יומנה של מפוטרת: איך להפוך הפסד לניצחון

(הטקסט נכתב בלשון זכר, אבל כל אחד מוזמן להתאים אותו לצרכיו)

בקרים של ערב חג נושאים איתם אוירה אחרת מבקרים של יום חול. אווירה של מועקה. מצטערת- לא אווירת חג, שמחה, ציפייה, ריגוש ושאר תיאורים חיוביים, אלא של מועקה.

בוקר החג מוביל באופן אוטומטי לערב החג ובערב החג הרצון העיקרי הוא בעיקר להיעלם, להתנדף, להיות רואה ובלתי נראה.

רוב היום, עד לשעת ארוחת החג עצמה, ההתכוננות העיקרית היא לא בנוגע למה נלבש, איזו מתנה לקנות, מה נבשל, אלא שוב - איך לא להיראות מסכן או לוזר. מסביב לשולחן החג, עמוס המשפחה, סביר להניח שאתה תהיה היחיד שפותח את השנה בלי פרנסה ראוייה לשמה. השאר, ברובם, לא יצטרכו לזייף את החיוך, את הנינוחות, את השיחה הבטלה, לא יחרדו מהשאלות: "אז מה נשמע?" ו-"מה חדש?" שתשובות כנות עליהן יכולות להעכיר את הערב כולו, ואתה הרי האחרון שתרצה לחרב את נפלאות החג הזה שנפל עליך כרעם ביום אפור.

הלבוש העיקרי יהיה שריון. שריון בלתי נראה שיחצוץ בין תחושות המועקה, המבוכה והאשמה שהן החוגגות היחידות ללא שליטה בנבכי נשמתך ובין מראית העין שהצלחת לסגל לעצמך. מראית עין של "הכול בסדר" ו"הכול בשליטה" ו"אני בעצם מאוד שמח שיש לי הזדמנות להתחיל מחדש".

בין הגשת מנה אחת לשנייה, יש לצפות לשמוע על הצלחתו המטאורית העסקית של הגיס שבדיוק תפר את עסקת חייו, וממש לפני הגשת המנה האחרונה תספר הבד דודה על הדירה השלישית שהם עומדים לרכוש רק בשביל ההשקעה. ואתה – תהנהן ותחייך ותתאפק שלא לתפוס את הלולב ולהחטיף להם כהוגן.

מכל ארבעת המינים אתה מזדהה בעיקר עם הערבה – חסרת טעם וחסרת ריח כמוך. במחשבה שנייה – אפילו לא זה. אתה המין חסר הטעם, חסר הריח וגם חסר הצורה. שקוף בעצם. מין חמישי בלתי נראה לעין - אתה שייך למין המובטל. אפילו "עסוק" אתה כבר לא מרגיש. פשוט מובטל.

כשכולם מתפללים "ברוך אתה" וכיוצא בזה, אתה מתפלל שאף אחד לא ישאל אותך שאלות מיותרות, כשבדיוק בסיומה של התפילה, פונה אליך אחד המסובים בהבעה אכפתית מאין כמוה, כשראשו בנטייה אלכסונית ומעיניו שופע אור יקרות ושואל: "אז איך מתקדם חיפוש העבודה?" וזה, עסוק יקר -הזמן שלך! ההזדמנות להפוך את נקודת השפל לצונאמי, נקודת הזינוק בה תצליח להטות את הכף מהמסכן המשפחתי למאושר בתבל. זה הרגע לשחק אותה נכון. כל העיניים נעוצות בך, את האוויר אפשר לחתוך בסכין ובדממה השוררת אפשר אפילו לחוש קמצוץ קדושה.

"חיפוש עבודה?" אתה שואל בחזרה (בעיקר כדי להרוויח זמן). והשואל חסר הטקט מהנהן בראשו ללא רחם כשמעינו זולגת דמעת תנין. "זה לא מה שאני עושה עכשיו" אתה עונה בחזרה. ההבעות הופכות מאמפטיה מעושה לתמיהה. "אז מה אתה עושה עכשיו?" מקשה מי שמחשיב עצמו קרוב משפחה אכפתי משום מה. "אני בעיקר עושה מה שאי אפשר לעשות כשעובדים". אתם וודאי מדמיינים את השאלה הבאה שנחסוך כדי לעבור לתשובת ההמשך: "אני מבלה זמן איכות עם עצמי, עם הילדים ומשחרר את האישה מרוב המטלות".

בנקודה הזו סביר להניח שהנשים של ה"מועסקים" יתקעו מבט מייסר בבעליהם. "ובכלל", אתה מוסיף בהתלהבות גדלה והולכת, "מאז שאני בבית הילדים התקדמו כל כך בלימודים שיש סיכוי שהגדול יקפוץ כיתה". זה הרגע שמישהו ינסה כבר להטות את השיחה לכיוון אחר, אבל אתה תתעקש להמשיך: "אני גם מקדיש זמן יומי לספורט והצלחתי לרדת כבר חמישה קילוגרם." השולחן יוצף ברגשות אשמה על אלפי הקלוריות שמצאו את דרכן לבטנם של המסובים.

כאן תשלח חיוך מסתורי לאישה ותמשיך: "לחץ הדם שלי ירד פלאים, מה שמוביל באופן טבעי ללילות סוערים במיוחד...". עכשיו ינועו כל המוצלחים בחוסר נוחות על הכיסא המרופד. כדי להנחית את המכה הסופית כל שנותר לך הוא לקחת נשימה עמוקה, להתרווח לאחור ולומר בחיוך גדול: "מה אגיד לכם – החיים יפים!", לחבק את האישה ולהדביק לה נשיקה גדולה ישר על הפה (רמז לכך שכדאי שתשתוק, כי סביר להניח שגם היא תופתע מה"אושר" הגדול שנחת עליה באופן תפתיע).

לא משנה מה מתחולל בפנים, כמה מכביד השריון, כמה מהומה מתרחשת תחתיו – אתה את עולמך כבר קנית. "ההצלחות" שלך יאפילו על כל הצלחה פיננסית של אחרים. הדשא שלך יהיה פתאום כל כך ירוק שכולם ישתוקקו לערוך בו מנגל פרוע. ואולי אפילו גם אתה תתחיל להאמין שאתה חי בעצם לא רע בכלל ואולי באמת ניתנה לך ההזדמנות סוף סוף לעשות לעצמך ולביתך את מה שלא עשית בזמן שהיית עסוק בפרנסה.

ושיהיה חג שמח!

כדי לקבל עוד מידע, הרחבות ועצות, שלחו אימייל בצרוף המילה: "צרף" לכתובת: niligross@gmail.com