תודה גלאור. אתה כל כך צודק. גם אני חשבתי הרבה על ההתאבדות של דוד טופז. הוא בעצם איבד שליטה הרבה קודם. בהקשר של טופז חשבתי שהחברה שבה אנחנו חיים לא מקנה כלים להתמודד עם כישלונות ועם תסכול. בעולם של תכניות ריאליטי שבו כל אחד הופך לכוכב במהירות - נדמה לנו שאם אנחנו לא באור הזרקורים או לא עושים את המיליונים עד גיל 30 - אנחנו כישלון. כל מי שהיום למעלה יכול להיות מחר למטה, אבל אנשים לא מבינים את זה באמת. הם באשליה שהכול יימשך עד שקורה הבלתי צפוי. אם היינו מסגלים לעצמנו יותר ענווה וצניעות כדרך חיים ומעודדים סולידריות ואחריות כלפי האחר ולא תחרותיות - הקושי היה נסבל יותר. הקדשתי ביומן פרק שלם על שליטה וחוסר שליטה שיתפרסם בקרוב שאני מקווה שיעניין אותך ואחרים. שבת שלום, נילי

היום בנוסעי באוטובוס ראיתי גבר כבן 50, כל דבר עיצבן אותו, הוא ישב ועמד לידו בחור הוא טען שהוא מפריע לו וכדאי שידחק פנימה, אחר כך מילמל משהו והיושב לידי שאל אותו אם הוא פנה אליו, באותו רגע התפרץ הבחור ואמר לא לא פניתי אליך ותסיר את מבטך ממני. ואז חשבתי על מה שאת כתבת, על איבוד שליטה. איבוד שליטה מתבטאה בכל מיני אופנים, וזה רע מאד. אני חושב שגם צעדו של דודו טופז להתאבד היה איבוד שליטה. באמת אדם צריך לעשות הכל ולזכור שהחיים זורמים וכל יום יכול לחול שינוי, ולא לחשוב שהרגע שאתה מצוי בו הואמונצח. למדתי הרבה מהתבה הפילוסופית שלך. עלי והצליחי.

תגובה לתגובה מס' 12, אני מסירה את הכובע לעצתך, לראות בימי האבטלה ימים של חופשה. זה קצת קשה כי כשאדם נמצא בימי חופשה יודע שבתום החופשה יש לו לאן לחזור, ושימי החופש משולמים לו, כך שאין לו דאגה לעתיד. מדובר כאן על מפוטרת שלא יודעת מה ילד יום, למרות שלפי כישוריה אפשר לחשוב שלא תהיה לה בעיה למצוא עבודה. אני מאחלת לנילי שתבלה את חופשותיה כשראשה נקי מדאגות.

סוף סוף נראה לי שסחף המלעיזים דעך. לפחות יש תמיכה בתגובות שאת מקבלת. אני רק מקווה "שעיסוקים" ישאו פרי, ומתוך התגובות תגיע גם תגובה להצעת עבודה מתאימה. מה שנראה שמי שפיטר אותך הפסיד..

התחושה היא שאנחנו חיים בעולם בלי סולידריות. כל אחד לנפשו. וגם אי אפשר להתפרנס בכבוד ממשכורת סבירה כל החיים בשקט ובשלווה ולהגיע למשהו בחיים. הכול יקר וזוג צעיר לא יכול להגיע לבית או דירה בלי עזרה ורק מעבודה. גם אם היית עובד מעולה ואתה מפוטר אף אחד לא יגבה אותך כי כולם פוחדים לפתוח את הפה ולומר משהו שמא הם יהיו הבאים בתור. חברים הכי טובים כביכול בעבודה מסובבים את הגב ונעלמים פתאום. עצוב מאוד נהיה כאן.

אחד האתרים הגדולים של מחפשי עבודה alljobs קם על ידי מישהי שחיפשה עבודה והקימה את האתר. היום הוא חולש על כל שוק מחפשי העבודה בישראל, כך שהרעיון כבר נעשה...

