משנים את העולם

"אתה רוצה למכור מים ממותקים כל חייך, או לשנות את העולם?" שאל סטיב ג'ובס את ג'ון סקאלי, נשיא פפסיקו, כדי לשכנע אותו לעבור לאפל. הנימוק הזה - בתוספת חבילת מזומנים - שכנע. סקאלי עזב את עסקי המשקאות לטובת כיסא מנכ"ל אפל. אלא שחילופי התפקידים נכשלו. סקאלי אמנם הפך הרבה יותר עשיר, אבל לא שינה את העולם. אחרי שש שנים ושורת כישלונות, הוא נאלץ לפרוש. ג'ובס נטל שוב את המושכות, והשאר, כפי שנהוג לומר, היסטוריה.

יצירתיות, חשיבה מקורית, חזון וניפוץ תבניות הן אבני יסוד אצל אלה שמשנים סדרי עולם. ג'ובס היה יצירתי אפילו כשבחר את סקאלי כמחליפו. הבעיה שיצירתיות לא עוברת יחד עם לשכת המנכ"ל. 

בסטודיו של יורם אשהיים צילום הסטורי מי היה מאמין. הצלחנו לקבץ את כל תשעת אנשי השנה של כלכליסט לצילום משותף. ככה זה קרה. יום רביעי, 2 בספטמבר, ערב ראש השנה תש"ע, תל אביב לכתבה המלאה

זה היה המוטו שלנו השנה, בבואנו לבחור את אנשי השנה של "כלכליסט". חיפשנו אנשים שהעזו ללכת נגד הזרם גם כשהכל התרסק, שהיה להם את החזון, שידעו לחשוב מחוץ לקופסה ולהתכונן מראש, שנלחמו על עקרונותיהם בלי לחשוש ממה שיגידו עליהם ברחוב והאמינו בצדקת דרכם.

מבחינה זו, דווקא השנה שחלפה הקלה על המלאכה. היא נפתחה עם קריסת בית ההשקעות ליהמן ברדרס, שלא הותירה ספקות בנוגע לעוצמת המשבר. היא הסתיימה קצת יותר אופטימית, עם בורסות שהחזירו את רוב ההפסדים. בשנה כזו, קל לייחס הצלחות למקריות. יצחק תשובה? שיחק לו המזל והתגלו בקידוחים שלו כמויות גז מסחריות; נוחי דנקנר? ההימור על קרדיט סוויס הצליח; עופר עיני? פשוט היה במקום הנכון ובזמן הנכון.

נכון, מזל תמיד עוזר, ואת זה יודעים גם נפוליאון וגם ג'ובס. אבל איש מאנשי השנה שלנו לא זכה בקרדיט שלו בזכות מזל. מאחורי כל אחד מסיפורי ההצלחה של השנה האחרונה יש מחשבה, תכנון, נחישות ואמונה. דנקנר בחר להשקיע בקרדיט סוויס לאחר שזיהה באומץ הזדמנות במניות הפיננסים שקרסו, והוא עשה את זה אחרי שבחן יותר מבנק או שניים. אגב, הוא יכול היה לעשות את זה כי דאג מבעוד מועד שיהיה לו כסף בקופה.

תשובה יכול היה לשים את עשרות המיליונים שהשקיע בחיפושי נפט בתחומים הרבה פחות מסוכנים, אבל הוא האמין בפוטנציאל ודבק במטרה.

עיני הוכיח השנה שיו"ר הסתדרות זה לא רק מגאפון ועיצומים. הוא הצליח לבסס את כוחו דווקא כגורם מפשר ומרסן. הוא זיהה את הסכנות שהמשק ניצב בפניהן בתחילת המשבר, ידע להתריע בזמן ולא חשש לחבור ל"אויבים" ישנים. את הדיבידנדים עיני קצר בצורת חקיקה מיטיבה עם העובדים ועוצמה גדולה – יש שיגידו גדולה מדי – בממשלה שהוקמה בעזרתו.

גיל דויטש ורוני בירם הקימו בשתי ידיים בית השקעות קטן, עברו תקופות שפל וגאות והפכו אותו לאימפריה. הם תירגמו אותה השנה למאות מיליוני שקלים במזומן. התעקשותם על קיום עסקת הענק שנחתמה עם הפניקס ערב המשבר רק היוותה הוכחה נוספת לנחישות שמובילה אותם.

אילן בן דב חווה לפני שנה על בשרו את המשבר, כשפרויקטי נדל"ן שבהם השקיע נקלעו למצוקת מזומנים. ובכל זאת, הוא הצליח לתפור את עסקת הרכישה הגדולה ביותר שעשה כאן אדם פרטי - אתגר כלל לא קטן בשנה של שווקים רועדים.

שלמה רודב הצליחה להוכיח שגם חברה אפרורית ומסורבלת כמו בזק אפשר להצעיד קדימה, בעזרת ניהול נכון ובניית אסטרטגיה ממוקדת. רווחי השיא שהציגה הקבוצה הם ההוכחה הכי טובה לכך.

ורד פרי יצאה למאבק קשה נגד הפקידות הממשלתית, דרשה הכרה בעלויות טיפול בילדים כהוצאה, והצליחה להביא למהפכה: גם חקיקתית, אבל בעיקר מהפכה מחשבתית, שהחדירה למודעות של כולנו את היכולת להיאבק ברשויות שמרניות.

ואילו שרי אריסון, שיצאה גם היא למאבק חסר פשרות נגד פקידות ממשלתית ורגולטור חסר עכבות, הזכירה לכולנו כמה אומץ הוא תכונה נדירה בעולם העסקים, וכמה כוח שלטוני חסר פיקוח עלול להיות הרסני.

ערב ראש השנה תש"ע, עדיין מוקדם לנבא האם שיאו של המשבר כבר מאחורינו. אבל צריך לזכור שדווקא בתקופה הזו נולדים הכוכבים הבאים. זו שעתם היפה של מחפשי ההזדמנויות. של היצירתיים, האמיצים ובעלי החזון. מהם ייצאו אנשי השנה הבאה.