שיעורי בית מתחת לשולחן

לקראת שנת הלימודים הקרובה פושטים ההורים, בעיקר אלה שילדיהם עולים לכיתות א', על חנויות הרהיטים, ומצטיידים בשולחנות ובכיסאות. ברוח הימים האלה הורים רבים חושבים שאם הילד לא מסוגל לשבת ליד השולחן ולהכין את השיעורים, כנראה צריך לקחת אותו לאבחון הפרעת קשב (גם כשהוא מסוגל לשבת שעות מול שולחן שניצב עליו מחשב מתוחכם).

אם נאמץ את שיטתם של ארגונומים שטוענים כי יש להקל כאבי גב ועומס על הצוואר והפרקים - הרי הילדים כבר יושבים שעות ארוכות מדי בכיתה, ובבית כדאי לאפשר להם מקסימום תנועה. "כמורה לחינוך גופני ותנועתיות אני רואה שכל המחקרים מוכיחים שיש צורך בסיסי של הגוף להיות בתנועה", אומרת דנה בן־ישי רוזן, יועצת בארגונומיה תנועתית ומבעלי חברת הייעוץ הארגונומי נטוארגו.

"למזלנו, ילדים עדיין מגשימים את הצורך הזה, ואנחנו צריכים לאפשר את התנועתיות הזאת מכיוון שהיא חיובית ונכונה. יכול להיות שעל המיטה הילד יהיה מרוכז יותר, ובשכיבה על הבטן, אם מדריכים אותו לשים כרית מתחת לבטן, הוא שומר נכון על עקומת עמוד השדרה, כי האגן כבר מתאזן בהתאם - מה שלא קורה בישיבה. גם ישיבה מזרחית על השטיח היא מעולה. התנועתיות היא המסר העיקרי. הורים מזדעזעים כשהילד רוצה להכין שיעורים בעמידה ליד השולחן בפינת האוכל. אבל זה מצוין - הוא יתכופף פחות וגם יעביר משקל מרגל לרגל. קשה לנו לקבל את זה, אבל המסר העיקרי צריך להיות שהילד יזוז כמה שיותר, שיהיה בתנועה".

"ילד בריא יסתדר עם כל צורת למידה, לעומת ילד עם מתח שרירים נמוך שישקיע מחשבה בצורה שבה הוא יושב יותר מאשר בלימודים", אומר שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי. "לא רק שלא נגרם כל נזק אם הילד לא יושב על הכיסא מול שולחן, צריך לאפשר לו לשנות תנוחה, וכל זמן שנוח לילד להשתרע קדימה או אחורה זה מצוין. פעם היה מקובל לקנות יציבון - כיסא שהיו נשענים עליו עם הברכיים. אף על פי שהכיסא אִפשר תנוחת יציבה נהדרת, לא ניתן להחזיק עליו מעמד הרבה זמן".

אם מדריכים את הילד לשים כרית מתחת לבטן, הוא שומר נכון על עקומת עמוד השדרה | צילום: shutterstock

נכנסים לפינות

מי שמתעקש להושיב את הילד ליד שולחן מסודר רצוי שיקפיד על כמה כללים. כך, לדוגמה, לדברי בן־ישי רוזן, "כדאי שהשולחן יהיה ללא מגש למקלדת, זאת משום שהמגש מונע את הגבהת הכיסא. מבחינה ארגונומית הפתרון המומלץ הוא שולחן פינתי המאפשר שתי פינות עבודה: באחת לומדים באמצעות המחשב ובשנייה מתמקדים בכתיבה. ברגע שאנחנו יושבים בפינה וממקמים את המסך בעומק הפינה, יש אפשרות להניח את האמות ואת כף היד בצורה הכי נכונה ונוחה, דבר המאפשר שחרור של פלג הגוף העליון. בשולחן שאינו פינתי תמיד יהיה מרפק אחד לפחות באוויר".

האם ניתן לפתור את הבעיה בעזרת כיסא עם ידיות?

"באופן חלקי. חשוב שהכיסא לא יהיה צר מדי או רחב מדי, ויתאים לגודל הילד. את עיקר הדגש יש לשים על יכולות הכוונון של הכיסא ובכלל זה שהידיות יתכווננו כך שהילד יוכל להרפות את האמות ולהיכנס עם הכיסא מתחת לשולחן בלי להיתקע בו".

"מכיוון שאי אפשר לשבת שלוש שעות ברציפות וגם לא שעתיים, צריך לקנות כיסא בעל יכולות תנועה", אומר בורשטיין. "עדיף שהכיסא יהיה עם גלגלים ומרופד כדי שלא ייווצר לחץ על הישבן או הירכיים, יאפשר זקיפות בגב התחתון, ויותאם לגובה הילד כך שכפות הרגליים יהיו מונחות על הרצפה".

"רוב הילדים לא מגיעים עם הרגליים לרצפה", מוסיפה בן־ישי רוזן, "ולכן חשוב לרכוש הדום לרגליים וליצור זווית של 90 מעלות בין הברכיים לרצפה כדי שלא ייווצרו לחצים מתחת לברך".