הי נילי, להמשיך להאמין ולהמשיך לנסות.אולי תרמי את הכפפה ותפתחי פורום של מחפשי עבודה ומעבידים שמעוניינים בעובדים.זה יכול להיות מיזם חברתי גדול גם לך ותוכלי לסייע לעוד אנשים שנמצאים במצב דומה. מה דעתך?

אני תמיד הייתי גאה במדינה, בגלל דברים רבים. בראש וראשונה על כך שרוב העם היה ממעמד ביניים. ראשי ממשלה ושרים היו פשוטי עם, תודה לאל ישנו עדיין אחד לדוגמא, אחרון המוהיקנים (בני בגין) והנה יש לנו 100 משפחות החולשות על כספי כל המדינה, ואנו הופכים אט אט לעבדים. כמו פאודלים ונתיניהם. וכעת עם החוק החדש בקשר לקרקעות, אנו מוכרים גם את המדינה בשביל כסף. מחריביך ממך יצאו. תמיד הייתי גאה במדינה על שאפשר היה ללכת ברחובותיה ללא חשש מפגיעה, והנה הגענו לזה שאי אפשר ללכת ברחוב מבלי להיות נתון לסכנה. אי אפשר לדעת מהיכן תנחת המכה. תמיד הייתי גאה במדינה על כך שאנשים חיו אולי לא בעושר רב, אבל בכבוד גדול. אומרים שהדג מסריח מהראש, כנראה כל אחד אומר אם ראש הממשלה, שר האוצר, שר החוץ, ועוד כהנה וכהנה שרים מעוללים את מה שהם מעוללים, מי אני שאשמור על יושר, מוסר וערכים. אדם שיש לו מפעל והוא מרויח יפה והרבה, אחרי שלקח את כל ההטבות מהמדינה לבנות את המפעל וסיים את מחוייבותיו כלפי המדינה מיד מחליט להעתיק את מקום העסק למקום שיוכל להרויח יותר, וכך נוצרים הפיטורים הרבים, ולממשלה לא איכפת. משקיע שיש לו ארבע מאות מיליון שקל, קונה חלק בחברה מיליאדים , מקבל אשראי מהבנקים במטרה לסחוט את האזרחים הזקוקים לשירותיו כדי לכסות ולממן את החובות שלקח מהבנקים. אז מה הוא עושה? שוחק את שכר העובד, מפטר עובד שהרויח לדעתו הרבה ולוקח אחר במקומו במשכורות נמוכה יותר, מחתים את העובד על שעות עבודה במשכורת גלובאלית כדי לצמצם את מספר העובדים, מתייחס לעובדים כאל עבדים וכעבור מספר שנים מצליח להחזיר את השקעתו מדיכויו של העובד ומסחיטת צורך שרותיו. מדוע שלא יחוקקו חוקים לשמור על זכויות האזרח, חיי אדם כבר לא נחשבים, כבוד האדם נרמס, ברגע שמדובר בכסף. לכן, ארגונים חברתיים כבר לא נחשבים, כי הם לא מיצרים כסף, אומנים לא נחשבים, הם לא מיצרים כסף, איפוא הרוח, היכן התרבות" אט אט אנו הופכים לרובוטים, לכן כשקמה נילי וכתבה כתבה על כאב , רגש, כבוד, נראה לי שזה עורר משהו בקרב הקוראים. יישר כח נילי.

