישמן, אפריקה ישראל, דמרי, תדהר ותשובה יירתמו לעניין - הכל ישתנה. הם 50% מהבנייה במדינת ישראל".

"בתקופה האחרונה נעשה שינוי גדול מאוד בהבנה שלנו", אומרת אורנה אנג'ל, סמנכ"לית תכנון בר קיימא בחברת שיכון ובינוי מקבוצת שרי אריסון. "כל תכנון פרויקט חדש מתחיל בערכים האלה, בהבנה שאנחנו רוצים להרוויח כסף ושזה לא בושה, אבל יש לעשות זאת באופן הוגן כלפי בני האדם וכלפי הסביבה".

כדוגמה היא מציגה את פרויקט קניון השדרה השביעית בבאר שבע. "הפרויקט שאנחנו בונים עכשיו מתוכנן כולו בהבנה שזה מרכז קניות פתוח ולא קניון סגור. תוכל ליהנות מרוחות נעימות במקום או להתגונן מפני רוחות פחות נעימות באמצעות מבנה הבניין. יש שם שימוש מקסימלי בתאורה טבעית ויכולת לייצר חשמל מהשמש. אנחנו לא המצאנו שום דבר. כבר בחזונו כתב בן גוריון שאנחנו צריכים להשתמש בחום במדינה להפקת אנרגיה".

מי אשם?

אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר, המשמש כיום יו"ר הפורום העסקי לבנייה ירוקה בישראל, טוען שהמדינה היא האשמה המרכזית בכך שהתחום אינו פורח. "התו תקן כאן מלא בעיות וחברי הכנסת והממשלה אינם מבינים את העניין", הוא אומר. "לעתים קרובות מתקשרים אליי אדריכלים לשאול על תקנים, אבל הביצוע עדיין לוקה בחסר. נקראתי לפני חודש לוועדה שעוסקת במיסוי ירוק בכנסת. על מה דיברו שם? רק על מכוניות. זה פן צר מאוד של סביבה ירוקה. הממשלה מתעלמת מהבנייה. בוועדת הכלכלה ניסינו לערב את גלעד ארדן (שמונה בינתיים לשר לאיכות הסביבה) כדי שיסייע. ביקשנו להכניס לרגולציה דברים פשוטים כמו בידוד תרמי או דודי שמש, אבל עד היום זה לא קרה".

אורנה אנג'ל. להרוויח כסף באופן הוגן | צילום: אוראל כהן

אנג'ל לא מסכימה עמו. "אנחנו באמת חיים במדינה שלא יודעת לתכנן לטווח הארוך, אבל בנייה ירוקה אינה דבר חדש, אלא עוד דבר שנשכח כמו הרבה דברים אחרים בחיים שלנו. כבר בבצלאל ובטכניון למדתי לתכנן ירוק - אני לא יודעת לתכנן אחרת". נוסף על כך, היא אומרת, העניין הושפע מפיחות במעמדו של האדריכל. "גם ככה זה לא המקצוע המועדף על האמא הפולנייה. לפי החוק, האדריכל חייב לחתום על התוכנית, אבל זה כמעט הדבר היחיד שהאדריכלים עושים".

"נכון שבעבר האדריכל היה דומיננטי מאוד ועם הזמן פחתה יכולתו להשפיע", אומר האדריכל יוסי קורי, הנחשב לאחד ממובילי האדריכלים בתחום זה, שזכה בפרס התכנון ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב. "האדריכל היום לא לוקח אחריות על המעשים שלו. הוא נשאר בנישה הקטנה שלו, מתכנן את הקירות ולא רואה מעבר לזה. זה נהפך למקצוע זניח שהיזמים לא סופרים. צריך להחזיר למקצוע את הדומיננטיות, להקדיש עוד שנייה ולתכנן נכון, במקרה הזה לתכנן ירוק. מיקום הבניין, למשל, הוא לא רק שיקול כלכלי אלא גם סביבתי. אתה משקלל הכל ביחד ויוצא עם הפתרון הטוב ביותר".

במקביל לפגיעה במעמד האדריכל, מוסיפה אנג'ל, צמח מעמדם של יועצי התחבורה. "כל בנייה בישראל מתוכננת לפי הכבישים, אבל שוכחים שבבניית שכונה של 500 יחידות דיור אנחנו בונים קהילה. איך הקהילה הזו תחיה? האם זה אומר רק איפה הם יחנו את המכוניות שלהם? מה פתאום. זה אומר איפה הילדים יהיו מרגע שהם חוזרים מבית הספר, איפה הם ישחקו, איפה יהיה אפשר לנשום אוויר אחר הצהריים".

