בדירוג הבינלאומי ישראל ממשיכה להידרדר

מדינת ישראל מצויה בזירה הבינלאומית בין שתי מגמות סותרות: בעוד שבהקשרים המדיניים והדיפלומטיים היא סופגת מהלומה אחר מהלומה, ביצועיה הכלכליים מזכים אותה בהערכה. ההשפעה המינורית יחסית של המשבר הכלכלי העולמי על המשק הישראלי זיכתה את מקבלי ההחלטות בקרדיט, ובמיוחד את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר.

אלא שהמגמה אינה צפויה להימשך זמן רב. בחינת מדדים בינלאומיים מובילים המתארים ומנבאים את איכותן של כלכלות, חושפת מגמת נסיגה שמתרחשת מאז 2000. מדדי השחיתות, מצב החינוך והתשתיות ומצב החופש הכלכלי מציירים תמונה קודרת שבה אפילו מדינות כמו ארמניה ובוצואנה מתפקדות לעתים טוב יותר מישראל.

מדד השחיתות

מדד השחיתות הבינלאומי של ארגון Transparency International (TI) דירג בשנת 2000 ישראל במקום ה־22 מתוך 180 מדינות, עם ציון 6.6. המדד מבוסס על דעותיהם של מומחים ואנשי עסקים הפועלים במדינות הנבדקות, ומתמקד בשחיתות בסקטור הציבורי. עם תום העשור מדורגת ישראל במקום ה־32 עם ציון 6.1, הנמוך מזה של איחוד האמירויות ושל קטאר. להידרדרות תרמו בין השאר פרשיות השחיתות שבהן היו מעורבים בשנים האחרונות אנשי ציבור.

במקביל למדד ארגון TI מפרסם דו"ח ובו סקירה של מקרי שחיתות במגזר הציבורי ובחברות ממשלתיות, וכן את דרך ההתמודדות עם אותם מקרים ועם התופעה בכללותה. בדו"ח האחרון, שראה אור בחודש שעבר, צוינו הרשעתו של השר לשעבר שלמה בניזרי ופרשת השופט דן כהן. הרשעתו של אברהם הירשזון, יש להניח, תופיע בדו"ח השנה הבאה.

בצד החיוב ניתן לזהות בשלוש השנים האחרונות מגמת בלימה בהידרדרות. דוגמה לכך היא הפיכת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים בעסקאות בינ"ל לעבירה פלילית, כחלק ממאמצי ישראל להצטרף ל־OECD. דוגמה נוספת היא אימוץ קוד אתי על ידי מספר הולך וגדל של חברות פרטיות. "עדיין מוקדם מדי לקבוע אם לקודים הללו תהיה השפעה, אולם ניתן להבחין בשינוי במגמה", נכתב בדו"ח. "לישראל יש עוד דרך ארוכה לעבור, אך היא בכיוון הנכון".

מדד התחרותיות

איחוד האמירויות וקטאר מקדימות את ישראל גם ב"מדד התחרותיות" ל־2009, שמנפיק הפורום הכלכלי העולמי (WEF). במדד זה ניצבת ישראל במקום ה־27 מתוך מתוך 133 מדינות שנבדקו, הדירוג הנמוך ביותר מאז תחילת העשור, אז ניצבה ישראל במקום ה־18.

מדד התחרותיות הוא למעשה "מדד המדדים", והוא משקלל נתונים ב־12 קטגוריות שונות, בהם תפקוד מוסדות המדינה, יעילות המערכת הפיננסית והעסקית, מידת היציבות הכלכלית, שוק העבודה, מערכות החינוך והבריאות ומידת החדשנות בכל מדינה. המטרה, לדברי מחברי הדו"ח, היא "לספק למקבלי ההחלטות ומנהיגים עסקיים מדדי ייחוס שיאפשרו להם לזהות את המכשולים הקיימים ולפעול לשיפור התחרותיות".

במקרה של ישראל יש מכשול אחד מרכזי: הנסיגה באיכות החינוך בעקבות הקיצוצים הרבים. ההידרדרות היתה מהירה: בין 2006 ל־2009 הידרדרה מערכת החינוך בישראל מהמקום ה־15 למקום ה־65. מחברי הדו"ח מדגישים כי מדובר בתופעה "מדאיגה", מאחר שכוח עבודה איכותי הוא הבסיס לצמיחה במגזר הטכנולוגיה שעליו נשענת אסטרטגיית ההתפתחות הכלכלית של ישראל בשלושים השנים האחרונות.

כלכלני ה־WEF מציינים לרעה גם את מצב התשתיות, שאיכותן אינה עולה בקנה אחד עם המקובל במדינה בעלת הכנסה גבוהה לנפש כישראל. נוסף על כך, מוזכרים הקושי של הממשלה לספק ביטחון מלא לאזרחיה, וחוסר היעילות היחסי שבפעילותה השוטפת, כהסברים נוספים לצניחתה של ישראל בדירוג.

מדד החירות

בדומה למדד התחרותיות של ה־WEF, גם מדד "החופש הכלכלי" של מכון המחקר האמריקאי The Heritage Foundation, בשיתוף "הוול סטריט ג'ורנל", מקבץ שורה של מדדים לדירוג כוללני אחד. ואולם, בניגוד ל־WEF, במקרה הזה נרשם דווקא שיפור במיקומה של ישראל בדירוג. בשנה הנוכחית ממוקמת ישראל במקום ה־42 מתוך 179, אחרי מדינות כגון ארמניה (31), בוצואנה (34) וטרינידד וטובגו (41). בראשית העשור דורגה ישראל במקום ה־46. מדד החופש הכלכלי משקלל בין השאר את חופש המסחר וההשקעות, גודלה של הממשלה ומצב זכויות הקניין. למרות עלייה במדד הכללי, נרשמה בישראל נסיגה מאז תחילת העשור במדד חופש העסקים, הבודק את העול הביורוקרטי המוטל על מי שמבקש להקים ולנהל עסק, ובמדד חופש ההשקעות, הבוחן את מידת החופש של תנועת ההון למדינה ובתוכה.

