פרשנות: ביבי בשלו, ושהעולם יחכה

לא יותר מ־14 מילים הקדישה משלחת ארגון ה־OECD לסוגיית המשך ביצוע הרפורמה במס הכנסה. אבל מיקומו הגבוה של משפט זה ברשימת ההמלצות, וכריכתו בצורך להקטין את החוב הממשלתי, אינם משאירים ספק בנוגע לחשיבות הרבה שמייחס לו הארגון.

המלצת ה־OECD מצטרפת להמלצות קרן המטבע הבינלאומית, חברות דירוג האשראי, נגיד בנק ישראל ופרופסורים באקדמיה. אפילו הדרג המקצועי הבכיר באוצר, זה שאמור ליישם את שלבי הרפורמה הבאים, מתנגד לה בחריפות.

ומול כל רשימת המומחים המרשימה, בהם כאלה שמן הסתם מבינים דבר או שניים בכלכלה, ניצב אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. פישר כבר הסביר לו, ולא בחדרי חדרים, שהתיאוריה של הפחתת מסים כמקדם צמיחה היא נושא שנוי במחלוקת, אבל לא אדם כביבי ייתן לעובדות לקלקל סיפור טוב.

המשך ביצוע הרפורמה הוא דבר רע, כי כדי לממן השנה את עלותה הגבוהה (כ־3 מיליארד שקל) הגדיל האוצר שורה ארוכה של מסים עקיפים, כמו מע"מ, מסים על הבנזין והסיגריות והיטל הבצורת. הקלת נטל המסים הישירים מיטיבה בעיקר עם בעלי ההכנסות הגבוהות, בעוד הכבדת נטל המסים העקיפים פוגעת יותר בבעלי ההכנסות הנמוכות.

ואם זה לא מספיק, הנה צמד נתונים, לטובת הקורא בנימין נתניהו: נטל המס הישיר בישראל נמוך מהממוצע במדינות ה־OECD - 19.6% אצלנו (ב־2007) לעומת 23%. נטל המיסוי העקיף, לעומת זאת, מצביע על מציאות הפוכה: 17.4% בישראל לעומת 10.3% בלבד ב־OECD.