העיר מתחילה בתוכי

בשנה שעברה הושלם המהפך: יותר מ־50% מתושבי כדור הארץ התגוררו בערים. בכך הוכרעה המחלוקת ההיסטורית בבחירת אורח החיים העדיף - בעיר או בכפר. אם בעבר רוב תושבי כדור הארץ היו חקלאים שישבו בפריפריה, והעירוניים היו קומץ בלבד, החל ב־2008 המסה העיקרית של תושבים נמצאת בלב הערים.

הפיכתה של צורת ההתיישבות העירונית למרכזית בגלובוס הביאה את האדריכלים, אנשי הקלינטק ויזמים אחרים לנסות ולחשוב על תבנית עירונית אחרת, ולשכוח מכל מה שהיה מקובל קודם לכן. במקביל, השינויים האקלימיים האדירים והתמעטות מקורות האנרגיה הביאו לכך שהעולם נדרש לשנות את הרגליו המסורתיים, להמעיט בשימוש באנרגיה פוסילית(שריפת דלקים) ולחשוב על דרכים ידידותיות יותר לייצר אנרגיה.

הדמיה של מרכז שכונתי מקומי | הדמיה: קנפו כלימור אדריכלים

התפיסה שהאופציה הירוקה היא כלכלית ואפשרית, ואינה מיועדת רק ל"מחבקי עצים", מחלחלת אט אט גם לרוב המכריע של הציבור. ההערכה היא שבעוד 20 שנה ייבנו בתים אחרים, חסכוניים יותר, שיאפשרו אורח חיים פחות בזבזני באנרגיה.

בעוד זמן לא רב, אומרים המומחים, נספק לבתים את החשמל בעצמנו באמצעות פאנלים פוטו־וולטאיים שיותקנו על גגות הבניינים, את המים נחמם באמצעות השמש והאוויר החם, את הירקות והפירות נגדל בעצמנו בגינה קהילתית בבניין, את האשפה נמיין ונמחזר, ואולי אפילו ניסע ברכב חשמלי קטן ובכבישים שקטים למקום העבודה.

תכנון עירוני - יותר מרכזים עירוניים ובניינים רב־תכליתיים

כשמזכירים כיום בנייה ירוקה קופצים לראש בידוד תרמי לקירות, מיחזור מים ונורות חסכוניות - אך זהו רק קצה המזלג. הבנייה הירוקה האופטימלית כוללת הצללה וקירור של אזורים פתוחים, הבנה של משטר הרוחות ותנאי האקלים, התייחסות לזווית השמש בקיץ ובחורף, בחירה של כיווני חזיתות בצורה יעילה, שימוש בטכנולוגיות חסכניות ובחירה בחומרים ובצמחייה מתאימים.

דוד קנפו. לא מבזבז חלל מיותר

"במצב שבו ההתיישבות הבלעדית והמרכזית בגלובוס היא בעיר, אי אפשר לדבר על אותה תבנית עירונית שבה גדלנו בעבר", אומר האדריכל דוד קנפו. "חייבים לחשוב על תבנית עירונית אחרת, אולי לא חד־מוקדית. למה שתהיה כיכר רבין אחת? בתל אביב צריכות להיות 12 כיכרות רבין. כל רובע בעיר צריך לקבל זהות. כך ייווצר מצב שבו לא חייבים להגיע למרכז ההיסטורי, כי יהיו הרבה מרכזים, מה שיקטין את נפחי התנועה".

קנפו אינו מסתפק בביקורת על התכנון העירוני, ויורדת גם לרמת הדירה: "במאה השנים האחרונות הדירות הישראליות מתאפיינות בחד־גוניות, כאשר הסטנדרטיזציה שולטת: סלון, פינת אוכל, שניים־שלושה חדרי שינה ושני חדרי אמבטיה. דירה סטנדרטית כזו עולה מיליונים, והחומרים הדרושים לבנייתה מזהמים.

