הקרב על החיבור לאינטרנט: הטייקונים עושים גלים

בחודשים האחרונים שב ועולה רעיון הקמת תשתית מתחרה לזו של חברת מד־נאוטילוס (מאז 2005 בבעלות מלאה של טלקום איטליה), שהכבל התת־מימי שלה מחבר את ישראל לשדרת האינטרנט העולמית. הכבל, שהחל לפעול ב־2001, פרוס במתווה מעגלי בין חיפה, קפריסין, יוון וסיציליה, ובחזרה לתל אביב במקביל לקו החוף המצרי. אורך הכבל הוא כ־5,800 ק"מ.

בקרב חברות התקשורת הישראליות יש מי שדוחף לשבור את המונופול, שעל פי הנטען מונע בעקיפין את הורדת תעריפי האינטרנט בישראל. בניגוד לתחרות בשוקי הטלפוניה, האינטרנט והסלולר, נראה כי הצורך בקבלת רישיון מתאים ממשרד התקשורת אינו המכשול העיקרי לתחרות, כי אם העלות הגבוהה של ההשקעה.

על פי ההערכות, סך ההשקעה של טלקום איטליה ושותפיה לשעבר מישראל בהקמת הכבל מד־נאוטילוס הגיע לכחצי מיליארד דולר, והפרויקט כולו נמשך כשנתיים. בכך לא תמה ההוצאה, שכן מדי שנה יש לבצע פעולות תחזוקה ותיקון תקלות בעלות של כ־10 מיליון דולר.

אמפל סירבה, בזק שוקלת

גורמים בענף מעריכים כי פריסת תשתית מתחרה צפויה להיות זולה משמעותית כיום ולהגיע ל־150 עד 200 מיליון דולר, שעשויים להשקיע במשותף שלושה או ארבעה גופים. בחודשים האחרונים מתקיימים דיונים בין כמה גופים המנסים ליצור קונסורציום של חברות שיגבש פעילות שכזו, אולם נדמה שלמעט שחרור קיטור נגד המונופול של מד־נאוטילוס לא צפוי להתארגנות עתיד מזהיר — בגלל ההיגיון העסקי המוטל בספק.

משום כך כנראה סירבה חברת השקעות אמפלשבבעלות יוסי מימן להצעה להצטרף לקונסורציום שכזה, אף שבבעלותה ספקית האינטרנט והשיחות לחו"ל סמייל.

לפני כמה שנים שקלה גם קבוצת אי.די.בישבשליטת נוחי דנקנר להקים תשתית מתחרה, אולם חידוש ההסכם בין נטוויז'ן למד־נאוטילוס לתשע שנים, החל ב־2008, סימן ככל הנראה את סופה של התוכנית.

שאול אלוביץ' | צילום: אנדרס לצקו

בקבוצת בזקשבשליטת שאול אלוביץ' לא סותמים את הגולל על הרעיון, ובודקים בכל כמה שנים את ההגיון העסקי שמאחורי הנחת תשתית מתחרה.

גוף נוסף הבוחן רעיונית את השתתפותו במיזם שכזה הוא חברת פרטנר, שיושב הראש שלה אילן בן־דב טען בעבר כי תחרות למד־נאוטילוס תוריד את תעריפי האינטרנט ותסייע בצמצום הפער הדיגיטלי.

ההשקעה טרם הוחזרה

הלקוחות היחידים של מד־נאוטילוס, כנגזר מתנאי רישיונה בישראל, הם שלושת ספקי האינטרנט המשמשים גם כספקי השיחות הבינלאומיות: נטוויז'ן, בזק בינלאומי וסמייל. חלק מרוחב הפס שרוכשות החברות הללו נמכר לגופים אחרים דוגמת פרטנרו אקספון, המספקות קישוריות אינטרנט (שתיהן) ושיחות בינלאומיות (אקספון).

ב־2008 חידשה כאמור נטוויז'ן את החוזה עם מד־נאוטילוס עד 2017. על השימוש ברוחב פס משלמת נטוויז'ן 67 מיליון דולר ועל תחזוקת הקו 17 מיליון דולר - ובסך הכל מעט יותר מ־9 מיליון דולר בשנה. על פי דו"חות החברה מנצלת נטוויז'ן בפועל רק כ־30% מרוחב הפס שחכרה.

בזק בינלאומי קמצנית יותר בפרטים בדו"חות בזק, אולם היא מציינת כי היא שילמה 35 מיליון שקל ב־2008, בהמשך לתשלום של 74 מיליון שקל עבור שנים קודמות, ולפיכך ניתן להעריך כי גם בזק בינלאומי מוציאה סכום דומה לשל נטוויז'ן מדי שנה. סמייל אינה מפרטת בדו"חותיה את התשלומים למד־נאוטילוס, אך בהנחה שהוצאותיה לרכישת רוחב פס דומות לאלה של הספקיות האחרות, ניתן להעריך כי שלושתן משלמות בכל שנה כ־30 מיליון דולר למד־נאוטילוס.

