יקה עם שרירים: ב.מ.וו סדרה 5 חוגגת את השנה ה-38 שלה

ב.מ.וו סדרה 5 החדשה היא מכונית עם התנהגות כביש חסרת פשרות וגימור נפלא. הבעיה שלה: היא מנסה לספק חוויית נהיגה - אבל לא משאירה טיפת אוויר לספונטניות

01.03.2010, 09:23 | שרון ביידר, פורטוגל

הגרמנים, נאמר זאת בעדינות, הם עם שגורר איתו שלל סטריאוטיפים. ראש וראשון לאלה הוא, מטבע הדברים, חיבתם למשטר ולסדר חסרי פניות - חיבה שהופכת לעתים לשמרנות ולחוסר מעוף. המטבח הגרמני, למשל, מגיע לשיאו במנות משעממות כמו נקניקיות וכרוב כבוש; מצד שני, יש להניח שהמגירות בו מסודרות למשעי והשיש ללא רבב.

אז נכון, האופי הגרמני אולי אינו מזמין יצירה של מטבח מתוחכם - אבל הוא כנראה מושלם לייצור מכוניות. ברוב הפעמים שבהן נתקלים במכונית מנהלים גרמנית, מדובר במכונית שקובעת את הסטנדרט למתחרים. אנשי ב.מ.וו, שממתינים בליסבון בין עשרות ב.מ.וו סדרה 5 חדשות, בהחלט מודעים לתדמית הזאת. למעשה, הם אינם מפסיקים לדבר עליה.

בסיס הגלגלים הגדול בקטגוריה

עם כל דגמי הנישה שייצרה לאחרונה ב.מ.וו, ה־5 היא מכונית הליבה של היצרנית הבווארית. מאז 1972, השנה שבה הוצגה ב.מ.וו סדרה 5, נמכרו 5.5 מיליון מכוניות מדגם זה (כמובן בשינויים שהתרחשו מדגם לדגם). נאמנים לרוח זו, בחרו אנשי ב.מ.וו שלא לשנות הרבה בעיצוב החיצוני: ה־5 החדשה דומה מאוד ל־5 היוצאת, למרות הגדלת בסיס הגלגלים ל־2.97 מטרים (הארוך ביותר בסגמנט מכוניות המנהלים כיום), עיגול נוסף של פינות המכונית והגדלה של ה"כליות" השוכנות בשבכה הקדמית. גם תא הנוסעים עומד בציפיות ממכונית מנהלים גרמנית: גימור מושלם, ריח עדין של עור, חומרים איכותיים ומסיביים ושימת לב לפרטים הקטנים, כמו החיבור המושלם בין הדלתות לדשבורד.

ה־5 החדשה עמוסה לעייפה בטכנולוגיות נהיגה: בקרת שיוט, בקרת שמירת מרחק, בורר מצבים לכיול המתלים והגיר, איתות על עצמים בזוויות המתות בצדדים, תצוגה אלקטרונית של שמירת המרחק, המהירות ונתוני מערכת הניווט, הגבלת מהירות אוטומטית בהתאם לכביש שעליו נוסעת המכונית ועוד רשימה ארוכה של אופציות. אלו נועדו לתרום לבטיחות, אבל במידה מסוימת הן גורעות מחוויית הנהיגה: עומס המערכות מקשה על הנהג, ותובע זמן למידה ארוך והסתגלות לעודף הכפתורים והאפשרויות - שתפעולם שופר אך במעט לעומת הסרבול שאפיין את הגרסה היוצאת.

אנשי ב.מ.וו אינם מתעלמים מהעולם שאליו נולדה ה־5 החדשה: המנועים המוצעים בדגם החדש יעילים וחזקים יותר, ודגם ה־535i מתהדר בפליטה של 195 גרם בלבד של פחמן דו־חמצני - עובדה שתסייע בשיווק ה־5 בעיקר באירופה, שבה היצרנים מתחרים במזעור הפגיעה בסביבה. כדי לייעל את פעולת המכונית התקינו ב־5 מערכת המטעינה את המצבר באמצעות האנרגיה הקינטית שנוצרת מבלימת המכונית, ומפנה למנוע כוח שיאיץ את המכונית במקום לטעון את המצבר. כדי להקטין את משקל המכונית, חלק גדול מרכיביה עשויים אלומיניום קל, ובהם הפגוש הקדמי, הדלתות ומכסה המנוע.