שני סוגי בלוקים

כהן מבקש להדגיש את חוסר המודעות לפן הכלכלי של העניין. "הכל מתחיל ונגמר בכלכלה. במדינות כמו נורבגיה, שבדיה ודנמרק המדינה מתארגנת ברמת המאקרו. הממשלות שם רתמו את התעשיינים ואת הטכנולוגיות לעניין באמצעות החוק. מנגד, רשימת החומרים שיש להם תו ירוק בישראל מצביעה על חוסר היערכות".

לדברי אולנדר, בבוסטון שבארצות הברית כל קבלן שמבצע פרויקט יכול לבחור מבין 700 חברות המייצרות חומרי בניין שלהם תקן ירוק. "בארץ, למשל, יש רק שני יצרנים בעלי תקן בתחום הבידוד, ורק שלושה בתחום הבלוקים". מצב זה, הוא מסביר, לא מאפשר להצמיח פה שוק של בנייה ירוקה. "הרגולטורים ובראשם מכון התקנים מערימים קשיים, ההיצע בשוק חומרי הבנייה קטן מדי והיזמים מעדיפים לרוב להתעלם מהעניין. אני אומר מדי פעם ליזם שיבנה ירוק, כי זה יאפשר לו למכור מהר יותר; התשובה ברוב המקרים היא 'עזוב אותי, אני צריך עכשיו על הראש את מכון התקנים?'".

מימין: קורי ואולנדר. קורי: מיקום הבניין הוא לא רק שיקול כלכלי, אלא גם סביבתי | צילום: אוראל כהן

כהן מספר שהעביר בתחילת השנה חומר בידוד שהוא מייצר לאישור מכון התקנים במסגרת התקן הירוק, והוא ממתין כבר חמישה חודשים לאישור. אולנדר: "במכון התקנים הבינו שיש בעיה, וכעת משנים שם את שיטת העבודה ומחלקים את התחום לצוותים מקצועיים קטנים שכנראה יאפשרו להפחית את הזמן שעובר עד אישור וקבלת התקן".

שרלטנים עלייך ישראל

על שאלת הקושי לזהות פרויקטים המשווקים כיום כירוקים, אף שהם רחוקים מלעמוד בתקן, אומר אולנדר: "צריך להסביר לציבור שיש תקן. גם אם הוא לא מושלם, מדובר בתקן 5281 של מכון התקנים, והקבלן צריך להציג את תעודת העמידה בו לכל דורש בפרויקט שמשווק כירוק".

אולנדר: "זה תלוי גם ברשות המקומית. בכפר סבא למשל יש שכונה שמשווקת כירוקה, והעירייה מבצעת שם פיקוח אמיתי. אם המועצות המקומיות יתגייסו לעניין, זה יקדם מאוד את האכפתיות של היזמים. בעבר עשו פה קמפיין על איסור לקטוף פרחי בר וכולם חשבו שהצלחתו נבעה מחינוך, אבל האמת היא שהישראלי הפסיק לקטוף פרחים כי הוא ידע כמה גבוה הקנס".

אנג'ל: "השקיפות בעולם השתנתה. האינטרנט כופה שקיפות וגם החשיפה לירוק גדלה. היום גדל כאן דור צעיר שמבין את הנושא הרבה יותר מהדור שלנו. השקיפות הזו גם תגרום לכך שאם שכונה מסוימת תשווק כירוקה אבל לא תהיה כזו - זה יתברר מהר מאוד".

כהן סבור שכדי לגלות בפועל אם הדברים מתבצעים לפי תקנים ירוקים, רוכשי הדירות מוכרחים להפעיל אנשי מקצוע חיצוניים משלהם: "התקן בעייתי ולא בטוח בכלל שהאכיפה מספיקה".

זה שווה כסף

כהן. מיסוי ירוק? הממשלה מתעמלת מבנייה | צילום: אוראל כהן

אף שנציגי הפאנל אינם מוכנים לנקוב במספרים, הבנייה הירוקה משתלמת לטענתם. "הדוגמה הטובה ביותר לכדאיות הבנייה הירוקה היא היישוב רעות, שהוקם בשנות השמונים בהובלת אנשי חיל האוויר, שדרשו לקבל פתרונות לחיסכון בחשמל. בנינו את כל היישוב עם בידוד מקסימלי, ועובדה שחשבונות החשמל של תושבי רעות נמוכים בהרבה מאלה של השכנים במכבים".