"זה מיותר, והדירה הזו נכונה רק לפרק זמן מסוים של החיים, כשהיא מאכלסת הורים וילדיהם. לפני ההורות ואחריה, כשהילדים גדלים, היא כבר לא נכונה. נוצרים חללים שאין להם שימוש ובהמשך הופכים למחסנים. אנחנו חייבים לרענן את אורחות החיים שלנו ולשנות את התבנית הדירתית שהקבלנים מוכרים לנו באינטנסיביות.

"אולי צריך חלל גמיש, בלי תשומות בנייה גבוהות ובלי תשלום סביבתי. צריך לקחת בחשבון שכדור הארץ יכול להכיל 3 מיליארד אנשים. כיום האוכלוסייה מונה 6 מיליארד, ובתוך 30 שנה נהיה 9 מיליארד. בנתונים הפיזיים של כדור הארץ אין אפשרות לספק את אורח החיים הבזבזני שאנחנו שואפים לו".

עוד בזבוז חלל, אומר קנפו, הוא להחזיק בדירה ומשרד נפרדים. הצורך בשינוי אורח החיים הביא אדריכלים להציע דגמים חדשים של שכונות, שבהן מבנים רב־תכליתיים שמספקים חללי עבודה, חללי מגורים וגם חללי חינוך - כך שילדים לא יצטרכו לעלות על אוטובוס או ללכת ברגל כדי להגיע לגן או לבית הספר.

קניות - מרכזים שכונתיים במקום מפלצות בטון

אלמנט משמעותי אחר בעיר העתיד הוא הצורה בה נערוך קניות. "במשך שנים התפיסה היתה שאנשים רוצים שמרכזי הקניות והבילוי יציעו הכל והרבה, שיהיו המון מקומות חניה כמה שיותר קרוב לקניון, ושהמתחמים יהיו סגורים וממוזגים - כך שלמזג האוויר לא תהיה משמעות", מספרת האדריכלית אורנה אנג'ל, סמנכ"ל תכנון וקיימות בחברת שיכון ובינוי.

בעקבות זאת, במקום שהעיר תהיה מקום שבו הכל קרוב ונגיש, ואפשר להגיע בו בקלות ממקום למקום ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית - אנשי העיר צריכים היום להחזיק מכונית רק כדי לצאת לשטחים בפאתי העיר, שבהם יש קניונים ומרכזי קניות.

"לא משנה כמה מרכזי הקניות גדולים, הם עדיין לא מסוגלים לספק את הצרכים של כולם", אומרת אנג'ל. "אין בזה שום היגיון. תרבות הקניונים היא תופעה שפוגעת בסביבה: הצורך בשטחים עצומים לבניית מרכזים כאלה, שלא לדבר על הצורך במיזוג וקירור של קופסאות בטון וזכוכית ענקיות.

"מלבד זאת, תרבות הקניונים יצרה עוד הרבה אלמנטים שאינם קשורים לסביבה באופן ישיר, אבל הם חלק מהסיבות לאסון האקולוגי שבני האדם יוצרים: צריכה מוגזמת, ייצור כמויות אדירות של פסולת, השמנה ובעיות בריאות שנובעות מזה שלכל מקום מגיעים במכונית, לא הולכים ברגל אפילו לקניות בסביבת הבית. נוצרה תלות בדלקים מזהמים, צפיפות, והרס מרכזי הערים במקומות שבהם נבנים קניונים במרכז, כמו בירושלים לדוגמה.

אורנה אנג'ל. הרסו את מרכז ירושלים

"החיים בעיר אמורים לקרב את האדם למרכז העניינים ולהיות חסכוניים יותר בשטח ובתחבורה. מה שקרה בפועל הוא אבסורד: אנשים בעיר חיים בצפיפות, אבל מחנים שתי מכוניות למשפחה ברחוב, נוסעים לקניות מחוץ לעיר ועובדים מחוץ לעיר. אלה שאין להם מכונית - צעירים או מבוגרים - לא מקבלים את הנוחיות שבשבילה הם חיים במרכז העיר, אלא רק משלמים את מחיר הנדל"ן שהולך ועולה בהתמדה".

