המחוזי הפך את ההחלטה: הקלנועית אינה רכב ממונע

בשורה חשובה לכל בעלי הקלנועיות: היא לא תחשב לכלי רכב וכל מי שינהג בו ייחשב להולך רגל לצורך תביעות פיצויים. כך קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לפסיקה זו יש חשיבות רבה לסוגייה רחבה יותר - הקורקינטים. כפי שהדגישה השופטת רות לבהר שרון, שחידדה את הבעיה העתידית שתצוף: "כל קביעה אחרת עלולה להוביל לתוצאה שאינה הגיונית ואינה רצויה, לפיה גם קורקינט ממונע, אופניים ממונעים או אפילו מכונית צעצוע של פעוטות (שבחלקן יש מנוע קטן) עלולים להחשב כרכב ממונע לצורך חוק הפלת"ד".

פרשייה זו החלה במאי 2006, אז נסעה פרחיה בן ישי, אישה בת 75, בקלנועית שהיתה נהוגה על ידי בעלה, רכב התנגש בהם וכתוצאה מההתנגשות האישה המבוגרת נפצעה והגישה תביעת פיצויים. הפוגע וחברת הביטוח כלל טענו: מדובר ברכב לכל דבר והתביעה צריכה להיות מוגשת לקרנית (הגוף שמפצה נפגעי תאונות בנסיבות שאין את מי לתבוע).

בית משפט השלום בתל-אביב קבע שמדובר ברכב ממונע, ועל כן הפנה את הנפגעת לתבוע את קרנית. בית משפט השלום ניתח את הסוגיה והגיעה למסקנה שהקלנועית עונה להגדרת המושג "רכב", כיון שמדובר בכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום. אלמנט נוסף שעזר להגדרה היתה העובדה שהקלנועית נעה באמצעות מנוע קטן, ולא באמצעות כוח פיזי או מכני.

היום הרכב של שלושה שופטים בראשות השופט ד"ר קובי ורדי הפך את ההחלטה. "העובדה שהמחוקק פטר את הקולנועית מחובת רישום ורישוי, ואסר באופן עקרוני את תנועתה בכביש, הגביל אותה לנסיעה על המדרכה, מחזקת את המסקנה שהמחוקק ביקש להשוות בינה לבין כיסא הגלגלים, במובן הקלאסי", כתב השופט ורדי, "אני סבור שעקרונות אלו גוברים על ה"אינטואיציה" שבעזרתה קבע בית המשפט כי קולנועית אינה כסא גלגלים".

לשופט היתה גם קריאה עקרונית למחוקקים: "אני מצטרף לקריאה למחוקק לומר את דברו ולקבוע מפורשות את מעמדה של הקולנועית בכל הקשור לחוק הפלת"ד ופקודת הביטוח".