לקראת הדיון בפסילת השופטת של אלי רייפמן: אלשיך נעלבת ומסתערת, קליין מעדיף לסגת

בתחילת השבוע הגישו פרקליטיו של איש העסקים אלי רייפמן ערעור לבית המשפט העליון על החלטתה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך, שלא להיעתר לבקשתם לפסול את עצמה מדיון בתיק. ערב ההכרעה בעניין הערעור מעניין להשוות את גישתה של אלשיך ביחס לבקשה שתפסול עצמה לגישתו של השופט מנחם קליין מבית משפט השלום בתל אביב, שהתבקש גם הוא לאחרונה לפסול את עצמו מניהול תיק.

אין קשר ישיר בין ההחלטות, אבל החלטת קליין לקבל את הבקשה לפסילת עצמו, יום לפני החלטת אלשיך לסרב לבקשת הפסילה שלה, משקפת גישת שונה לחלוטין: פתיחות, צניעות ומבוכה של קליין, מול עוינות, תוקפנות ועלבון של אלשיך. ייתכן שקליין הגזים בכיוון החיובי ובפרשנות המרחיבה. ייתכן שאלשיך נצמדה מדי למבחן המשפטי הצר. לאן נעלם האיזון שכה מדברים בשבחו?

מקרה אלשיך

מערכת היחסים העכורה בין רייפמן ועורכי דינו דורון אפיק ושלומי תורג'מן לבין אלשיך נהפכה זה כבר לחלק מההצגה בתיק המתוקשר, ולטענת הפרקליטים משפיעה מערכת היחסים באופן מיידי ודרמטי על ניהולו. מדובר בשני עורכי דין צעירים, וייתכן שהדבר משפיע על יחסה של השופטת. אסור לשכוח שגם רייפמן מספק לאלשיך סיבות רבות לנקוט נגדו יד קשה, דוגמת השינוי הקופצני בין גרסאות וההתחמקות ממתן תשובות ברורות.

על פי התיאור בבקשת הפסילה, מתחיל כל דיון בגערות מצד אלשיך, צחקוקים עם העוזר המשפטי, הערות שגובלות בהשפלה לרייפמן ופרקליטיו וחוסר סבלנות בוטה כלפי טענותיהם. עורכי הדין טוענים כי התגבש "חשש ממשי למשוא פנים" מצד אלשיך ומוסיפים כי יש לכאורה לתקשורת השפעה על החלטותיה.

אלשיך, כמו בהחלטות דומות בעניין פסילתה בעבר, לוקחת את העניין באופן אישי. היא דוחה את הבקשה מהצד הפורמלי (בטענה שהטענות נגדה היו צריכות לעלות בהזדמנות הראשונה ולא לאחר זמן) ומסבירה את תקינות התנהלותה בתיק, והכל במשפטים מודגשים וקו מתחתם כהרגלה בקודש. אז היא מביעה את עלבונה האישי "נוכח הטענות הקשות (ולשיטתי, אף המקוממות) ביותר שמעלה החייב כנגדי באורח אישי", ועוברת להאשים את רייפמן ופרקליטיו ב"היתממות" וניסיון לכוון לדעת הקהל.

אלי רייפמן בעת דיון בבית המשפט | צילום: גיא אסיאג

"חלקים אחרים בבקשה טוב היה להם אלמלא באו לעולם כלל", כותבת אלשיך. "עניין לנו בעיקר באותו חלק של הבקשה בו הוא מלין על כך כי 'בית המשפט מושפע מאמצעי התקשורת'... צורם הדבר כי החייב, אשר הוא דווקא זה אשר יושב בדיון כשכולו זחוח ואינו חדל מפיזור חיוכים, גיחוכים וקריצות בתוך האולם, כאילו היה שחקן היושב על הבמה, מפנה את חציו בעניין זה אל בית המשפט, ודומה כי הוא יוצר 'תיאוריית קונספירציה' בכל הנוגע להבעות פנים כאלו ואחרות".

אלשיך מחליטה שלא לפסול את עצמה ונתלית במבחן המצמצם לפסילת שופט כדי למנוע שימוש בכלי רב־עוצמה שכזה, ומסבירה שמטרתה היא לא להתיר את ניצולו לרעה כשהחלטות ביהמ"ש אינן לרוחו של צד כלשהו. "בקשה זו המונחת בפניי היא דוגמה מובהקת לאותה סכנה", קובעת אלשיך. "חייבים רבים ראיתי בעודי על כס השיפוט", היא אומרת, "אולם קשה עד מאוד למצוא מקבילה להתנהלות כזו הגובלת במידה רבה כל כך של חוצפה ועזות מצח".