המצב שמתארת אנג'ל הביא בשנים האחרונות לבניית מרכזי קניות פתוחים, שמשתלבים במרקם החיים העירוני, מתאימים לתנועת הולכי הרגל ורוכבי האופניים ואינם נמצאים בחללים סגורים וממוזגים. בבריטניה, למשל, קיים איסור על בניית מרכזי קניות סגורים במרכז העיר.

בשכונה החדשה, מציע קנפו, יהיה mall (מרכז מסחרי סגור) שכונתי: מרכז עירוני שיכלול בית קפה, ספרייה עירונית ומרכז קניות שישרת את כל תושבי השכונה, ויחסוך לכולנו את הנסיעות המיותרות למרכז העיר. עיריית תל אביב אף הכניסה את הרעיון לתוכנית האסטרטגית שלה. מתישהו, אולי בעוד 20 שנה, זה אף אמור להתממש.

תחבורה - לא רק רכב חשמלי

תוצר לוואי של העלייה המתמדת ברמת החיים הוא החרפת הירידה באיכות האוויר בישראל. חלקה של התחבורה בפליטת מזהמי אוויר לאטמוספירה הוא מהגדולים והבעייתיים ביותר, בעיקר הודות לעובדה שכלי הרכב נמצאים בסמוך מאוד לאוכלוסייה. הנזק הכלכלי למשק מזיהום כלי רכב מגיע ל־2.4 מיליארד שקל בשנה, בעוד רוב הנזק (1.5 מיליארד שקל), נובע מכלי רכב פרטיים. עם זאת, משאיות ואוטובוסים מזהמים הרבה יותר מכלי רכב פרטיים (עד פי 30), אך מספר כלי הרכב הפרטיים מגיע ל־1.5 מיליון, לעומת 60 אלף משאיות ואוטובוסים בלבד - רק 4% ממצבת כלי הרכב.

המצב הקיים, שבו לכל משפחה יש שתי מכוניות, שסביר להניח ששתיהן עומדות חסרות מנוחה בפקק כאשר רק מושב אחד מתוך החמישה תפוס, לא יוכל להימשך לנצח. כבר היום מדברים בעולם על הצורך בשינוי המערכת התחבורתית מיסודה.

השינוי המהפכני הראשון הוא תכנון רכב חשמלי חד־מושבי. במקביל יתוכננו לרכב החשמלי מצברים יעילים יותר, שיאפשרו לו לנסוע ללא צורך בטעינה כל כמה עשרות קילומטרים.

הכבישים שעליהם ניסע, מצדם, ירובדו בגומי צמיגים ממוחזר, מה שישקיט את רעש התנועה המטריד בכבישים. זה שנתיים קיים חוק ישראלי למיחזור צמיגים, אלא שלמרבה האירוניה, לתעשייה הישראלית אין כלל צורך בו - היות שרוב החומר הממוחזר מיוצא כיום מישראל לעולם.

המהפכה התחבורתית השנייה, לאחר המעבר לרכב חשמלי, מתמקדת בצמצום נפח התנועה. 60% מהאשפה הביתית כיום היא אשפה אורגנית. קומפוסטור שעלותו 200–400 שקל יכול להוריד את נפחי האשפה ברמה כזו, שבמקום שמשאיות הזבל יבקרו בשכונות פעם ביום, הן יגיעו לביקור פעם בשלושה ימים.