בענף מעריכים כי גם כיום, כעשור לאחר שהחלה מד־נאוטילוס להציע את שירותיה בישראל (תחילה באמצעות הכבל "לב"), טרם הצליחה טלקום איטליה להחזיר את ההשקעה בפרויקט.

פעילות הכבלים התת־מימית של חברת מד־נאוטילוס, שהיוותה תחליף לשני כבלים ישנים של בזק, הוקמה ב־1997 כמיזם משותף של חברת התקשורת טלקום איטליה, קבוצת פישמן, קבוצת עורק וחברת זואי החזקות בע"מ. הכבל הראשון שהונח נקרא "לב", על שמו של מנכ"ל משרד התקשורת בשנות התשעים גדעון לב ז"ל, שהיה מיוזמי הרעיון. הכבל חיבר את ישראל לסיציליה שבאיטליה והעניק רוחב פס של 20 ג'יגה־ביט.

טבעת חסינת תקלות

בשנת 2000 עלתה טלקום איטליה לאחזקה של 51% במיזם, באמצעות קניית אחזקותיהם של חלק מבעלי המניות, והחלה בהקמת הכבל השני: מד־נאוטילוס. בעוד ש"לב" פעל במודל של "נקודה לנקודה", ולכן לא איפשר להסתמך על גיבוי לתעבורה במקרה של תקלה לאורך הכבל, ביקשו בטלקום איטליה להניח כבל במבנה טבעתי, שיאפשר חיבור של מדינות נוספות וימנע במקביל את השבתת התעבורה במקרה של תקלה.

יוסי מימן | צילום: אנדרס לצקו

התוכנית המקורית כללה נקודת חיבור גם במצרים, אולם המצב הפוליטי מנע זאת, וטלקום איטליה והשותפים האחרים הפסידו הכנסה משמעותית שיכולה היתה להגיע מתעבורה מהמזרח הרחוק, המנותבת דרך מצרים.

ב־2005 הורחב כבל "לב" ובוצע ממנו פיצול המחבר גם את קפריסין. באותה שנה גם בוצע מהלך הפרידה מהשותפים הישראלים: פעילות הכבלים התת־מימית (מד־נאוטילוס ולב) הועברה לאחזקה מלאה של טלקום איטליה, ואילו השותפים הישראלים קיבלו את פעילות הקבוצה בישראל (מד־1), שכללה את "תחנות הנחיתה" של הכבלים בישראל ואת תשתית הסיבים האופטיים של השותפות ברחבי ישראל, שנמכרה בהמשך לחברת פרטנר.

לפני כשנה נעשה ניסיון להתחרות במד־נאוטילוס באמצעות מתיחת כבל תקשורת יבשתי מכיוון ירדן, אך הניסיון לא צלח. את הניסיון ביצעה חברת "סטורם", בניהולם של מנכ"ל מד־1 לשעבר אבי אלקלעי ושל אבי טייטלמן, שהיה בכיר במשרד התקשורת.

מנצלים פחות מ־10%

בעקבות פריסת רשתות האינטרנט המהירות של בזק ו־HOT טענו כמה גורמים כי חיבור משקי הבית למהירויות של 50 ו־100 מגה־ביט ייצור לחץ עצום על תשתיות חברת מד־נאוטילוס, וצוואר הבקבוק לא יוכל לעמוד בעומס.

מהצלבת נתונים מול גורמים בענף עולה כי מישראל ולישראל יוצאת ונכנסת תעבורה בהיקף של 80-100 ג'יגה־ביט בשניה על גבי תשתית מד נאוטילוס, כאשר על פי הערכות קצב הגידול בצריכת רוחב הפס עומד על כ־25% בשנה. כ־70% מתעבורת האינטרנט נותרת בתוך תחומי ישראל, בגלל הנטייה של הגולש הישראלי להעדיף תוכן מקומי.

למד נאוטילוס רוחב פס כולל של 3.84 טרה־ביט (טרה־ביט אחד שווה לאלף ג'יגה־ביט, שהם מיליון מגה־ביט). גם אם נניח שרק 1 טרה מרוחב הפס מיועד לשימוש בישראל, מדובר בניצול של פחות מ־10% מהיכולת.

האם 3.84 טרה יספיקו לעשור הנוכחי? השיפורים הטכנולוגיים במיתוג האופטי מאפשרים לשדרג את רוחב הפס של הכבל באמצעות החלפת חומרה בקצותיו, וכך ניתן עקרונית להכפיל ואף לרבע בשנים הבאות את רוחב הפס שהוא מציע.