אפילו האדרנלין מבוקר

איכות הכבישים באזור ליסבון, שבה נערכה ההשקה של ה־5, נעה בין כבישים צרים ומשובשים באיכות ישראלית לבין כבישי אגרה באיכות סלילה אירופית. בכבישים המשובשים, בידוד הרעשים בתא הנוסעים מצוין, אך המתלים של ה־5 החדשה אינם מגהצים את הכביש בצורה מושלמת, ובתא הנוסעים מרגישים את תוואי האספלט שעליו נוסעת המכונית גם לאחר בחירה במצב הנהיגה "קומפורט", המתון מבין ארבעת המצבים האפשריים. בכבישים מפותלים ה־5 מרגישה בבית ומשרה ביטחון רב בכניסה לפניות. ב.מ.וו הוסיפה ל־5 מנגנון שמפנה את הגלגלים האחוריים בהתאם לכיוון הפנייה ומהירות המכונית. המנגנון גורם למכונית להתנהל כמכונית בעלת בסיס גלגלים קצר יותר.

בכניסה לכפר ציורי בפורטוגל הטכנולוגיה משתלטת על המכונית, וה־5 מאטה בפתאומיות, ללא מגע רגל אדם. הסיבה, מתברר, היא לחיצה על הכפתור שמתאים את מהירות המכונית למהירות החוקית. האח הגדול צופה בכל רחבי אירופה - גם בכפרי נופש נידחים, ריקים מתושבים, שהמהירות בהם מוגבלת ל־30 קמ"ש.

ביציאה לכביש האגרה המהיר נראה שה־5 מתגעגעת לאוטובאן, ומגיעה בקלות למהירויות גבוהות. אנשי ב.מ.וו עושים כל מאמץ להוכיח שלמרות האופי השמרני, זהו אוטו גברי. בין היתר, הם מציגים את ה־5 גם על מסלול המירוצים אסטוריל, כשהיא מכוילת למצב "סופר ספורט": המתלים קשיחים יותר ויחסי ההעברה בתיבת ההילוכים בעלת שמונת המהלכים מתקצרים משמעותית. התוצאה אכן ספורטיבית ומספקת אדרנלין - אבל נדמה שאפילו כאן מדובר בזרימה מבוקרת של אדרנלין.

אי אפשר לתכנן הפתעה

ה־5, צריך להודות, היא מכונית מצוינת ומהנה; קשה למצוא משהו רע לומר עליה. אבל כשבאים לומר משהו טוב, מתברר שריגוש אינו אחד הדברים שהיא משרה. כמכונית מנהלים, ה־5 ממוקדת בחוויית הנהיגה של הנהג, וקצת פחות בנוחות הנסיעה. הבעיה היא שחוויה היא אירוע ספונטני: תכנון סטרילי שאינו מותיר מקום להפתעות עלול להפוך אותה למושכלת מדי ולפגום בהנאה ממנה. זה מה שקרה, למשל, כשמהנדסי ב.מ.וו העמיסו על ה־5 שלל מתיש של מערכות טכנולוגיות - חלק מהן מיותר ומייקר את המכונית שלא לצורך.

אותו דבר קרה גם בעיצוב: ה־5 מצליחה לספק מרחב ללא כבדות של לימוזינה וספורטיביות ללא צפיפות של מכונית ספורט - אך בימים שבהם יצרני מכוניות יוקרה מפתחים מכוניות עם אפקט "וואו" בולט, העיצוב של ה־5 נראה מוכר ושמרני קצת יותר מדי. ב.מ.וו עברה מהפכה עיצובית בשנות התשעים בהנהגתו של המעצב כריס בנגל (שפרש בינתיים מהחברה). עם ה־5 החדשה עשתה ב.מ.וו סיבוב פרסה וחזרה לערכים הישנים של המותג.

ה־5 היא מכונית בעלת התנהגות כביש חסרת פשרות, גימור נפלא ואיכות שארוזים באריזה צפויה ומעט אנמית למראה. היא תתאים במיוחד לעשירים בעלי כסף ישן, כאלה שלא צריכים להרשים אף אחד בחניון.