האטרקטיביות של yes תלויה ברגולטור

מפת עולם התקשורת עומדת להשתנות, אלא שעדיין לא ברור באיזה אופן. לצד חוסר הבהירות בנוגע לשאלה איך בדיוק ייראו הקבוצות שישלטו בעולם זה, עומד הרגולטור בפני כמה החלטות הרות גורל שישפיעו לאין ערוך על פוטנציאל ההכנסות של הגופים השונים.

בניגוד לכינוי הרשמי שלה, yes אינה חברת לוויין שכן חוזקה הוא בתוכן ולא בתשתית שבה היא משתמשת. HOT שונה מ־yes כיוון שהיא פרשה תשתית לאספקת תקשורת, ועל גביה היא מעניקה שירותי תוכן, חיבור לאינטרנט, טלפוניה, ובקרוב גם קישוריות לאינטרנט (ISP).

כאשר הגופים המחזיקים ברוב השליטה ב־yes בוחנים את המשך אחזקתם בה, הם מתייחסים לדרכים לעשות שימוש בתוכן שלה, ולא במערך הלוויינים שבו היא משתמשת. כך, למשל, יש יסוד סביר להניח ששאול אלוביץ' יבקש לשמר את אחזקת בזק ב־yes כדי שיוכל, לאחר ביטול ההפרדה המבנית הצפויה בשנים הבאות, לעשות שימוש בתוכני החברה באמצעות זרועות האינטרנט והסלולר של בזק. ההפרדה המבנית קובעת כי חברות התקשורת צריכות להפריד בין חטיבות המוצרים השונות שלהן. ביטול ההפרדה, שנתונה בידי משרד התקשורת, היא הרת גורל לחברות התקשורת. אם היא תבוטל, למשל, תוכל בזק להציע שירותי תוכן של yes.

לפקח או לא לפקח

גיבוש האסטרטגיה של yes ו־HOT תוך שימוש עתידי ברשת האינטרנט הוא לא רק צורך הנגזר מהתגברות על מכשולי התשתית עצמם, אלא גם דרך לשרת את הלקוח כך שיצרוך את התוכן במועד ובמיקום המתאימים לו.

לפני כמה שבועות החלה yes בניסוי להעברת תוכן לפי דרישה (VOD) על גבי רשת האינטרנט. הניסוי מהווה אולי בשורה לחובבי הטכנולוגיה, אך העובדה שהוא מצטרף לניסוי דומה שעורכת HOT זה תקופה עלולה להשפיע על עולם התוכן והתקשורת הישראלי באופן מהותי.

ב־HOT מקיימים בחודשים האחרונים ניסוי סגור שבמסגרתו מועברים חלק מערוצי החברה על גבי האינטרנט בשידור ישיר (כלומר, התוכן הזמין באותו רגע באמצעות הטלוויזיה ניתן לצפייה גם במחשב). בחברה גם הצהירו בעבר כי בכוונתם לפעול בתחום הסלולר ולהרחיב את הפעילות בתחום השידורים באינטרנט.

yes ו־HOT, כמו גם זכייניות הרשות השנייה, מציגות אפשרות להעברת שידורים שלא באמצעות התשתית שאושרה להן מלכתחילה, ומציבות דילמה משמעותית בפני מערך הרגולציה על התוכן בישראל.

עד כה פיקחה מועצת הכבלים והלוויין על שני הגופים, הרשות השנייה מפקחת על זכייניות ערוץ 2 וערוץ 10 ועל הרדיו האזורי, ואילו גופים שמעבירים תכנים באמצעות רשת האינטרנט נותרו לא מפוקחים. החלוקה הזאת אפשרה, למשל, לזכייניות ערוץ 2 לשדר באתריהן תכנים שלא עמדו בהגבלות הרשות השנייה, למשל תוכן שאינו כפוף לכללי התוכן השיווקי וכולל הרבה פרסומות.

המעבר של שיטת הפצת התכנים לאינטרנט משמעו הצבת סדין אדום מול משרד התקשורת - האם לפקח גם על השידורים באינטרנט, פעולה שאינה ניתנת ליישום מלא מטעמים טכנולוגיים, או להסיר חלק מהפיקוח או את כולו מעל גופי השידור המסורתיים.

אל המגרש נכנסה לאחרונה גם פרטנר, המציעה לרכוש סדרות וסרטים בפורטל שהקימה. ספקיות הסלולר מפוקחות בחלק מהשירותים שהן מעניקות, אולם בתחום התוכן השיווקי, למשל, הן אינן מוגבלות כלל.

הסכום הכולל שמשלמים כל הגופים המשדרים על השידור בטלוויזיה עומד על כ־650 מיליון שקל בשנה לכל הפחות. סכום זה מורכב מחצי מיליארד שקל שהם מחויבים להשקיע בהפקות מקור, מתמלוגים למדינה ומקנסות שונים.

ועדה לא רלבנטית

ועדה שכינס משרד התקשורת החלה לדון בנושא הסדרת השידורים על גבי האינטרנט לפני כמה חודשים, ולדברי המשרד צפויה להסיק מסקנות בשבועות הקרובים. עם זאת, גם המלצותיה של ועדה זו עשויות להיות לא רלבנטיות כל עוד מתקיימת במשרד ההפרדה המיושנת בין הפיקוח על שירותי התוכן לבין הפיקוח על רשתות התקשורת.

וכאשר הגוף המפקח עצמו עדיין לא גיבש את מפת עולם התקשורת והתוכן כפי שהוא מאמין בה, כיצד חברה או משקיע המעוניינים לפעול בשוק יכולים לתכנן את צעדיהם?