הי נילי, קראתי את הפרק הרביעי שלך. מפריע לך הכינוי מובטלת. את צודקת. איך לא חשבו על זה.את מציעה שבמקום המילה מובטל/ת ישתמשו במילה עסוק/ה. אני מבין שעסוקים בחיפוש עבודה, לא כן? המילון מאת ראובן אלקלעי אומר על המילה " מבוטל " חסר ערך, קטן, שפג תוקפו. המילה "מובטל" חסר עבודה. אני מציע ראשי תיבות למילים "חסר עבודה" ל-חס"ע. "הי נילי, מצאת עבודה" לא "אני עדיין חס"ע".ושרות התעסוקה יקרא מעתה לשכה לחס"ע. השורש בטל מכיל הרבה כינויים - בטל בשישים, עבר זמנו בטל קורבנו, עובר בטל, בטלן מחזר על פתחים ועוד ומה אומר המילון למילה פוטר - הוצא, גורש, ברוך שפטרנו ועוד. לא הסמנטיקה קובעת, מה שקובע זה המצב הכללי במשק. שהרבה מפוטרים נמצאים בחוסר ודאות, מאחל לכולם להחזיק את הראש מעל לפני המים. ובקשר אליך, אני מאמין שעם כשרונות כשלך לא יקשה עליך למצוא עיסוק במהרה.

בשם הכלכליסטים - תודה לנילי על האומץ ועל הכשרון ועל היושרה. תודה למגיבים ובמיוחד לרוני (הבת של) המקסימה. אנחנו שמחים על השיח שנוצר כאן.

אני קוראת את כל התגובות שלכם בעיון והם מאוד נוגעות לליבי - מהאימא של העסוקה המפרנסת את בתה המתקשה למצוא עבודה (תגובה 4), מנחמה שנאלצת לאכול ירקות ופירות רקובים (18), מגל שחוה את מחלת הסרטן ואני מקווה שהוא עכשיו חזר לקו הבריאות (13), ונושאת תקווה וחיוך לכל אלה שפוטרו אבל מצליחים ליהנות מהמצב וגם מאמינים בכוחם לשדרג את מעמדם ועבודתם הבאה. הישמטות הקרקע מתחת לרגליים היא באמת יחסית ופרופורציה היא עניין משמעותי שצריך לשמור עליו. למרבה הצער - גם אני למדתי שהפגישה שלי עם מחלת הסרטן לא עומדת באותו קו עם אובדן עבודה - בכך אני מסכימה לחלוטין. תחושת הקרקע הנשמטת היא תחושה סובייקטיבית-חוויתית-לעיתים זמנית ובכל מצב צריך תמיד לזכור, גם ברגעים הקשים, מה יש לנו ולא מה אין לנו. לומר תודה על מה שיש כל יום ושעה שעה... אני גם מסכימה עם העצה הנבונה להפוך את הלימון ללימונדה ולהנות מהזמן שניתן לנו "העסוקים" בלי שביקשנו אותו (ועל כך ייכתב בפרקים בהמשך). גם החשיבה שכל עבודה שאנו מאבדים - יכולה להביא לטובה ממנה - היא חיובית ועצימה ובדרך כלל תוביל לכך באמת. צריך רק להטוות את המטרה הסופית ולא להתפשר באמצע בגלל לחצים למיניהם. גם אני איני מן הצעירות, ולמרות זאת מאמינה בכישורי וביכולת שלי להמשיך לתרום גם כאשר עומדים מולי צעירים מוכשרים ומופלאים להפליא. מעסיקים שלא מבינים כמה ל"מבוגרים" כמונו יש לתת מפסידים בגדול! ועצה קטנה למעסיקים הפוטנציאליים למיניהם: נכון שהשוק מוצף בפונים ואתם יכולים לבחור בין רבים וטובים, אבל אם תקדישו רק מעט זמן (אפילו באימייל אוטומטי) כדי לשלוח גם תשובה שלילית מכבדת ומנומסת הרי שתעזרו לרבים המצפים שם במרחב לתשובה כלשהי. אל תאבדו את קידוש כבוד האדם ועשו זאת לכם למנהג! ו"לבת של" היקרה שלי ולכל המעודדים המקורבים האחרים שתמיכתם מתגלה כמוצקה ונפלאה בזמן זה ולמגיבים שאינם מתביישים לומר את אשר על ליבם - תודה ואהבה שלוחות ממני אליכם. אם נהייה חזקים וסולידריים הרי שאפילו במעט ננצח את המערכת... נילי