במקביל, מדי יום עושות אלפי משאיות את דרכן מהשדות החקלאיים בקיבוצים בצפון ובנגב לסופרמרקטים במרכז, כדי לאפשר מסחר בתוצרת חקלאית. כדי למנוע את המסעות הארוכים והמזהמים האלו, במקומות ספורים בעולם (בהם גם ישראל) החלו לאחרונה לגדל חממות עירוניות המיועדות לצריכה ביתית. ארבעה שתילים של עגבניות, למשל, מספקים את הצריכה המשפחתית הממוצעת - והיתרון טמון בהפחתת מספר הנסיעות לסופרמרקט ובהפחתה של מספר המשאיות שחוצות את כבישי הארץ.

גידולים אורגנים. ארבעה שתילי עגבניות למשפחה

מזון, מים וחשמל - מים ממוחזרים וחשמל חכם

המהלך האחרון הזה צפוי להגיע לשיאו כאשר את מדפי הירקות בסופרמרקטים יחליפו ערכות שתילים לגידול אורגני ביתי. אלו יושקו במים שימוחזרו לאחר שימוש ביתי: מי הכביסות, המקלחות, האמבטיות והכיורים נקראים מים אפורים והם ניתנים למיחזור. כיום אנחנו מתרחצים, רוחצים כלים ומדיחים את האסלה במים שפירים לשתייה, ובסוף השימוש הם נשלחים לביוב - בזבוז מים גדול. אם השימוש במים אפורים שעברו במערכת המיחזור של הבניין היה מקובל כבר היום, בעידן משבר המים האקוטי שפוקד אותנו, רבים מבעלי הגינות לא היו נאלצים לייבש אותן.

גינות אורגניות בבניין רב תכליתי

עוד לפני עידן האינטרנט, היתה ישראל מזוהה יותר מכל עם המצאת דודי השמש, שכבשה (באמצעות החוק) 95% מהבתים בארץ וחסכה לישראל 4% מצריכת החשמל. עברו 30 שנה, והדור הבא של מהפכת האנרגיה הסולארית כבר כאן - מהפכת הגגות הסולאריים.

המערכות הסולאריות שמוצבות על הגגות הפרטיים מחוברות כיום לרשת החשמל הארצית, כך שהחשמל המיוצר בבניין נמכר לחברת החשמל ואינו משמש את דייריו. בעתיד אמור כל בניין לדאוג לצרכיו באמצעות מערכת חשמל סולארית עצמאית, שתחסוך את הצורך בהתחברות לרשת החשמל הארצית. בעוד 20 שנה, כשמטוסים יחוגו מעל ישראל, התיירים כבר לא יזהו את ישראל רק על פי הנוף האורבני הצבוע דודי שמש, אלא על פי הגגות הפוטו־וולטאיים.

בצריכת החשמל הביתית אפשר לחסוך באמצעות רשת חשמל חכמה (Smart Grid). רשת החשמל החכמה כוללת, למשל, מערכת שמפעילה וסוגרת תריסים בחלונות שפונים לכיוון דרום, כדי שהשמש הקופחת לא תחמם את הבית בקיץ ולא תעמיס על מערכת מיזוג האוויר. הנושא חם מאוד בעולם, ונמצא כרגע בתהליכי תקינה, כאשר החזון העתידי הוא רשת חשמל שתהיה למעשה בורסה של עסקאות לקנייה ומכירה - מכונת הכביסה תוכל "לדבר" עם רשת החשמל, ולהפעיל את עצמה בזמן שהעסקה תהיה הכי כדאית מבחינת המחיר ומבחינת מקורות האנרגיה.

נוסף על כך, כדי להפוך את המגזר התעשייתי ומקומות עבודה גדולים לירוקים יותר, החברה הישראלית פבוס אנרגיה פיתחה מערכת היברידית לחימום מים מהאוויר החם שבחוץ. המערכת, שבכל רגע נתון מביאה בחשבון את כל הגורמים האפשריים - משינוי טמפרטורת האוויר ועד מחיר הדלק - מאפשרת חיסכון של עד 70% מהוצאות החשמל להסקת מים.