איור: ליאב צברי
מתניידים כאילו שזה 1999
מי צריך את חוק ניידות הדואר האלקטרוני? מלבד ח"כ רונית תירוש, שזכתה למעט פרסום בזכותו, כנראה שאף אחד
השבוע קיבלה ועדת השרים לחקיקה את הצעתה של חברת הכנסת רונית תירוש לנייד כתובות דואר אלקטרוני שניתנות לגולשים על ידי ספקית האינטרנט שלהם, בדומה לניידות מספרי הטלפון. "זוהי מהפכה צרכנית חדשה", קבעה תירוש. אכן מהפכה חשובה ביותר - לו רק היתה מתקבלת ב־1999.
הימים שבהם הגולשים נכבלו לכתובת הדוא"ל שקיבלו מהספקית חלפו לפני עשור בערך, כששירותי מייל חינמיים דוגמת הוטמייל התחילו לצוץ ברשת. הכניסה של ג'ימייל לשוק לפני שש שנים האיצה את התהליך עוד יותר. כיום שירותי האימייל החינמיים ידידותיים ומתקדמים יותר, כוללים תכונות רבות יותר, ובניגוד לטענות שהעלתה תירוש מאובטחים לא פחות מאלו שמציעות הספקיות.
תחום הרגולציה ברשת כולל סוגיות בוערות הרבה יותר, שמשוועות לדיון ציבורי מעמיק ולחקיקה הולמת: צנזורת אתרים, הגבלת שירותי VoIP ברשתות הסלולר, הגבלת מהירות הורדה מצד ספקיות האינטרנט והרשימה עוד ארוכה. אבל למה להתעסק בנושאים מסובכים כשאפשר לקפוץ על העגלה של ניידות האימיילים? זה פשוט להבנה, נשמע טוב וכמעט לא שנוי במחלוקת. חוסר הרלוונטיות של הסוגיה, שכמעט לא מטריד אף אחד מציבור הבוחרים, כנראה לא מפריעה לחברי הכנסת בדרך להכרזה על "מהפכה צרכנית".
11 תגובות לכתיבת תגובה