"האחריות שהוטלה על כתפי היתה כבדה מאוד"

"כשמדובר בכינוס נכסים, שכר הטרחה נקבע בהתאם להצלחת התהליך", מצהיר עורך הדין אלקס הרטמן. הרטמן, כונס הנכסים של איש העסקים גד זאבי, ישלשל לכיסו עם תום הפרשה שכר טרחה אסטרונומי שיעמוד על 34 מיליון שקל. "זה שכר גבוה מאוד, בכך אין ספק, אבל צריך לזכור שכגודל ההצלחה כך גודל האחריות, והאחריות שהוטלה על כתפיי במשך השנים היתה כבדה מאוד", אומר הרטמן.

פרשת גד זאבי וחברת בזק החלה בשנת 2002, אז מונה הרטמן על ידי בית המשפט לכונס הנכסים של חברת האחזקות של זאבי. זאת בעקבות חובות שצבר זאבי לבנקים עקב הלוואות שלקח, ותמורתן שועבדו ומושכנו מניותיו בבזק לטובת הבנקים. לפני כחודש הגיעה הפרשה לסיומה, לאחר שיתרת מניותיו של זאבי נמכרו.

הרטמן, שידוע כעורך דין בעל שלוות נפש, מאבד אותה באחת כשמנסים לערער על יושרו המקצועי בנוגע לאופן חישוב שכר הטרחה שדרש עבור כינוס נכסיו של זאבי. לדבריו, לו היה מחשב את השכר לפי התקנות של שכר כונסים ומפרקים, היה יכול לדרוש 9% מסכום החוב של גד זאבי לבנקים, ולא 0.75% דמי מימוש מהמניות כפי שביקש. אם אכן היה פועל הרטמן באופן זה, שכר הטרחה אמור היה לעמוד על מאות מיליונים, אותם בית המשפט לא היה מאשר.

שכר הטרחה של הרטמן, שממנו קיבל עד כה 13 מיליון שקל, מעורר אי־נוחות גם בקרב עורכי דין, הסבורים כי התזמון והמזל - ולא עבודה קשה - הם שאפשרו לו לדרוש סכום גבוה כל כך.

"אני לא חושב שאפשר לבוא בטרוניה לכך שאני, ומי שצריך לשלם לי את הכסף, הגענו להסכמה שזה הסכום שמגיע לי", משיב הרטמן לטענות. לדבריו, "מי שצריך לשלם לי את הכסף בחר להעריך את העבודה שלי, לשלם, ולא להתווכח על כך בבית המשפט".

הרטמן הוסיף כי "גם כונס הנכסים הרשמי לא התנגד לבקשה. עיני אף פעם לא צרה בעורך דין שמקבל שכר טרחה גבוה".

גד זאבי | צילום: יריב כץ

"יכולתי לנער מעליי את האחריות"

הרטמן מתעקש כי למרות הטענות כי שכר טרחתו נחשב לכסף קל, מדובר היה בתיק שהצריך עבודה מרובה. "היו כמה שלבים בטיפול בתיק. השלב הראשון כלל מאבקים לא פשוטים על המניות שהוחזקו בידי המדינה, והיה צורך לשמור על הזכויות הגלומות באחזקה. המדינה העלתה נגדי טענות שאני ככונס פוגע בהפרטה של בזק, ובסופו של דבר קיבלה השופטת ורדה אלשיך את העמדה שלי", אומר הרטמן. לדבריו, בשלב השני, לאחר ההפרטה, הגיע למסקנה שלא נכון לאותה עת למכור את המניות, אלא להמתין ולממש אותן בחלוקת דיבידנדים. "השלב השלישי היה שלב המכירה", אומר הרטמן. "יכולתי לנער מעליי את האחריות בתוך חצי שנה ולמכור את המניות ב־20% משוויין, ומי היה יכול לבוא אליי בטענות? הבנקים היו נשארים עם חובם, וזאבי היה נשאר בלי כסף".

לדברי הרטמן, השיקולים היחידים שעמדו מאחורי החלטותיו ככונס היו מקצועיים: "לאחר ששילמתי לנושים את מלוא כספם, נותרה בקופת הכונס יתרה של קרוב לחצי מיליארד שקל. הבנקים קיבלו את כל כספם, 5 מיליארד שקל, ונתנו יחד עם זאבי הסכמה לסיום הכינוס ולשחרורי מהתפקיד".