I don't often encounter writing on this level in E-magazines this writer covers all the bases If she isn't hired soon in something similar to what she's done before she should be hired to write

לצערנו יש חברות ששכחו מה זאת ציונות, חברת סלקום שחצתה השנה את שיא הרווחיות של כל הזמנים הרויחה מעל מליארד שקל, למרות זאת ולמרות התקופה היא המשיכה "להתיעל" וזרקה עשרות עובדים נאמנים לחפש עבודה במקום אחר. כמו שכעת אין בושה לכאלה שאינם מתגייסים לצבא, כך גם בסלקום לא מתביישים, כי אין גבול לחמדנות. סלקום מייצגת את הקפיטליזם המכוער

אמא, אני רואה שלאט לאט הרעיונות שאת מעלה פה נכנסים לראש וחודרים ללב הקוראים. שמחה לראות תגובות חיוביות יותר, של אנשים שמזדהים ומבינים. אני מקווה שהם שואבים מהכוח שאת מפגינה מעל דפי האינטרנט. זה נכון שאת באה ממקום של כוח, ולא של מסכנות (דוגמה טובה למסכנות - תגובה 18), ולכן את תמיד תצליחי. לחץ? ברור שיש. שאלות קשות על העתיד? כמובן. אבל את סומכת על עצמך במיליון אחוזים, וזה הדבר היחיד שיש לנו בחיים בעצם. כי הכל עלול להישמט לנו מתחת לרגליים. אבל את עצמנו אסור לנו לאבד לעולם.

היום קראתי את טורך הרביעי בשקיקה מיד חזרתי אחורה לטורייך הקודמים וגם אותם קראתי בשקיקה , פוטרתי לפני חודשיים כך שחשתי הזדהות מלאה עם מצבך. אני רווק ומבחינה מסויימת אני מרגיש כמוך .. המפוטר הרווק הוא כמו מצורע .. כבר בשיחת טלפון כשהצד השני שומע שאתה מובטל .. הם מתחמקות באלגנטיות (ולא ..נסיונות להציג את עצמי "בין עבודות" לא עוזרים) האמת..מבין אותם ..עד לפני חודשיים גם אני הייתי כזה אני עובר תקופה קשה ..ולצערי כשאין בת זוג זה ממש לא קל לעבור את זה לבד (מצד שני אין לי משפחה לפרנס) למדתי שני לקחים מתוך החודשיים שאני בבית : א. לקחת דברים בפרופורציות ב. לחשוב על שינוי כיוון אמיתי - לקחת באמת את גורלי בידי. בהקשר לכך , מה דעתך על מיזם עצמאי שלך? את נשמעת אישה מאוד מאוד מוכשרת (נכון יש ילדים , משכנתא וכו'..אבל לפעמים אתה מוצא כוחות בעצמך שאתה לא מאמין ) קראתי את המנאצים והמלגלגים בטורים הקודמים שלך , נדמה היה לי שלא משנה מהיכן תפוטרי (היי-טק/צבא קבע/ מגזק ציבורי/פרטי) בכל מקרה הם ימשיכו לנאץ אותך וימצאו סיבות . אני נמצא בצד הימני קיצוני של המפה ..אבל קודם כל אני אדם ..וכאדם הצלחת לגעת לי ברגשות, הכתיבה שלך מאופיינת ..ובכן ..באנושיות שכל אחד יכול להזדהות איתה. וצריך לזכור בפארפראזה על דבריו של יהונתן גפן "מתחת לפרחים כולנו אחים" "מתחת למסמכים (של הפיטורים) כולנו דומים" :)

יש לנו מספיק צרות מהאבטלה הפרטית שלנו. אנחנו עוד נאלצים להתקיים מ-3,000 ש"ח דמי אבטלה. הגם שיש לי כושר ניסוח הרבה יותר טוב משלך, אני לא אכתוב פינה כזו כי איפה יש לי זמן לחשוב עכשיו מה לכתוב כשאין לי עבודה, ואני אוכלת ירקות ופירות רקובים שזורק הירקן

