ארה"ב: שיא במספר מקבלי הסיוע - כל אדם שמיני זקוק לתלושי מזון

אם חשבתם שהתורים הארוכים שהשתרכו בסוף השבוע מול חנויות הצעצועים והאלקטרוניקה ברחבי ארה"ב שלפני חג המולד מעידים על התאוששות במשק האמריקאי, קחו רגע כדי לחשוב על הנתון הבא: 12% מאוכלוסיית ארה"ב זקוקים לתלושי מזון במימון ממשלתי כדי לקנות לעצמם אוכל.

מדיווח של "הניו יורק טיימס" עולה כי מדובר בכל אמריקאי שמיני ובכל ילד רביעי במדינה. בחישוב גס הכוונה לקצת יותר מ־36 מיליון אמריקאים. עשרות מיליונים אלה מוגדרים כבעלי הכנסה נמוכה או חסרי הכנסה, המקבלים מהמדינה כרטיסי פלסטיק המעניקים להם הנחות בעת קניית מזון, זאת במסגרת תוכנית פדרלית שמציינים השנה 40 שנה להקמתה. וכשמספר האמריקאים המצטרפים מדי חודש הגיע לשיא של כל הזמנים, והוא עומד כיום על 20 אלף בני אדם ביום, נראה שאין ממש סיבה למסיבה.

חלב, לחם ומשקאות קלים

אם בעבר ניתן היה לצפות שאזרחים הנזקקים לסיוע בקניית מזון הם מחזה שכיח רק בקרב העניים שבמחוזות ארה"ב, הרי מבט מהיר במפת הגידול במקבלי התלושים יגלה כי התופעה נעשתה רווחת והיא מגיעה כמעט לכל מדינה, ממסצ'וסטס עד קליפורניה, מפלורידה עד אלסקה. זאת ועוד, אם בעבר היה פרופיל אחיד יחסית למקבלי התלושים, כיום ניתן למנות בהם כמעט את כולם. לפי "הטיימס", מדובר באמהות חד־הוריות אך גם בזוגות נשואים; באנשים שזה עתה פוטרו לצד מובטלים ותיקים; וכן במקבלי קצבאות ותיקים לצד עובדים שלא מצליחים לסיים את החודש לנוכח הקיצוצים שהונהגו בעקבות המשבר. המאפיין המשותף לכולם הוא שהמשכורת השנתית שלהם עומדת על קו העוני או מתחתיו. עבור משפחה ממוצעת בת שלוש נפשות מדובר בשכר שנתי של 18,310 דולר.

(ארכיון) | צילום: shutterstock

ניתוח שיטתי שערך "הטיימס" מסתמך על החלוקה הפדרלית למדינות ולמחוזות. וכך, ב־239 מתוך 3,136 מחוזותיה של המדינה מקבלת רבע מהאוכלוסייה כרטיסי חיוב לבנים (השם "תלושים" נשמר מסיבות היסטוריות), המעניקים לה הנחה חודשית של 130 דולר בממוצע לקניית מוצרי בסיס כמו חלב, לחם וגבינה, לצד מוצרים כגון ממתקים ומשקאות קלים. בכל זאת, אמריקה. בכ־750 מחוזות מקבל שחור אחד מכל שלושה תלושי מזון, וב־800 מחוזות נאלץ ילד אחד מכל שלושה לקבל את הסיוע הזה. אולי קשה להאמין, אבל מחצית מהילדים המתגוררים בערים סנט לואיס, ממפיס וניו אורלינס נדרשים לתמיכה הזו.

נכון יהיה לומר שככל שהאוכלוסייה ענייה יותר, כך עולה שיעור מקבלי תלושי המזון. אך משבר הסאב־פריים שטלטל את המערכת הפיננסית בארה"ב ובעולם כולו הביא להתפשטות של שיעור זה לאוכלוסיות שבעבר נדמה היה שהן מוגנות. ב־50 מחוזות קטנים ובתריסר מחוזות בינוניים הכפיל את עצמו שיעור מקבלי התלושים. ב־205 מחוזות זינק שיעור זה בשני שלישים. עם מחוזות אלה נמנים אזורים צפופים כמו מחוז ריברסייד בקליפורניה, רוב תושבי פיניקס ולאס וגאס ושרשרת של יישובים פרבריים מסביב לאטלנטה.

תנאי הסף הונמכו

אף שמהנתונים הללו עולה תמונה עגומה של מצב העוני בכלכלה מספר אחת בעולם, במשרד החקלאות, הגוף האחראי להקמתה וניהולה של התוכנית, דווקא רושמים בסיפוק את הגידול במשתמשים בשירותיה. קווין קונקנון, תת־מזכיר במשרד החקלאות האמריקאי, אמר ל"טיימס" כי "ההיענות לתוכנית עצומה, אך אנו מזכירים לעצמנו כי קיימים בין 15 ל־16 מיליון אמריקאים שאינם זכאים להשתמש בה, מסיבות שונות וטכניות, ובכל זאת רעבים ללחם". אף שהכספים עצמם ניתנים מהשלטון הפדרלי, הם מחולקים בפועל לאזרחים רק באמצעות השלטונות המקומיים. ולאלה, מתברר, לוקח זמן להגיע לכל האזרחים הנצרכים להם. ואמנם, שיעור הנצרכים המקבלים בפועל את תלושי המזון נע בין הגבול התחתון של 50% בקליפורניה לגבול העליון והאופטימלי של 98% במיזורי. בפועל מקבלים רק שני שלישים מכלל הנצרכים את תלושי המזון המגיעים להם, ועובדה זו תלויה אך ורק במידת ההשקעה של כל אחת ממדינות ארה"ב.

קונקנון האיץ במדינות השונות להגביר את מאמצי החלת התוכנית על כל הנצרכים לה, זאת בהתבססו על מחקר שהתפרסם לאחרונה בארה"ב, אשר הצביע על עלייה ניכרת במספר האמריקאים הנאלצים להסתפק בזמינות נמוכה למזון. "אנחנו נמצאים בעת הדוחקת ביותר לתוכניות הזנת נצרכים מאז שנות השפל הגדול, ועלינו להבין סוף סוף שבמדינת השפע שלנו יש המונים שרעבים ללחם", סיכם קונקנון.

אף שתחילתה של התוכנית רק בשנות ה־70 של המאה ה־20, שנות העיצוב הקריטיות שלה החלו ב־1990, בעת שפקידי ממשלו של ג'ורג' בוש האב דווקא שאפו להקטין את כוחה באמצעות העלאת רף תנאי הזכאות שלה, זאת כדי להעשיר את קופת המדינה על חשבון סעד אזרחי. ביל קלינטון היה זה ששינה את המגמה, והנשיאים שהמשיכו את תפקידו בבית הלבן המשיכו במגמה זו. ג'ורג' בוש הבן הנמיך את תנאי הסף שהועלו בתקופת שלטונו של אביו, וברק אובמה אף הוא התחייב להמשיך את המגמה. נותר כעת רק לברר אם כלכלת הענק והשפע תוכל גם לצמצם את ממדי הבעיה ולא רק למצוא לה פתרונות, יצירתיים, חשובים ואנושיים עד כמה שיהיו.