תלושים מהמציאות

נובמבר 2008. עונת הדו"חות של הרבעון השלישי, אולי המפחידה ביותר שידע שוק ההון מאז ומעולם, נפתחת. החברות בלחץ. שוקי ההון קורסים (חודש וחצי לאחר נפילת ליהמן ברדרס), הפסדי האקוויטי נערמים במאזנים, המערכת הבנקאית בפאניקה ושוק ההון סגור להנפקות לחודשים הקרובים. על רקע האווירה הזו אילצה רשות ני"ע את החברות שנמצאות בסיכון גבוה לפרסם דו"ח מקורות ושימושים לשנתיים הקרובות, ובתרגום מחשבונאית לעברית: כל חברה נדרשה להראות כיצד היא מתכננת לעמוד בהתחייבויותיה לשנתיים הקרובות.

הרעיון מאחורי דרישת הרשות הוא ליצור מעט יותר בהירות לגבי המצב הפיננסי של החברות. מהפרויקט שלפניכם עולה תמונה ברורה: דו"ח המקורות והשימושים לא היה שווה את הנייר שהוא נכתב עליו. רובן המכריע של החברות שפרסמו דו"ח שכזה לא עמדו בתחזיות של עצמן. באורח פלא אף אחת מהחברות לא "טעתה" לכיוון השלילי בהערכותיה, כלומר סיפקה תחזיות שחורות כשבפועל המציאות היתה ורודה יותר. היכן שהיתה טעות היא התרחשה דווקא לכיוון ההפוך, כך שמי שהרכיב את המשקפיים הוורודים של לב לבייב, איציק שרם, בני שטיינמץ או שעיה בוימלגרין כנראה העדיף שלא להסתכל למציאות הכלכלית הקשה בעיניים.

משכו זמן או האמינו שינצחו את המשבר?

אולם מנגד, האופציה של חשיכה מוחלטת אינה טובה יותר. מצב שבו חברות ציבוריות מתנהלות מבלי שלמשקיעים יהיה מושג ירוק איזו סערה מתחוללת מתחת לאפם אינו טוב יותר. שקיפות היא הפתרון הטוב ביותר להרבה מחלות שמהן סובל שוק ההון המקומי, אלא שחסר לה שוט.

יותר מדי חברות בחרו בדרך הקלה של שרבוט כמה מספרים על טבלה באקסל, וסיפקו למשקיעים תחזית שבינה לבין הסביבה הכלכלית המאתגרת אין ולא כלום. קשה לקבוע האם האופטימיות המוגזמת שאפיינה את ראשי החברות נבעה מהרצון למשוך עוד זמן (בתקווה שעם הזמן דברים ייראו טוב יותר), או מאמונה אמיתית שביכולתם לצלוח את המשבר הסוער.

התוצאה, כפי שהיא מובאת כאן היום, מבקשת להשיג מטרה אחת: לטעת ספק בכם, המשקיעים, לגבי מה שאתם קוראים בדו"חות הכספיים של החברות הציבוריות. על הרווח הנקי של החברות בעידן השיטה החשבונאית החדשה כתבנו כאן לא מעט, והוא הפך ללא יותר מאשר מספר חסר ערך. על הערכות השווי המפולפלות ועל תלישותן מהמציאות הרחבנו גם כן. כעת, אנחנו ממליצים לכם לקרוא את דו"חות המקורות והשימושים של החברות, אבל לא לקחת אותם יותר מדי ברצינות.

הערכות לאומי התבררו כמדויקות

ולסיום: כל נושא התחזיות שניתנות ע"י החברות עצמן הוכח במשבר האחרון כלא יעיל במיוחד. אחד הטייקונים היה בטוח שעד סוף 2008 לא נזכור מה זה סאב־פריים (אנחנו דווקא זוכרים), טייקון אחר אמר שיחזיר כל שקל (ואנחנו יודעים איך זה נגמר) והשלישי היה בטוח שהמצב הקשה הוא לא יותר מעקיצה טורדנית של נמלה קטנה (גם זה, איך לומר, לא ממש מדויק).

 

נזכרנו שבאותו חודש נובמבר קשה של 2008 חשף כאן הכתב סיון איזסקו דו"ח פנימי שהוכן על ידי בנק לאומי לגבי שלוש חברות: דלק נדל"ן, אפריקה ישראל וכלכלית ירושלים. למרות ההתנערות של בנק לאומי מהדו"ח, נוכח האי־נעימות שהוא גרם לו בזמנו מול לקוחותיו, הערכותיו קלעו למציאות. "דלק נדל"ן תיקלע לקשיים תזרימיים כבר ב־2009 אם לא תקבל פריסה מהבנקים", נכתב בדו"ח, ואכן במהלך 2009 פרס בנק דיסקונט חוב של כמה מאות מיליוני שקלים עבור החברה. לגבי אפריקה ישראל ציינו כלכלני הבנק כי יש לה מזומנים לשרוד עד ל־2011 - תחזית נוספת שהתבררה כנכונה שכן אפריקה הולכת להסדר כעת משום שלטענתה היא צפויה להיקלע למצוקת נזילות בדיוק ב־2011. לגבי כלכלית ירושלים סברו הכלכלנים כי זו תגיע לחוף מבטחים, וגם כאן, לפחות בינתיים, התחזית עומדת במבחן המציאות.