המהפיכה המינהלית של גושן: תרופה לשוק חולה

כן, אנחנו יודעים. מהפכת האכיפה המינהלית שמוביל יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, דורכת להרבה מאד אינטרסנטים על הרגליים ומפרנסת בחודשים האחרונים הרבה מאוד לוביסטים. סוחרי הדעות הללו אמורים לטעת בקרב חברי ועדת הכספים שלנו את הספקות בנחיצותה של המהפכה שמוביל גושן, מכיוון שמשלמים להם להסתכל בעיקר דרך החור הקטן של הגרוש. עורכי הדין מתמרמרים על האובדן הצפוי של תיקים פליליים שפרנסו אותם לאורך שנים; איגוד החברות דואג לבעלי השליטה שעל העסקאות האפלות שהם עושים יודבק מעתה תג מחיר; ואיגוד הבנקים מעדיף לסלק כבר היום את הקנסות שיוטלו על היועצים שלו בעתיד.

משהו בין כלא איילון לחוף מציצים

אלא שהפעם לא מדובר בעוד הצעת חוק סקטוריאלית שעליה יוכלו חברי הכנסת לגזור קופון שמנמן. הפעם מדובר בהצעה שאמורה לשכלל שוק חולה. המציאות החוקתית של שוק ההון לא מאפשרת כיום לרשות ניירות ערך לטפל באמת בכל מי שטעון טיפול. מרבית הרצות המניות נעשות במניות שוליים ובסכומים נמוכים. מידע פנים זולג לשוק כמו מים, ומישהו מנצל זאת כדי לייצר לעצמו רווחים. ומה עושה הרשות? כלום. גורנישט. נאדה. לא משום שהיא לא רוצה, אלא שכדי להרשיע סוחר יום זוטר בתל אביב הרשות לא תיגרר חמש שנים בבית המשפט ותבזבז עוד שנתיים בהליכי ערעור. מנגד, האנשים הללו ראויים לעונש כלשהו, משהו שהוא בין כלא איילון לחוף מציצים.

הנה דוגמה: באוגוסט האחרון פתחה רשות ני"ע בבדיקה של בית ההשקעות דש איפקס. החשד: הרצה של מחיר אג"ח ממשלתית כדי לנצח במירוץ התשואות המטורף המתחולל בין בתי ההשקעות. ברשות הבינו מהר מאוד שכנראה לא יצליחו לצלוח את כל המכשולים הכרוכים באשמה פלילית, אך ברור היה להם כי מה שנעשה בדש איפקס לא היה ראוי. בסוף, דש הקריבה שני מנהלי השקעות ונאלצה לשלם 1.5 מיליון שקל כתרומה. אילו הייתה כאן אכיפה מינהלית, זה יכול היה להיגמר בעונש כבד יותר - או שלא - אבל לפחות לא הייתה נדרשת כאן יצירתיות יתר של הרגולטור, שמסוכנת אולי אף יותר מאכיפה מינהלית המוסדרת בחוק.

הטענה המרכזית שעולה נגד יו"ר הרשות היא שההליך מייצר ריכוזיות יתר ואינו מקיים את עקרון הפרדת הרשויות. זה נכון - אבל רק חלקית. לכל מי שיהיו השגות על תוצאות ההליך תישמר זכות ערעור לבית המשפט. ההליכים יהיו שקופים ויהיו נתונים לביקורת תקשורתית, כך שיו"ר הרשות לא ימהר לחתום על החלטות שרירותיות ובלתי סבירות.

כמו כן, הוועדה שתעמוד בראש ההליך המינהלי תהיה מורכבת מיו"ר הרשות ומשני דירקטורים חיצוניים שימנה משרד המשפטים, ולכל אחד מהם יהיה קול שווה. כלומר, באופן תיאורטי דעתו של יו"ר הרשות יכולה שלא להתקבל. אולי יש כאן מקום לעדן את ההצעה ולייצר עוד מנגנוני בקרה, אבל בקרב הזה בין הרשות לבין הלוביסטים ברור מי צריך לנצח. הגיע הזמן שגם לרשות בישראל יהיו מנגנוני אכיפה מינהלית כפי שיש לרשויות בארה"ב, באנגליה, בצרפת ובקנדה.