יומנה של מפוטרת - מחשבות פילוסופיות על המצב

קודם כל זו תחושת הביזוי. למה אני קרויה מובטלת? אם משחקים בהטיות הרי שמקבלים: בטלה, בטלנית, מתבטלת, התבטלות, ביטול, מבטל וכדומה פעלים ותארים משובבי נפש. למה אי אפשר לקרוא לנו, המובטלים בשם אחר? למשל: "עסוקים". מעתה יהיו פה "מועסקים" ו"עסוקים". הרי ברור לכל שדווקא המועסקים הם ברובם בטלנים והמובטלים עובדים קשה. את הכינוי "עסוקים" הזה צריך מיד להעביר כהצעת חוק בכנסת תחת הכותרת: החזירו למובטלים את כבודם העצמי! או להוציא כסטיקר: עסוקים זה אנחנו! (מובטלים לשעבר).

חיפוש עבודה ופרנסה הוא עבודה קשה בפני עצמה. קודם כל צריך גם לעבוד בחיפוש עבודה וגם להתגבר על תחושת החרדה, הבושה וחוסר השליטה. האנרגיות קורסות בניסיון לתמרן נכון עם כל המשא הזה. דווקא בזמן שנחוצה לי מחשבה בהירה, מרץ, אופטימיות, אני מתנהלת מתוך נואשות, פסימיות וערפול מוחי.

הדבר הראשון שרוצים נואשות הוא להשיג שליטה. אובדן השליטה הוא הקושי הגדול ביותר עבור בני אדם ואני מניחה שעבור בעלי חיים גם כן. העונש הגדול ביותר שיכול אדם להשית על אחר הוא כליאה ושליטה מלאה על חייו. אפילו המוות הוא סוג של גאולה. אבל חוסר שליטה הוא תחושה של חי-מת. גם השליטה עצמה היא אשליה, הרי בכל רגע עלול להתהפך עלי עולמי, וזה אכן קרה - מישהו אמר לי ללכת ונטל ממני את מה שהייתי ומה שהיה לי בתחום העבודה.

ידעתי ששליטה היא אשליה, למדתי אותה על בשרי לא פעם ולא פעמיים. אבל בכל זאת שאפתי, כמהתי, עשיתי הכול כדי להחזיר את האשליה לחיי. שליטה היא גם מוערכת - אנשים רואים וחושבים - הנה אדם חזק, שולט בחייו, מנווט את עצמו. הם לא יודעים כמה גדולה העמדת הפנים, כמה דק החוט העומד בין השליטה לחוסר שליטה. ואז כשהוא נקרע אני האשמה וגם השווי שלי בעיני אחרים יורד פלאים.

אם מסתכלים על הצד המלא של הכוס הרי שיש לי מזל - פוטרתי יחד עם המון מבני ישראל. אני יכולה לחלוק באשמה יחד עם המצב הכלכלי לא רק בארצנו הקטנה אלא על פני כל הגלובוס. זה לא אני - זה האמריקאים. אלה שידעו לנהל את כל העולם, אושיות תבל, הם שגרמו לכך. אצבעם הארוכה נשלחה עד לקצה הגלובוס ונגעה בי.

כשאומרים בחדשות שאחוז המובטלים עולה, אני שמחה. יש לי צורך להשתייך לקבוצה גדולה, אומללה ככל שתהייה. צרת רבים נחמת טיפשים? ממילא אנחנו מסווגים כטיפשים ובטלנים אז למה לא לשאוב מכך נחמה?

כששואלים אותי מה אני עושה, אני תוהה אם לבחור במילה מובטלת או מפוטרת. לבחור ברע במיעוטו. כמובן שהמילה מפוטרת היא הרעה פחות. במיוחד כשלמילה מתוסף הינד ראש והבעה חצי מסתורית הרומזת על כך שהמצב הכלכלי במשק הוא האשם בכך.

אם זה מצליח הרי שאני זוכה מיד באמפטיה מהצד השני. זה הרגע שבו עלי לספר מה עשיתי בדיוק לפני שנזרקתי מכל המדרגות - מה ניהלתי,  איך נאלצתי לוותר על תפקיד משמעותי, ואפילו כזה שיש בו גם שליחות. משהו מהעבר עדיין דבק בי בכל זאת, ולתוך האמפטיה נמהלת גם הערכה. זהו, עברתי את המכשול.

יש שמתעקשים לשאול מה אני עושה עכשיו ואיך אני מתכננת את עתידי. לשאלה הזו אני בדרך כלל עונה בבירור - קצת מחפשת, קצת מגששת, קצת תוהה, קצת זורמת ובעיקרון משתדלת להנות מכל רגע (לא תמיד מצליחה, אבל את זה אני לא מסגירה). יש שמחייכים באמת, ויש שמחייכים באילוץ מה.

זהו, אז מעכשיו כשישאלו אותי מה אני עושה - אני אומר: "אני עסוקה". הרמת הגבות ודאי לא תאחר לבוא, ואז אומר: עסוקה בחיפוש פרנסה, וזה ידידיי עיסוק במשרה מלאה!

בהמשך: הגדרת התפקיד החדש שלי - "עסוקה"

לקריאת פרקים קודמים מיומנה של מפוטרת:

פרק א' - הפיטורים

פרק ב' - הפרידה הכואבת ממקום העבודה

פרק ג' - להסתכל למציאות בעיניים