שורת הרווח: עשור של רוחניות ומשכורות גבוהות

סאם לוי, הקואוצ'ר האישי של שרי | צילום: אוראל כהן

קואוצ'ינג: יועצי הצללים של המנהלים

מנטרות של העצמה עצמית ושיחה אישית עם המאמן הפרטי - כבר שנים שאנשי עסקים רבים לא פותחים את הבוקר בלי זה. תופעת הקואוצ'ינג התפתחה מאוד בעשור האחרון, ומנהלים רבים נעזרים במאמנים אישיים שאמורים לסייע להם לצלוח עסקאות של מיליונים, להיטיב את מערכות היחסים שלהם עם הכפופים להם ולשנות את מה שדורש שינוי.

אנשי עסקים בכירים, ובהם יו"ר בנק מזרחי טפחות יעקב פרי, מנכ"ל אל עלהיוצא חיים רומנו, מנכ"ל נטפים עופר בלוך, מנכ"ל דפי זהב ניר למפרט ועוד רבים וטובים, מספרים כי האימונים האישיים שינו את חייהם. בחודש מרץ חשף "כלכליסט" את סאם לוי - הקואצ'ר האישי של שרי אריסון ואחד האנשים המקורבים לה ביותר. האישה החזקה במשק הישראלי, ששולטת בין היתר בבנק הפועלים ובחברת שיכון ובינוי, מרבה לפגוש בו ולהתייעץ איתו - ואף מעסיקה אותו כיועץ שמעביר סדנאות למנהלי השלוחות של קבוצת אריסון.

במקביל החלו הקואוצ'רים הבכירים לרכוב על הפופולריות של התופעה. האקדמיה, שהסתייגה בהתחלה מהתופעה, החלה לאמץ את האימון העסקי. מוסדות דוגמת הטכניון, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת תל־אביב והמרכז הבינתחומי בהרצליה פתחו תוכניות להכשרת מנהלים כמאמנים.

הזווית האקדמית - ד"ר דינה שקולניק, מנכ"לית חברת דינמיקה ומרצה בתוכנית ייעוץ ופיתוח ארגוני בלהב, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל־אביב, מסבירה: "מדובר בתחום שנותן מענה אפקטיבי לצרכים של האדם בכלל והמנהל בפרט, בסביבה האנושית והעסקית כיום. האימון מיועד לאנשים בתפקידים מצליחים שרוצים יותר מחייהם. אנשים היום מצפים לתחושה של מימוש עצמי, לסיפוק ולאושר בעבודתם, ורוצים לקבל זאת בזמן מוגדר ומוגבל, מכיוון שסדר היום הוא קצר וקדחתני".

נוחי דנקנר | צילום: סיון פרג'

עזרה מגבוה: עצות מרבנים ומחוצנים

ככל שהכלכלה הופכת ליותר קפיטליסטית, חומרנית, ארעית ומלאת סיכונים, גוברת תופעת הפנייה למקורות על־טבעיים כדי לקבל הנחיות כיצד לפעול נכון ולהצליח. אנשים המחפשים תשובות בדת, במגידי עתידות למיניהם ובגורמי שמים היו כאן תמיד, אבל אין ספק שהעשור האחרון הוציא מהארון דמויות מרכזיות בכלכלה הישראלית שפנו לעזרה מבחוץ.

ברשימה הארוכה של היו"רים, המנכ"לים ובעלי השליטה שסומכים על הנסתר נמצא נוחי דנקנר, שנוהג לפקוד את הרב איפרגן ("הרנטגן"). הרב אף ליווה את דנקנר במהלך השתלטותו על קבוצת אי.די.בי ב־2004, ובעקבות המלצתו גם החליט דנקנר שלא לפתוח את סניפי רשת שופרסלבשבתות.

ג'קי בן זקן ויצחק תשובה, למשל, מתייעצים בקביעות עם הרב יאשיהו פינטו. אלי רייפמן, מייסד קבוצת ההייטק אמבלייז, החל ללמוד קבלה בגיל 23, ובשנים האחרונות נהפך למרצה מבוקש למה שהוא מגדיר "קבלה מעשית ומדע". אילן בן־דב, מי שרכש לאחרונה את השליטה בחברת פרטנר, מגדיר את עצמו כבודהיסט ולומד קבלה ורייקי. בן־דב הגדיל לעשות כשחתם על העסקה לרכישת חברת פרטנר בשעה עשר בבוקר, והסביר שעיתוי החתימה נקבע ממניעים נומרולוגיים.

אבל אין ספק שמי ששמה את העולם המטפיזי על המפה היא בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, שהתוודתה השנה על עולמה הרוחני והמסרים שהיא מקבלת מלמעלה. ספרה, "לידה", שופך אור גם על הקשר בין עולמה הרוחני להתנהלותה העסקית. את ההחלטה שלא למכור את חברת שיכון ובינוי היא קיבלה לאחר מסר כזה.

הזווית האקדמית - פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג המרצה באוניברסיטת חיפה: "אנשי עסקים נמצאים בלחץ מתמיד של עליות, ירידות ומשברים כלכליים. כשהלחץ כבד, האדם נוטה ללכת למשחררי לחץ. זה יכול להיות פסיכולוג וזה יכול להיות רב. צריך לזכור שלהיות עשיר זה לא מפתח לאושר. יש פה איתות למערכת הקפיטליסטית שעושר לא יוצק תוכן - זה לא הכל בחיים".

יצחק שרם

שכר בכירים: שיא השכר נשבר שוב ושוב

הדרך הקלה ביותר למשוך אדם לחברה היא להציע לו כסף ותנאים משופרים. בעשור האחרון נראה היה שאין גבול למשכורות שמוכנים בעלי השליטה להציע כדי למשוך מנכ"ל חדש או להשאיר את המנכ"לים המוכשרים.