מקרה קליין

השופט מנחם קליין דן בסכסוך בין בנק דיסקונט לעו"ד יעקב בלטר. בלטר הפתיע וביקש לפסול את קליין בשל "היכרות שלילית קודמת". מתברר שקליין, כעורך דין, ייצג חברה מול לקוחותיו של בלטר, ולאורך המשפט בלטר ולקוחותיו זכו, על פי הטענה, "ליחס מחפיר מצדו של קליין".

להבדיל מאלשיך שמשלבת תוקפנות ועלבון, קליין מביע מבוכה. הוא פשוט לא זוכר במה מדובר והוא מבטא זאת בהחלטה. השופט אף מתרשם כי עו"ד בלטר כנראה מתבלבל בינו לבין קליין אחר, עו"ד חנוך קליין, שאליו היה ממוען פקס מלפני עשר שנים המהווה את הנספח היחיד בבקשת הפסילה. קליין מזמין את התיק המדובר דרך המזכירות אך התיק בּוּעַר (סולק מהארכיון).

"מה אומר וכמה אבוש על כי כלל לא זכורה לי 'מלחמת עולם' כפי שציין המבקש", כותב קליין בהחלטתו. "בחלוף עשר שנים מהמקרה ושבע שנים מהמינוי לתפקיד שיפוטי כנראה שאלפי תיקים משפטיים שעברו בשולחני ובאולמי תפסו את תאי המוח האפורים האחרונים שנותרו... והנה נותרתי עוד יותר נבוך ושואל את עצמי אם מדובר ב'אמנזיה', ב'הדחקה' או בשינוי סדר עדיפויות בשמירת זיכרונות ב'דיסק הקשיח' של מוחי".

הדין לא מחייב את קליין לפסול את עצמו, אבל הוא מחליט להפעיל מבחן מקורי ושיקול רחב. "אציין שבהסתכלות ראשונית סברתי שכיוון שעל פניו נראה שאין בסיס לחשש למשוא פנים בניהול המשפט יש להורות על דחיית הבקשה, אך אז הגיע לידי מאמרה המאלף של ד"ר לימור זר־גוטמן 'ניגוד עניינים אצל שופטים', אשר שינה את נקודת המבט שלי".

המאמר מבחין בין ניגוד עניינים משפטי לבין ניגוד עניינים אתי. "שופט הנאמן לאתיקה המקצועית שלו לא יסתפק במצב שבו הוא אינו יושב בדין לאור דיני פסלות השופט, אלא יפעל לפי חובותיו האתיות במקרה שבו נוצר ניגוד עניינים אתי, מבחינת מבחן מראית פני הצדק", כותב קליין, ומוסיף: "התנהגותו האינדיווידואלית של כל שופט יש בה כדי לחזק או לערער את האמון המוסדי במערכת השפיטה". אף שאין עילת פסלות משפטית פוסל עצמו קליין מהדיון בתיק, משום שחוסר הנחת של המתדיין יצר לטעמו ניגוד עניינים אתי.

שופט נפסל רק במקרים נדירים

מערכת המשפט מסתייגת מאוד מפסילה של שופט וההלכה שמיושמת בעניין הזה מצומצמת מאוד. הבסיס החוקי לבקשת פסילת שופט נמצא בסעיף 77א לחוק בתי המשפט שקובע כי שופט יפסול עצמו לבקשת בעל דין אם קיימות נסיבות שיש בהן "כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בשנת 2004 הוסף תיקון מהותי לחוק שמונה מקרים ספציפיים שבהם שופטים לא יישבו בדין. למשל, כשצד להליך או בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. עילות פסילה נוספות הן כשלשופט יש עניין כספי או אישי בהליך או תוצאותיו או שהשופט היה מעורב - בטרם מונה - בעניין הנדון.

בפועל, מרבית הערעורים לבית המשפט העליון בעניין פסלות נדחים. הנחת העבודה היא ששופט הוא אובייקטיבי ובית המשפט יבחן את טענת משוא הפנים על פי הערכה אובייקטיבית, ולא על פי התרשמות סובייקטיבית של בעל הדין. 

קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה