הפרסום השנתי של התשואות: המתחסדים, האשמים והמתנשאים

לא היה גוף מוסדי אחד שלא קיבל בברכה את החוזר החדש מבית היוצר של ידין ענתבי. רובם ככולם חזרו על המנטרה כי חיסכון פנסיוני הוא חיסכון ארוך טווח וכך יש לבחון את ביצועיו, על בסיס פרקי זמן ארוכים. אלא שחלק מאותם גופים שכחו שבזמן ששוק ההון היה בתקופת גאות, רבים מהם (אך לא כולם) מיהרו להתהדר בתשואה החודשית המופלאה שהשיגו, או בתשואה שהושגה בפרק זמן מאוד מסוים, שאותו כמובן בחרו בקפידה על סמך הביצועים הטובים שהשיגו במהלכו - הכל כדי למשוך לקוחות.

נוסף על כך, הגופים הרבו להשתמש בטכניקה של יצירת קופות גמל חדשות ונוצצות עם היקף נכסים זעום, שהשיגו בפרק הזמן הקצר שבו התקיימו ביצועי פלא. המשבר הפיננסי, שהפך את הקערה על פיה והראה להם שבפרק זמן קצר אפשר גם להשיג תשואות גרועות שאיש בכלל לא יכול היה לדמיין, קצת השכיח מהם את העבר הלא כל כך רחוק, והוליד שוב את המנטרה של "הסתכלות ארוכת טווח".

עם זאת, אחריותו של המפקח על הביטוח לכך לא נפקדת. צודקים חלק מהגופים שטוענים כי הוא עצמו זה שזרק אותם לתוך הקלחת הזו של תחרות יופי חודשית. הלא ועדת בכר היא זו שהולידה את הגופים הקטנים, את ה"הפרטה" של ניהול החיסכון הפנסיוני ופתיחת השוק לתחרות. הלא המפקח הוא זה שדרש מהם מלכתחילה להציג תשואות על בסיס חודשי - ועכשיו הוא אמנם לוקח אחריות ומפיק לקחים, אך למעשה חוזר אחורה עם הזנב בין הרגליים.

בשורה התחתונה, קצת יומרני לחשוב שהחוסכים כל כך טיפשים - גם עם תשואה שנתית בלבד, הם יוכלו בחישוב פשוט להתחקות אחר התשואות החודשיות שהשיגו הגופים השונים. כך או כך, זכותם של החוסכים לעקוב אחר החיסכון שלהם, וסביר להניח שהם לא כסילים שימשכו את כספם על בסיס ביצועים של חודש בודד אחד.