מה שהורס אותי זה הביטחון העצמי שלי שיורד כל הזמן. תודה את מחזקת

כאמא לשני ילידם שפוטרו לאחרונה, שני הילדים השקיעו שנים בלימודים גבוהים, התחושה היא תחושה קשה לא רק לגבי המפוטר עצמו אלא לכל משפחתו, אך לעיתים מעז יוצא מתוק, ואני מקווה שכך יהיה. אמנם צרת רבים חצי חמה אך קיים גם החצי השנ וזה לא מנחם. אני אאחל לך הרבה הצלחה, ומקווה שתמצאי את המשרה המתאימה במהרה.

אני חושב שזו תעו עניות למדינה וקהילה העסקית כיצד מישהי שמביעה כזו חכמה ואינטיליגנציה אין מקום עבודה ראוי. עדיין.

קודם כל אני רוצה לאחל לך כל טוב ושתצאי כמה שיותר מהר מהמשבר ותמצאי עובדה כלבבך. בנוגע ל"האדמה נישמטת מתחת לרגליים" כמו שכתבת..תאמיני לי כמי שחטף סרטן בגיל חמישים ועוד סרטן אחר, חדש בגיל חמישים וחמש..את עדיין לא מתקרבת להבין מה פרוש ש"האדמה נישמטת לך מתחת לרגליים".

לכל אחיי העסוקים באשר הם, גם אני פוטרתי לפני חודשיים וגם אני עזבתי מקום עבודה בו השקעתי את נשמתי ומיטב (ומירב) זמני כמעט 4 שנים. החלטתי לקחת את התקופה הזאת אחרת. בשבילי היא הזדמנות להיות בחופש. כן, פשוט כך. הרי אינני מכירה אף אחד שחיפש עבודה ולא מצא. גם אם במאוחר ולא כפי שחפץ, גם אם בדרך היו התפשרויות, כולם בסופו של דבר מוצאים את מקומם. ואם זה כך, הרי שגם אני אמצא את מקומי בעוד זמן מה. אז מדוע להשחית את זמן החופש היקר הזה על דאגות, סחרור חושים וחוסר ביטחון? זה הזמן ללכת לים, לקרוא ספר טוב, לנסות מתכון חדש, לקחת סרט בספרייה, לפגוש חברים, לבלות יותר עם המשפחה ובן הזוג, לסדר ארונות ואלבומים, לצאת לגינה, להכין עוגיות, לכתוב מכתבים למכרים רחוקים... סוף סוף זמן! קחו אותו כמתנה, עשו מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם (ובכוונה, כתבתי את כל העיסוקים שלא דורשים כסף!) ותראו שעם התחושות הטובות - הכל זורם טוב יותר ונעים יותר... וכך קל יותר לעבור ראיונות, מבחנים ושאר תהליכי חיפוש מתישים. בהצלחה!

לבקש ממך להקשיב ברגעים הקשים לשיר של להקת ההדים - The Echoes Fascination. ;). ועם רמת כתיבה כזו, כמדומני שאין לך מה לדאוג לאורך זמן.

אני כיום "מובטל וותיק" מזה כ=3.5 שנים ומה אומר לכם?????? אחלה........ מתרגלים לכל..... הייתי בדיכאון בתחילת הפיטורים ובמשך חודש, חודשיים, מתרגלים גם לכך!!!! אני כיום בן 54 ואפשר להגיד שיצאתי ל"פנסיה מוקדמת"......... הייתי סמנכ"ל כספים בחברה גדולה במשק שנסגרה וכשעשו לי חישוב של קופ"תג+קרן השתלמות+המון הטבות למינהם הגעתי לסכום אדיר........ כיום אני כאמור חי בכבוד!!!! נרשמתי לקאנטרי, יש לי פעמיים בשבוע מפגש חברים בשעות הבוקר לקלפים, הולך לשוק לקניות,מבקר את אימי הקשישה בבית האבות, עושה הליכות בשעות הלילה, ומה אומר לכם???? אני מאושר עד הגג!!!!!! בינתיים=הכסף מניב תשואה מעולה!!!!! (קניתי דירה שחולקה ל=2 יחידות ויש מי שדואג לי !!!!!!!!! לסיכום:= חבל שלא פוטרתי כמה שנים לפני............

