השכר ועונשו

דו"ח שהוגש לבית משפט בארצות הברית בעניין פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס מתאר כיצד בכירי בנק ההשקעות הכושל קיבלו באופן מודע החלטות לנקוט אסטרטגיית השקעות אגרסיבית, ליטול סיכונים גבוהים יותר ולהגדיל את המינוף בהדרגה. האם החלטות אלה הן תוצאה של היבריס ושיקול דעת מוטעה, או שהן למעשה תוצר של תמריצים שגויים?

דיווחים בתקשורת הניחו שההון של בכירי ליהמן ברדרס נמחק לגמרי בעקבות המשבר, וכך גם הונם של בכירי בר סטרנס. אולם מחקר שערכנו, "שכר הכישלון: חבילות התגמולים של הבכירים בבר סטרנס ובליהמן ברדרס, 2000–2008", מגלה כי הנרטיב הסטנדרטי הזה שגוי. במהלך המחקר השתמשנו במסמכים שהוגשו לרשות ני"ע בארה"ב כדי לאתר את כל תזרימי המזומנים שהגיעו לידי חמשת המנהלים הבכירים כתוצאה מהבונוסים ומכירת מניות. מצאנו שאם שהחברות קרסו ב־2008, "השורה התחתונה" במאזן השכר של הבכירים בתקופה זו היתה חיובית.

250 מיליון דולר לבכיר

חשוב מכל: בכירי החברות נפטרו ממניות ומאופציות באופן עקבי, ובכך הצליחו להעצים את הונם עוד לפני שמניית החברות שלהם צנחה. למעשה, מספר המניות שאותן מכרו הבכירים בשנים שלפני הקריסה היה גדול יותר ממספר המניות שהחזיקו כשהמשבר הכה ב־2008.

הבכירים הרוויחו לא רק באמצעות מכירת מניות, אלא גם בזכות חבילות הבונוסים הנדיבות. בשנים 2000–2007, גובה הבונוסים הכולל הסתכם ב־300 מיליון דולר בבר סטרנס, וב־150 מיליון דולר בליהמן ברדרס. מובן שהרווחים שהיו הבסיס לבונוסים נעלמו ב־2008, אך הסכמי השכר לא הכילו אפשרות לגבייה חוזרת של הבונוסים שכבר חולקו.

מסיכום נתוני ההכנסות ממכירת מניות ובונוסים מצאנו שבמהלך 2000–2008, חמשת הבכירים המובילים בבר סטרנס ובליהמן ברדרס גרפו קרוב ל־1.4 מיליארד דולר ומיליארד דולר בהתאמה, כלומר כ־250 מיליון דולר לבכיר. הכנסות אלה גבוהות באופן ניכר משווי אחזקותיהם בתחילת התקופה. כלומר, בעוד שמחזיקי מניות החברות לאורך זמן כמעט נעלמו, שכר הבכירים, המבוסס על ביצועים, נשאר בטריטוריה חיובית.

תגובה לא אינסטינקטיבית

השוני בין גורל הבכירים ובעלי המניות מעלה חשש ששיטת התמריצים בבר סטרנס ובליהמן היתה שגויה. הבכירים יכלו לתבוע בונוסים גבוהים המבוססים על תוצאות לטווח הקצר, ולכן נקטו רמות חריגות של סיכונים.

חשוב שחברות פיננסיות וחברות באופן כללי יערכו שינויים במבנה השכר שלהן כדי להדק את הקשר בין בונוסים ותוצאות ארוכות טווח. לפיכך, אין סיבה להתייחס לקריאות לביצוע רפורמה מקיפה במבנה השכר כתגובה אינסטינקטיבית להתמודדות עם הזעם הציבורי. רפורמה מסוג זה תשפר את התמריצים במידה ניכרת ותפחית את רמת הסיכונים המוגזמת שחברות יזמו בשנים שקדמו למשבר הכלכלי – ובכך תגביר את ערכם. רפורמות שמתקנות את אסטרטגיות התמריצים ההרסניות הללו צריכות להוות לקח חשוב ולשמש כמורשת של בר סטרנס, ליהמן ברדרס והמשבר שהן תרמו להתרחשותו.

לוסיאן בבצ'וק הוא פרופסור למשפטים ולכלכלה, ועומד בראש החוג למינהל תאגידי באוניברסיטת הרווארד. אלמה כהן היא מרצה אורחת בחוג למינהל תאגידי באוניברסיטת הרווארד. הולגר ספאמן הוא חוקר בחוג למינהל תאגידי באוניברסיטת הרווארד.

השתתפו בכתיבה: אלמה כהן והולגר ספאמן