משיחת יתר: שטחים למכירה

שיטה נוספת לקידום מכירות בתחום האמנות מתפתחת לאחרונה: פתיחתם של חללים אקסקלוסיביים שנקראים חדרי תצוגה, או בשמם הלועזי, המוכר יותר, Show Rooms. חדרי התצוגה פעילים לצד מיזמים נוספים שמטרתם הגדלת מחזור המכירות: ההנחות שניתנות בגלריות, אירועי מכירה שנערכים בסטודיאות של אמנים ועבודות שנשלחות לביתו של הלקוח בהתאם לבקשתו (המיזם החדש של בית המכירות קולקשיין).

בין הגלריות שפותחות בימים אלה חדרי תצוגה נמצאת גלריה גורדון, שתפתח בקרוב חלל בגודל של 160 מ"ר ברחוב המסגר. חציו מיועד לאחסון עבודות, וחציו מורכב מקירות לבנים שמיועדים לתצוגה. גם נירה יצחקי מגלריה שלוש מתעתדת לפתוח חדר תצוגה בנוסף לגלריה, שישמש גם לתערוכות מתחלפות והצגת פרויקטים שיצרו אמני הגלריה.

אלה מצטרפים לחללים שכבר פועלים במתכונת הזו: גלריה ג'ולי מ. שעברה לפני שנים אחדות למשכנה החדש ברחוב בצלאל יפה ומשתמשת בחלל הישן בגליקסון 7 כחדר תצוגה; וגלריה גולקונדה בבעלות רוני פורר, שפועלת כבר שנים במתכונת של חדר תצוגה לקניינים מובחרים, ולאחרונה הרחיבה את עיסוקה ופתחה את גלריה קונטמפוררי לאמנות עכשווית ברחוב הרצל, שפתוחה לקהל הרחב.

יש גם חללים שמתפקדים בעיקר כחדרי תצוגה ומארחים מדי פעם תערוכות מתחלפות. למשל "לושי אמנות והוצאה לאור" של מאיר לושי הוא חדר תצוגה מרשים בשדרות רוטשילד 19 בתל אביב, שבו מוצגים למכירה פרויקטים שנוצרו בשיתוף פעולה בינו לבין אמנים מקומיים ובינלאומיים.

"לושי אמנות והוצאה לאור". פועל בעיקר כחדר תצוגה

חשיפה ומכירה

נדמה שמדובר במגמה המורה על התמקצעות. עד עתה קוני אמנות יכלו לראות עבודות במחסנים העמוסים והמחניקים של הגלריות או בחלל הגלריה, בזמן שתערוכה אחרת מוצגת במקום. חדר תצוגה נותן תחושה של כבוד כלפי העבודה ובעיקר כלפי הקונה.

אבל אין ספק שבראש ובראשונה זאת דרך חדשה לחשוף בפני הקונה כמה שיותר עבודות ובתחלופה גבוהה, ובכך להגדיל את סיכויי המכירה. כל גלריה עובדת בממוצע עם 20 אמנים, ורבים מהם מייצרים עוד ועוד עבודות, שמפאת הגבלה של מקום וזמן מוצגות רק אחת לכמה שנים.

למשל גלריה דביר, שמחזיקה נוסף על הסניף הוותיק ברחוב נחום עוד שני חללי תצוגה: האחד בחלל ששימש אותה עד עתה כמחסן ברחוב ניצנה והשני בהאנגר בנמל יפו.

מיהו קהל היעד של חדרי התצוגה האלו? "קוני אמנות", אומר אמון יריב מגלריה גורדון. "אלה בעיקר צופים שאינם מיומנים וחושבים על עבודה ספציפית למקום מסוים. צפייה בעבודות בחלל סטרילי מיטיבה עם הצופה שמעדיף להתרכז בעבודה מסוימת ולא לעבור דרך תערוכה שלמה".

החלל האקסקלוסיבי מיועד למי שיכול להרשות לעצמו?

"זה לא מועדון לעשירים בלבד. כל אחד יוכל להגיע בתיאום מראש. זה חלק מהשירות שהגלריה מציעה".

למרות תשובתו של יריב, סביר להניח שרק אלו שיכולים להרשות לעצמם לקנות אמנות יתאמו פגישה. וכך נוצר מצב מעט אבסורדי שמחזיר את האמנות כמה שנים לאחור. מתחילת שנות התשעים עמל עולם האמנות על קירוב האמנות העכשווית לקהל הרחב. זה בא לידי ביטוי בעשרות פסטיבלי האמנות, בהפיכת פתיחת עונת התערוכות לאירוע המוני ובמעבר של הגלריות הוותיקות מהמקלטים אל חזית הרחוב, במקום שכל אחד רואה ויכול להיכנס.

המגמה החדשה מעוררת את השאלה האם חדרי התצוגה החדשים יכניסו שוב את האמנות, או לפחות את חלקה, לבונקרים לבנים ושמורים המיועדים רק למביני עניין, לבעלי ממון, לאליטה.