מעניין על מה ירדו על נילי הפעם. אני בטוח שיהיה זה שימצא משהו שנילי לא עשתה כמו שצריך. בוא נראה: ירדו עליה בגלל שעבדה בעמותה. בגלל שניסתה לקרב בין נוער יהודי לערבי. בגלל שקנתה מגרש ולקחה משכנתא לבנות עליו בית. משום שהייתה חלק מההנהלה והחזיקה רכב וטלפון שאותם נאלצה להחזיר. שכחתי משהו? ופרק זה אסור להרגיש אמפתיה למצבה של נילי בגלל.... לכו על זה טוקבקיסיטים רעים, תוסיפו עוד כמה שורות לרשימה.

אני אומר לרוץ עם זה..

נילי, דומני שאני מזהה נואשות מסויימת בכתבתך. כמי שהיתה מנהלת והתנסתה וודאי במציאת פתרונות במצבי לחץ / מצוקה/משבר, חשוב שלא תצאי מפרופורציות. לא ניזרקת מכול המדרגות,אלא היה מי שעשה מאזן ומצא כי התועלת- תשואה, נמוכה מן ההשקעה. לגיטימי עם כך להפסיק את עבודתך. כמנהלת וכמי שוודאי מצאה עצמה עומדת מול מנהלים אחרים, וודאי רכשת מיומנויות. וירבליות: "עסוקים" היא בהחלט לא המונח המתאים. הצגת מעמדך (הניהולי) : אמרי שאת משדרגת עצמך לקראת התפקיד הניהולי הבא. חיפוש משרה : אל תתפשרי. חפשי רק בלשונית " בכירים". זה יחזיק את האגו במצב רום. יזמות: אל תתפתי. זה לא הזמן להשקיע כספים ביזמות. כבר מספר שנים הדרג הניהולי בשלב הביניים, מרויח לעיתים מזומנות הרבה יותר מבעלי שליטה!! כן, גם אני כבר 3 חודשים מחפש את משרת הניהול הבאה שלי.כמפוטר. אך יתכן ובעובדה שאני ניצב מול אלו המתעניינים בעסוקיי, ואומר בבטחון כי אני מחפש את משרת הניהול הבאה שלי שתהייה כפי הנראה בכירה מן הקודמת, אינני רואה את החיוך הציני או את הבעת הצער המזוייפת. ( ולי קשה שבעתיים כי אני בן 58 שנים) אמצי וחזקי.

בתי "עסוקה" מזה כחצי שנה.מזל שבאופיה היא אופטימית.לא מתיאשת.אלא שלעיתים אני זו שנתקפת יאוש ואף פחד.היא בשנות ה30שלה.לא נשואה.דמי-אבטלה קיבלה 3 חדשים בלבד.ממה חיים???? אני תומכת,מאכילה,מממנת שכ"ל לתאר I. כל זה-מילא.אבל מה יהיה הלאה? עד מתי?? ולפעמים ככ צר לי עליה.יומיום מכתתת רגליה לראיונות בכל מקום,בכל חור ופינה שרק מזמינים אותה, והכל לשוא.אז את מי הם מקבלים לעבודה? כ-ל המראיינים (למעט צדיק אחד) אף לא טרחו מעולם להשיב תשובה כלשהי.אפילו שלילית.גסי-רוח מגעילים שכאלה!! יכלו לפחות להכין מין טופס תשובה סטנדרטי ולשלוח.אפילו זה לא עושים. אני נעלבת במקומה.בחורה צעירה,חרוצה,עובדת מסורה -מה עתידה פה?מה מצפה ממנה המדינה?איך אפשר להתקיים,להקים משפחה,לחיות. אני כועסת,נעלבת,תומכת ודואגת מאד.לא רואה אור בקצה המנהרה.

