עניין של זמן

לאחרונה הפך הציבור לאחראי על המשך קיומן של חברות. כיצד אנחנו יכולים לשאת על גבנו את האחריות לפירוקן של חברות גדולות ומבוססות כגון אפריקה או סקורפיו? איך קרה שמסעודה משדרות אחראית על האם דוחות חברת סקורפיו או אפריקה יכללו הערת "עסק חי"? איך בכלל קורה שטייקוני ענק מגיעים למצב כזה?

התשובה לכך היא פשוטה, שוק האג"ח בהגדרתו תחום במסגרת זמן, סקורפיו ביקשו הלוואה וזמן הפרעון הוא כעת. הבנקים שהם המלווים הגדולים במשק יכולים לגלגל את ההלוואות. לבנקים גם קיים תמריץ לעשות כך, בפנייה לבנקים בבקשה לגלגל חובות ברור לבעל החוב שעליו להציע פיצוי.

בשוק האג"ח המצב אבסורדי. כאשר פונים לבעלי האג"ח בבקשה לגלגל חוב קוראים לזה "הסדר חוב". ואיכשהו בהסדר חוב במקום שבעלי האג"ח יקבלו פיצוי על עיכוב החזרת ההלוואה הם מוותרים על חלק מהכסף כי שטיינמץ ולבייב בצרות.

ברווחיות של פרויקטים מילת המפתח היא זמן, זמן שווה כסף ובמקרה של סקורפיו, הרבה כסף. סקורפיו התמקדה בפוטנציאל העצום שנוצר במדינות אקס ברית המועצות עם הפריחה הכלכלית הגלובלית ובחרה לבנות ברומניה, אוקראינה ורוסיה. לכל אזרח במדינה מערבית ברור שקיים שם מחסור ביחידות דיור ושטחי מסחר מודרניים, אלא, שהפער בין החשיבה שלנו לשלהם הוא הקצב.

הקצב מכתיב את רמת הרווחיות. המשמעות של דחיית פרויקטים עבור סקורפיו יכולה להיות ההבדל בין עסק מרוויח ומצליח לעסק עם הערת "עסק חי".

סקורפיו השעתה התחלות בנייה חדשות והיא מתרכזת בעיקר בהשלמת ביצוע של פרויקטים שבנייתם החלה או בהליכי תכנון של קרקעות קיימות. למרות ההערכה הרווחת בשוק שב-2010 השווקים יתאוששו ורמת הביקושים תחזור לקדמותה בדוחות החברה נרשמה הערת "עסק חי".

על פי דוחות הרבעון השלישי הפסידה סקורפיו 243 מיליון שקל, הגרעון בהון החוזר הסתכם ב-519 מיליון שקל והגרעון בהון העצמי 179 מיליון שקל. החברה אינה עומדת באמות המידה הפיננסיות שלה.

בדוחות הכספיים של הרבעון השלישי נרשמו הערות שונות אצל לא מעט חברות. אפריקה וסקורפיו עם הערת עסק חי ועוד עשרות חברות עם הערות אשר כללו חשש מפני יכולת המשך קיום כעסק חי בלשון מעודנת.

הדילמה שלנו כמשקיעים קשה. מחד אנו עדיין מאמינים בסיבות שהביאו להשקעה הראשונית והן שיש צורך ויש פוטנציאל בבניה למגורים ובניה של שטחי מסחר במקומות שונים במרכז ומזרח אירופה ומאידך אנו ניצבים בפני משבר אמון קשה בהנהלות שלא השכילו להצמיד כראוי התחייבויות לנכסים ואולי ניצלו את כספנו לסיכונים שהם לא היו מוכנים לקחת בכספם שלהם.

וחוץ מזה, אם רואה החשבון של החברה מביע חשש להמשך קיומה של החברה מה יבטיח לנו בעלי האג"ח שסקורפיו לא תהיה מחר במצבה של לידקום?

הכותבת היא מנהלת תחום חוב בבית ההשקעות אי.בי.אי