כלכלני ה־Heritage Foundation מציינים לטובה את הצמיחה בישראל שלפני המשבר העולמי, את הירידה ההדרגתית בשיעור האבטלה, את ההפרטה במשק ואת המחויבות לפיתוח כלכלי.

מאפיינים של כלכלה מתפתחת / אמנון אטד

בסוף אוגוסט 2008, יממה לפני אישור התקציב בממשלה, פרסמה הלמ"ס כי התוצר עלה במחצית הראשונה של השנה בשיעור שנתי של 5.3%, בהמשך לעליות של 6.2% ו־5.9% במחצית הראשונה והשנייה של 2007. תחזית הצמיחה ל־2009 עמדה אז על 3.5%, אחרי צמיחה משוערת של 4% בשנת 2008, וצמיחה ממוצעת של יותר מ־5% בשלוש השנים הקודמות.

"קצב הצמיחה השנה נמוך אמנם מהצמיחה בארבע השנים האחרונות, אך הוא מעיד על המשך גידול מהיר יחסית בתוצר לנפש", כתב אז האוצר בסקירה הכלכלית השנתית שלו. "קצב הצמיחה הצפוי בשנת 2009 נמוך מעט מזה של 2008, אך הוא גבוה באופן משמעותי מקצב הצמיחה במרבית המדינות המפותחות".

בשבועות שלאחר מכן קרסו פאני מיי, פרדי מאק וליהמן ברדרס, והחל "המיתון הקשה ביותר מאז השפל הגדול של שנות השלושים". בישראל משתבחים מאז מקבלי ההחלטות במדיניות שלכאורה הפכה את ישראל ל"אי של יציבות", לא בהכרח בצדק.

תמיד באמצע

לאחרונה חזו קרן המטבע והבנק העולמי שכלכלת העולם תתתכווץ השנה ב־1.3% - ממוצע בין התכווצות המשקים המפותחים ב־3.8%, וצמיחה של המדינות המתפתחות ב־1.6%. המשק הישראלי מדורג באמצע, עם צפי ל־0% צמיחה. לעומת גרמניה ויפן, שכלכלותיהן יצטמקו ב־2009 ב־5.6% ו־6.2% בהתאמה, מצבה של ישראל טוב למדי, אך לא לעומת המדינות המתפתחות.

סיכום הצמיחה בעשור החולף מדגיש את המגמה בצורה מובהקת יותר: מול צמיחה מצרפית של 35.2% בכל העולם, צמחו מדינות ה־G7 ב־14.8% בלבד. המדינות המתפתחות, מנגד, זינקו ב־59.3%. בישראל צמח המשק באותה תקופה ב־39.7%.

בועת ההייטק הביאה בשנת 2000 את הצמיחה בישראל ל־8.9% - פי שניים מהצמיחה במדינות המפותחות באותה שנה. התפוצצות הבועה ותחילת האינתיפאדה השנייה, שפגעה בתיירות, בבנייה ובחקלאות, הביאו את המשק הישראל לצמיחה השלילית ראשונה בתולדותיו - 0.4% ו־0.7% בהתאמה. ב־30 המדינות המפותחות הצמיחה אמנם נחתכה בשנים אלה ל־2.1%, אך לא הפכה שלילית.

בשנת 2003 החל המשק לצאת מהמיתון, והשווה את הצמיחה לזו של המשקים המפותחים (1.8%). ההאצה המחודשת בסחר הבינלאומי, החל ממחצית שנת 2003, סימנה פתיחת פערים של המשק הישראלי על אחיו הגדולים במערב - 5% בממוצע מול 3%. השיא נרשם ב־2008 - 4% בישראל לעומת 0.8% במערב.

העלייה הכלכלית

על אף תדמיתה כמדינה מפותחת, נמתקיים בישראל שילוב בין מאפיינים של כלכלות מפותחות וכלכלות מתפתחות. המדע, החקיקה המתקדמת והדמוקרטיה מאפיינים כלכלות מתקדמות, אך שיעור הגידול באוכלוסייה, מספר הצעירים, והיות המשק צעיר יחסית, דומים יותר לדמותן של הכלכלות המתפתחות. נתונים אלה מקנים למקבלי ההחלטות בישראל יתרון מובנה בהשוואות מול המערב.

דוגמה מובהקת להשפעת הדמוגרפיה על הצמיחה ניתנה בישראל בשנות התשעים. גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים, שבמסגרתו הגיעו לישראל בזמן קצר כמיליון איש שלחלק ניכר מהם השכלה גבוהה וידע טכנולוגי, חולל צמיחה במשך 69 חודשים ברציפות - הצמיחה הארוכה בתולדות המשק. בשש השנים הראשונות של העשור צמח המשק בשיעור מצטבר של יותר מ־40%, ובעשור כולו ב־67.3%. כלכלת העולם צמחה באותו זמן ב־29.1% בלבד, ומדינות ה־G7 ב־24.9%. במדינות המתפתחות היו הנתונים טובים יותר, עם צמיחה כוללת של 32.8%.