שלום לכל הקוראים באשר הם, ראשית - תודה על הזמן שאתם מקדישים לקריאת הטור האישי שלי. גם המגיבים בשלילה וגם המגיבים בחיוב מקדישים לכך זמן וכל תגובה בעיני (כל עוד היא לא בגדר דברי נאצה) חשובה ומוערכת. תהיתי אם להגיב גם כיוון שעבורי זוהי חוויה חדשה לחלוטין להיחשף כך קבל עם ועדה, אבל ראיתי שיש אלי פניות אישיות וגם ראיתי שיש דברים שאינם מפורשים נכון לעיתים וחשבתי שמכיוון שזהו טור אישי - אין מניעה שאגיב לתגובותיכם הרבות. הרי בטוקבקים עסקינן וכשמם כך הם - תגובות ותגובות חוזרות. לאלו מכם שפרשו את עיצותיהן המועילות ואת הרצון הכן לעזור אני שולחת את הערכתי. חלקן בהחלט נלקחות על ידי בחשבון ואני הולכת והופכת בהם לא פעם ולא פעמיים. הטור שלי הוא טור אישי. הוא מבטא את חיי ואת חיי בלבד ולמרות התקווה שאולי יוכלו אחרים להזדהות עם מה שאני כנילי עוברת, הרי שרבים וודאי ירגישו רתיעה מעובדה זו או אחרת. אני לא שונה מהרבה אחרים. אני לא עשירה ואין לי בסיס כלכלי חזק. כמו כל אחד ואחת מרוב אזרחי ישראל, הפרנסה עבורי היא עבודה קשה ויום יומית. לכל מה שהגעתי - הגעתי בזיעת אפיים, מתוך נחישות ורצון עזים להגשים חלומות, לתרום לחברה בה אני חיה לפי ראות עיני ולהיות אזרחית מועילה, יצרנית וישרה. פיטורי שמטו מצד אחד את הקרקע מתחת לרגלי, ומצד שני - כפי שרבים מכם כתבו - פתחו בפני אפשרות לדרך חדשה וראיה אחרת של המציאות. אני עדיין, כפי שעיניכן קוראות, במקום המתלבט, הלא בטוח אבל בניסיון להיות אופטימית ולהאמין בעצמי וביכולות שלי ככל האפשר. וכמו שאמר פקיד לשכת התעסוקה באחת מסדרות הטלביזיה שצפיתי בה לאחרונה, למובטל שהגיע ללשכת האבטלה מתוך ניסיון למצוא משרה לעצמו: למה אתה מחכה שאחרים ירשו לך להתפרנס? כך אני מקווה ומאמינה שלא אחרים צריכים להרשות לנו להתפרנס אלא כולנו - כל הזקוק לכך, יוכל להחליט ככל האפשר על הפרנסה שלו ועל עתידו. אשמח להמשיך ולקרוא את תגובותיכם, שלכם, נילי

עד כה קראתי את שלושת הכתבות אך לא הגבתי, ראיתי לנכון להגיב לכתבה זו, כי מצא חן בעיני להקרא עסוק במקום מובטל. אפילו המילה עושה משהו לאגו. לפי זה אפשר להבין שאני חולק איתך נילי ברגשות, ואני שמח שיש מישהו שיכול לבטא את אשר אני חש. תודה ובהצלחה

רק לומר שאני מכירה לדאבוני את התחושות,ההרגשות והמחשבות והסיפור אכן אינו קל , אני שולחת לך אנרגיות טובות לסבלנות רוגע והצלחות - ואל תיפול רוחך - בסופו של דבר תמצא המשרה הנכונה גם עבורך.