לאחרונה הגיש זאבי תביעה נגד הבנקים, בטענה כי גבו ממנו 800 מיליון שקל ריביות על הזמן שבו הוחזקו מניות בזק בידי הכונס. זאבי טוען בתביעה שהמניות לא היו בשליטתו, ושלא הוא זה שהחליט בדבר מועד מכירתן, וכי למרות זאת המשיכו הבנקים וחייבו אותו ב"ריבית הפרה" על פיגור בהחזר ההלוואה שלקח תמורת קניית המניות.

בהתייחסו לתביעה של זאבי אומר הרטמן כי "הבנקים קיבלו את כל הכסף. בית המשפט יקבע אם הם גבו את הסכום הראוי או לא. כלפיי אין טענות בעניין הזה".

"לא נכנס לנפש של אקירוב"

הרטמן, שבימים אלו מייצג את רשת הילטון במאבק המשפטי שהיא מנהלת נגד חברת אלרוב שבבעלות אלפרד אקירוב, ספג לאחרונה מתקפה אישית נוספת מצד אקירוב, אשר כינה אותו שקרן באחד הדיונים בית המשפט. הסכסוך בין הצדדים החל בשנת 2001, לאחר שאלרוב הפרה הסכם בינה לבין הילטון לניהול מלון מצודת דוד בירושלים.

"אני לא נכנס לנפשו של אקירוב", מגיב הרטמן על דברי אקירוב בבית המשפט. "אני חושב שצריך לשאול אותו ממה נבעה התגובה האמוציונלית שלו. אני מעולם לא התלהמתי או הטחתי בו האשמות. לפעמים אינך יכול להימנע מכך שהצד שכנגד מנסה לתקוף אותך. אקירוב ופרקליטיו חזרו בהם, וקורה שאחד הצדדים מאבד את קור רוחו ואחר כך מתנצל".

הרטמן מעיד כי הוא עצמו מנסה לשמור על קור רוח בין כותלי בית המשפט: "אחד הדברים שלמדתי כבר בתחילת הדרך, בייחוד במקצוע הליטיגציה, הוא שבבית המשפט אתה צריך להיות מקצועי. אסור לך להתרעם. זה לא מועיל ללקוח ולא עושה רושם טוב על השופט. זה לא אומר שאני לא מתרגז, אבל אני יודע להתגבר על זה".

"עורכי דין ותיקים צריכים לשמש דוגמה"

הרטמן, שכיהן בעבר כיו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, סבור שעל עורכי דין ותיקים לשמש דוגמה לעורכי הדין הצעירים בכל הקשור לאתיקה מקצועית. "עורכי הדין הצעירים שמצטרפים למקצוע רוצים להיות אתיים", אומר הרטמן, "אבל הדוגמה שהם מקבלים היא לא דוגמה טובה. המקרים שהגיעו לוועדת האתיקה בראשותי היו בעיקר נגד עורכי דין ותיקים, ואני חושב שהצעירים מקבלים לפעמים מסר שלפיו כדאי להם לרמות או להיות חפיפניקים".

כשמדברים על אתיקה, קשה שלא לבקש מהרטמן להתייחס לסכסוך בין ארקדי גאידמק לבין בעלי המניות בחברת אמריס - לוי קושניר ובלרם צ'ינראי - שאותם מייצג הרטמן. שני אנשי העסקים טוענים כי גאידמק, שקנה מהם את השליטה באמריס, הפר את ההתחייבות לקנות מהם את יתר מניות החברה שהיו ברשותם.

בית המשפט חייב לאחרונה את גאידמק בתשלום של 100 מיליון שקל, מהם חצי מיליון שקל שכר טרחה להרטמן עצמו, וזאת בלי שניתנה לגאידמק אפשרות להתגונן בתביעה.

"לגאידמק היה ייעוץ משפטי, והוא קיבל החלטה להתרכז בהעברת התיק לבוררות, תוך שהוא מודע לכך שהמועד להגשת בקשת רשות להתגונן חלף מזמן", אומר הרטמן. "הוא בחר בדרך מסוימת, וכאשר הוא הפסיד גם בבית המשפט המחוזי וגם בעליון, הוא ניסה לבקש רשות להתגונן".

"אני מרגיש עם זה מצוין", אומר הרטמן, "כל קביעה אחרת היתה מאפשרת לגאידמק לנקוט טקטיקה משפטית מסוימת בלי לשאת בתוצאות על מעשיו".