אנג'ל: "הבנייה הירוקה מבוססת על סביבה, בני אדם וכלכלה. ככל שתגדל החפיפה בין שלושת הגורמים הללו, כמו כל דבר אחר בחיים, ייצא משהו יותר טוב. במדינה שלנו, שיש בה אקלים שונה בכל אזור, זה אומר המון דברים. אתה לא יכול לבנות אותו דבר בצפת, בירושלים ובתל אביב. הבידוד צריך להיות שונה, ועלייך לתכנן מראש את הכיוון שבו יעמדו הבניינים מול השמש, לטפל בהצללות ועוד. בשורה התחתונה, כך גם קובע היזם כמה ישלם רוכש הדירה בחשבון החשמל בסוף החודש. אם תנהל את כל מערכת המים שלך בצורה חכמה, זה ישפיע גם על חשבון המים".

כהן חושף מחקר שערכה תרמוקיר, שבחן את כדאיות ההשקעה בבידוד לעומת השקעה אחרת בתחום הירוק בישראל. "ההחזר על ההשקעה בבתים בדוד שמש מוחזרת אחרי שבע שנים בחיסכון בחשמל, ההשקעה במים אפורים חוזרת אחרי שלוש שנים בחיסכון בהוצאה על מים וההשקעה בבידוד קירות מוחזרת בחיסכון בחשמל אחרי שנתיים". הוא אומר. "אנחנו מלמדים היום את האמריקאים לחסוך באנרגיה ולהשתמש בדודי שמש, אבל רק לאחרונה קבלן שבנה בראשון לציון לא התקין דודי שמש בבתים. כדי למנוע מקרים כאלה, אנחנו חייבים את הרגולציה".

אולנדר מוסיף שבסופו של דבר, מדובר בכלי שיווקי מצוין ליזם. "האמת היא שהרווח הגדול ליזם הוא לא בגלל מחיר הדירה. נכון שבכפר סבא רוצים היום 10% יותר על דירה בשכונה הירוקה, אבל העניין הוא בעיקר בקלות לשווק שם. דירות בשכונה הזו נחטפות".

העתיד ירוק יותר?

לדברי כהן, לאחרונה הוקם פורום לבנייה ירוקה בהתאחדות התעשיינים שמטרתו לחבר בין תעשיית חומרי הבניין לקבלנים, לאדריכלים ולמהנדסים. "הרגולטור זז לאט מדי", הוא אומר. "אנחנו התעשיינים מקדמים את הנושאים הללו בלי לחכות לחקיקה, ואנחנו מביאים את זה מוכן לרגולטור". כהן מאמין בציבור הישראלי: "הצרכן הישראלי לא טיפש, הוא כבר שואל שאלות. הוא זה שמקבל את חשבון החשמל. תראו כמה חזקה ההשפעה של נושא הלחץ הציבורי על יצרני המזגנים שחושפים כיום את היכולת של המזגן. זה לא היה קורה ללא לחץ".

אנג'ל: "אנחנו מבינים היום שכל מה שאנחנו יוצרים או מתכננים יישאר כאן הרבה אחרינו. אם נעשה היום דברים בצורה נכונה, זה יהיה נכון גם לדורות הבאים. גם הצרכנים יבינו את זה והם ישפיעו על השוק".

קורי מעריך שהנושא יתרומם בעיקר בגלל אנשי המקצוע. "אני מחנך לזה בטכניון, בשנקר ובמקומות נוספים שאני מלמד בהם אדריכלות בת קיימא, והסטודנטים מבינים שאין דרך אחרת. יש צמא גדול מאוד לנושא. אם בא לקוח שלא רוצה בנייה ירוקה, אתה נותן לו בנייה ירוקה בלי שהוא יודע מזה. זה לא משנה לו".

כשהם נשאלים אם יש מקום לבצע תהליך של התאמה לתקנים הירוקים גם בבתים ישנים מתגלה הסתכמה מקיר לקיר. כהן אף סבור שהמדינה מחמיצה כעת הזדמנות לשינוי גם בשוק הבתים הישנים. "בבית שאן עושים שיקום שכונות שכולל בעיקר קוסמטיקה של צבע. כבר עכשיו אפשר לבצע פרויקטים של שיקום אנרגטי באמצעות תוספות של בידוד. רוב המדינות בעולם המערבי חיות את העניין - במודעות ובחינוך. בזה אנחנו נבדלים מהן ולכן מה שחסר כיום בארץ זה התערבות של הרגולטור - עד שלא יקבעו שכל בית שנבנה צריך להיבנות בבנייה ירוקה, בלי להתווכח, בדיוק כמו שברור היום שממ"ד הוא חיוני".