אפריקה ישראל: בעלי האג"ח שוב יצאו מאוכזבים

אין אחד שמכיר את אפריקה ישראליותר מיובל בן־זאב, האנליסט של כלל פיננסים. בן־זאב אסף את עצמו ויצא מהאולם בשלב השאלות: "לא נראה לי מוצא אחר, יהיו חייבים ללכת לבית המשפט, אסיפת נושים, ולפתור את זה שם", מלמל.

ואכן, אולם האירועים המחודש של בית החייל דמה יותר לבית משפט. המנכ"ל איזי כהן ישב על הבמה, היחיד מהחברה, לצד שישה נאמני סדרות האג"ח השונות. הבעיה של כהן היא בקול שלו. גם כשהוא מנסה להיות תקיף, הוא נשמע קצת מייבב. כהן ניסה להציג את המהלך, ועשה את זה בצורה רהוטה למדי. הבעיה היא שבעלי האג"ח רצו לשמוע דברים אחרים, תשובות, ואותן הם שוב לא קיבלו. האם לבייב יכניס יד לכיס? "לבייב הזרים לחברה 1.4 מיליארד שקל בשנה וחצי האחרונות". הבנקים יהיו חלק מההסדר? "מוקדם מדי להתייחס". האם תשלמו כל שקל מהחוב? "לא נתייחס".

האמירה של בן־זאב באה על רקע הצהרות של כמה בעלי אג"ח פרטיים, שלפיהן לא יסכימו לנציגות משותפת, אלא ידרשו נציגות לכל אחת מהסדרות שבהן הם מחזיקים. במקרה כזה, הדברים עולים להצבעה באסיפת האג"ח הספציפית ומקבלים החלטה. הבעיה היא שלגופים המוסדיים הגדולים יש באסיפות האלה רוב כמעט מוחלט, והם נגועים מאחר שהם מחזיקים באג"חים מסדרות שונות, ובדרך כלל גם במניות.

האמת שדי הופתענו מהסדר. השקט נשמר עד לשלב השאלות, כשעו"ד אביעד, מחזיק אג"ח מוכר בכמה חברות, ביקש לשמוע אם החברה תפרע כל שקל בחוב, ונענה על ידי כהן ב"אנחנו נדבר רק עם הנציגות". אז החלו הצעקות: "הוא (איזי) מדבר כאילו אנחנו עובדים אצלו. שכח שהוא חייב לנו כסף ולא להפך".

עו"ד דן עופר פתח את האסיפה ואמר שכאשר הקים את הרמטיק ב־1975 לא האמין שיגיע למעמד כזה. עופר הוא הנאמן של שבע סדרות אג"ח, וככזה ישב בראש השולחן. למטה בשורה ישבו צימרמן, מזכיר החברה, רון פיינארו, סמנכ"ל הכספים, ונדב גרינשפון, סגן היו"ר והנציג הבכיר ביותר של אפריקה במעמד, שלא פצה פה כל האירוע.

מי שחיפש דרמות התאכזב. איז'ו שני, הבעלים של קולנוע לב בת"א, בן 74, גנב את ההצגה. עוד כשכהן נאם, הוא עמד והצביע כדי לקבל את רשות הדיבור, וכשקיבל פרץ בנאום חוצב להבות – "160 מיליון שקל הוציאה החברה בחצי שנה על הנהלה וכלליות, זה 320 מיליון בשנה. אפשר לשלם את הריבית בכסף הזה".

שני דיבר, ועו"ד עופר החליף חיוכים עם שכניו לשולחן. שני התרגז: "אל תצחק עלי ואל תלגלג עלי. הייתי עורך דין הרבה לפניך ותרמתי למדינה יותר, עשיתי את הסרט 'גבעת חלפון'", קרא לעבר עופר והמשיך: "לבייב מוכר כמי שלא מוותר על אגורה שחייבים לו. כשחברה מגייסת מחוסכים כסף היא צריכה להיות ערה לכך שכסף זה לא משמש לספקולציות".

לא פשוט הולך להיות הסיפור הזה. המאבק בין המחזיקים הפרטיים למוסדיים הגדולים בלט כבר במהלך האסיפה המשותפת. איש איננו יודע איך זה ייגמר. אולי רק יובל בן־זאב. אבל לא בטוח שמישהו מהנוכחים היה רוצה שהתחזית הזאת תתגשם.