בשנת 2000 הכתירו כותרות העיתונים את יצחק שרם, יו"ר דריקטוריון קבוצת שרם־פודים־קלנר, כשיאן השכר לאותה שנה. שרם קיבל מהקבוצה שכר ומענקים בעלות כוללת של 15.2 שקל בשנה. וזו הייתה השנה הראשונה של העשור, שסימנה את העלייה הבלתי מרוסנת של המשכורות לבכירים.

ב־2003 פורסמה עלות שכרו של יצחק אנג'ל מנכ"ל ליפמן: 35 מיליון שקל על פני ארבע שנים. שנתיים מאוחר יותר, ב־2005 הוכתר צבי זיו, דאז מנכ"ל בנק הפועלים, לשכיר הכי עשיר. בזכות בונוסים ענקיים ואופציות נדיבות, הגיעה עלות שכרו לסכום מדהים של 33.5 מיליון שקל בשנת 2005. באותה שנה אף זעקו כותרות העיתונים שמנכ"ל אל על חיים רומנו מקבל 11 מיליון שקל במשך עשרת החודשים שכיהן בתפקיד. שנה אחר כך, ב־2006, נאלצו צבי זיו, שלמה נחמה ודני דנקנר לוותר על 66% מהבונוסים בבנק הפועלים, על רקע ביקורת ציבורית חריפה.

ב־2008 עמד מנכ"ל סקורפיו נדל"ן שמעון מנחם בראש טבלת השכר השנתית, עם עלות שכר של 72.9 מיליון שקל בשנה - הגם שמרבית הסכום התבסס על אופציות.

נותר רק לחכות לדו"חות הכספיים שיראו כמה הרוויחו המנכ"לים ב־2009.

דבר המבקרת: הוויכוח על גובה משכורות הבכירים נראה לעתים פופוליסטי, אך המשבר האחרון העניק לו משנה תוקף. בראש המבקרים עומדת ח"כ שלי יחימוביץ', שהגישה לכנסת הקודמת הצעת חוק לפיה השכר הגבוה ביותר בחברה לא יעלה על פי 50 מהשכר הנמוך בחברה: “העשור הזה אופיין במשכורות מנופחות למנכ"לי חברות שנסחרות בבורסה, שלעתים לא עלו בקנה אחד עם הביצועים של אותם מנהלים. מדובר במסלול עוקף דיבידנד שבא על חשבון הציבור הרחב, שמשקיע את חסכונותיו בחברות הללו. התופעה חמורה ובולטת במיוחד על רק שחיקת תנאיהם של עובדים ברמות הנמוכות".

המקצועות הנחשקים: כולם רוצים הייטק ופיננסים

המקצועות המבוקשים ביותר בעשור האחרון הם חשבים, מנהלי כספים, יועצים פיננסיים, מהנדסי RT ומתכנתים - כך עולה מנתוני חברות ההשמה מנפאואר, אדם מילוא ופוקוס. שוש אורון, מנכ"ל חברת השמת הבכירים "בגישה שונה": "תחומי ההייטק והפיננסים נושקים זה לזה - ההייטק טיפח את שוק ההון. עליית ההייטק בתחילת העשור יצרה צורך בהרבה כסף מצד משקיעים שישקיעו בפיתוחים, ויצרה שכבת מתעשרים חדשה. הכסף הפך נגיש, ונוצר צורך בבעלי מקצוע שיטפלו בו - מה שגרם לבועת הפיננסים והנדל"ן".

העשור הנוכחי נפתח במשבר חריף בתעשיית ההייטק הישראלית. לקראת סוף העשור הקודם נרשם זינוק בשימוש באינטרנט - ועמו זינוק בערכן של חברות ההייטק. הקטנות נקנו בידי חברות ענק והונפקו לציבור בציפייה לתשואת גדולות, והשכירים קיבלו משכורות עתק ותנאים מפליגים. בתחילת שנות האלפיים התברר שהשוק התפתח בקצב אטי מהצפוי, ושנוצרה בועה טכנולוגית. פיצוצה הביא לפיטורים המוניים. שיא המשבר היה באמצע 2001, כשקומברס פיטרה בבת אחת 200 עובדים. גלי ההדף הגיעו לתעשייה המסורתית, שהושפעה גם מפיגועי 11 בספטמבר והאינתיפאדה.

ב־2004 החלה התאוששות. חודשו גיוסי העובדים, והחלה פריחה מחודשת שנמשכה עד ספטמבר 2008. כשפרץ המשבר הכלכלי העולמי נקלעה ישראל שוב למשבר, אלא שהפעם נוצרה תופעה של טיוב עובדים: חברות רצו לנצל את המשבר כדי לפטר עובדים ותיקים המרוויחים משכורות גבוהות, ובמקומם הביאו עובדים בעלות שכר נמוכה. תופעה נוספת שאפיינה את המשבר היא הפחתות שכר מסיביות וקיצוצים בהטבות כמעט בכל הענפים במשק.

מבט מהתעשייה - שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים: "במשבר הנוכחי פוטרו 6% מעובדי התעשייה מכל הענפים. ההשפעה הדרמטית החלה בשינויים בכושר התחרות שלנו מול העולם בעקבות טלטלות בשערי המטבע. במחצית השנייה של 2008, לאחר שנתיים שבהן השקל התחזק, השלימה התעשייה שורה של תהליכי התייעלות, כגון צמצום שעות עבודה ומעבר לשבוע עבודה מקוצר, והחלה לפטר עובדים. המשבר של 2001-2003 יוחס בעיקר לענף ההייטק, ובמהלכו פוטרו יותר מ־10% מעובדי התעשייה".