פרשת י.ל.ר: הפרקליטות ערערה לעליון על הזיכויים; הוגש ערעור שכנגד

פרשת הנפקת חברת באומל וי.ל.ר מסרבת לרדת מן הכותרות: המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום (ג') בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון כנגד חברת י.ל.ר ונגד מנהלה לשעבר, יוסף טייכר, בפרשה שעניינה סחר במניות. זוהי בקשה לא שגרתית שכן המדינה אינה נוהגת לבקש רשות לערער בתיקים המגיעים לבית המשפט העליון בערכאה שלישית.

בקשת הערעור הוגשה לאחר שביוני השנה דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעור המדינה לגבי זיכויים של מרבית הנאשמים בהנפקת חברת באומל ב-1995, אז הרשיעה השופטת ברלינר את טייכר בקבלת דבר במרמה ובהנעה בדרכי תרמית לפי חוק ניירות ערך, אולם זיכתה אותו מסעיף השקעה בדרכי תרמית.

על זיכוי זה ערערה היום המדינה לבית המשפט העליון, ואילו טייכר מצידו הגיש אתמול ערעור על הרשעתו בהנעה בדרכי תרמית וקבלת דבר במרמה.

הדר מאיר שהיה שותפו של טייכר בי.ל.ר זוכה במחוזי, לאחר שהורשע בבית משפט השלום, וגם זיכויים של מנהלי דיסקונט חיתום בעבר, ישראל פריימי ומאיר דלאל (מנכ"ל אנליסט חיתום כיום) - הותרו על כנם.

ב-1995 הונפקה חברת באומל, שעסקה בעבודות קבלניות בתחומי התשתית והפיתוח. על פי כתב האישום שהוגש ב-1999, הסבירו החתמים לאנשי באומל כי היות ומצב השוק קשה ושלאחר ההנפקה צפויים היצעים, יש צורך לדאוג כי מישהו מטעם באומל יקלוט את ההיצעים וימנע ירידה בשער המניה בימי המסחר הראשונים. על מנת שלחברה יהיה כסף לרכוש את היצע המניות, סייעו לה הנאשמים לקבל הלוואה של מיליון שקל.

התביעה טענה אז בכתב האישום כי הנאשמים הניעו את מתי באומל לרכוש מניות בשם חברת באומל ניהול בע"מ, חברה בת של חברת באומל, כדי לתמוך בשער המניה בימי המסחר הראשונים לאחר ההנפקה ולמנוע את ירידתו, ולקבלת ייפוי כוח ממתי באומל שאפשר להם לבצע רכישות אלו בעצמם בשם באומל ניהול.

טייכר ומאיר הואשמו כי ניצלו את חוסר הבנתם של מנהלי באומל בהנפקות, הסתירו מהם מידע וטענו בפניהם כי קליטת ההיצעים נחוצה לשם מניעת ירידת שער המניה - שעלולה לפגוע בשם הטוב של החברה. אולם חששם האמיתי של הנאשמים, על פי כתב האישום, היה כי ירידות חזקות בשער המניה יפגעו במוניטין המקצועי שלהם.

בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשמים וקבע אז כי יש לבחון את מלוא הפעילות ולא רק את הימים שהוצגו בכתב האישום, וכי הבחינה החלקית של הפעילות בתקופה הרלבנטית, יוצרת ספק סביר ביחס ליסוד הנפשי של המשיבים ביחס לעבירה. המחוזי קבע כי הנימוק המרכזי להוראת הקניה והמכירה היה רצונם של הנאשמים להיפטר ממניות באומל אותן רכשו מכוח התחייבותם החיתומית, ולא הרצון להשפיע על השער.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה היום לבית המשפט העליון, טוענת פרקליטות המדינה כי הנמקתו של המחוזי אינה מתיישבת עם הרציונאלים העומדים ביסוד פעולתו של שוק הון תקין וכי היא סוטה מפסיקתו של בית המשפט העליון בנוגע לתכליתו של חוק ניירות ערך ולפרשנות הראויה לעבירה של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך.

לטענת הפרקליטות, בסיס הפעולה הכלכלי של שוק הון הוגן ותקין, הוא קיומו של שוק חופשי בו נקבעים שערי המניות ע"י כוחות אמיתיים של היצע וביקוש. עוד טוענת הפרקליטות בערעור כי "מניע כלכלי" כשלעצמו אינו יכול לנטרל מעשה תרמית מפליליותו.

לטענת הפרקליטות בערעור, "התפישה המשפטית הגלומה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחייבת את הרשויות לבחון את פעילות שוק ההון כמכלול ולהשקיף על סך כל רכיבי הפעילות, השוללת את יסוד התרמית ככל שהפעילות משלבת מניעים כלכליים, חותרת תחת תפישות יסוד באכיפת חוק בדיני ניירות ערך ומעקרת את אפקטיביות האכיפה".

בערעור שהגיש באמצעות עו"ד גיורא אדרת ונתי שמחוני, על הרשעתו בעבירת הנעה בדרכי תרמית לרכישת מניות, טוען טייכר כי כאשר מוכר חתם ללקוחו מניות דרך הבורסה, אין עליו חובה לקבל את הסכמת הלקוח לכך ולפיכך לא קמות עבירות של הנעה לפי סע' 54(א)(1) לחוק ניירות ערך ושל קבלת דבר במרמה לפי סע' 415 לחוק העונשין, בגין אי גילוי עובדות המכירה ללקוח.

טייכר טוען כי בזמנים הרלוונטיים למעשים, היתה קיימת תקנה שאפשרה לחתם למכור מניות ללקוחו, ללא הסכמתו, כל עוד הדבר נעשה במהלך המסחר בבורסה, ולפיכך אין במעשיו כל "הנעה".

סנגורו של טייכר, עו"ד נתי שמחוני, אמר ל"כלכליסט": "סברתי כי נכון יהא לסתום את הגולל על פרשה ישנה נושנה זו משלהי שנת 1994 ולהביא לקיצם את ייסוריו של מר טייכר. המדינה בחרה, משום מה, לא לתת מנוח למרשי ולבקש את ביהמ"ש העליון להידרש לאירועים שאבד עליהם הכלח. אין לי אלא להצר על כך. נוכח בקשתנו, יתבקש ביהמ"ש העליון לדון גם בהרשעתו של מר טייכר אשר נותרה על כנה בביהמ"ש המחוזי. כשלעצמי אני סבור כי בקשת המדינה אינה עומדת גם באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ושגויה במהותה. דווקא בקשתו של מר טייכר נשענת על אדנים משפטיים ויש בה כדי להביא לתיקון המעוות ולזכותו מכל אשמה".