סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: גוגל וסין ממשיכות להחליף מהלומות

גוגל מול סין: סיבוב נוסף

 

אחרי למעלה מחודשיים תם שלב א' של המשחקים: ביום שני גוגל חדלה לצנזר את תוצאות החיפוש ב-google.cn ומפנה את הגולשים הסינים לגירסה ההונג-קונגית החופשית.

כחלק מהפתיחה מפעילה גוגל עמוד מיוחד, שמטרתו לנטר את הגישה לשירותיה השונים מתוך סין, ובו ניתן לראות למשל כי יוטיוב ובלוגר חסומים לגמרי, שירות Docs ופיקסה חסומים חלקית אולם הגישה אל מנוע החיפוש, שירות החדשות ו-Google Images פתוחה. אבל הפתיחות הזו חלקית ביותר: הממשל הסיני גורם לתקלות בגישה לגוגל ובפועל - מצנזר במלוא המרץ את המידע ולא מאפשר לגולשים להגיע אל הקישורים "המסוכנים".

מאחר שהחברה לא הפסיקה את פעילותה במדינה לגמרי, ומרכזי המו"פ והמכירות שלה נותרים על כנם, נראה ששלב ב' לא ייארך זמן רב כל כך. אחרי שביום ראשון האשימו הסינים את גוגל באימפריאליזם תרבותי, בבוקר יום שלישי שינתה ממשלת סין את הטקטיקה וטענה כי החברה הפרה את התחייבותה לצנזר את התוצאות ומערבת פוליטיקה בעניינים מסחריים. ניב ליליאן חושב גם הוא שמדובר בטובה לחברים: גוגל קרובה אל הממשל האמריקני וזקוקה לאהדתו; הפסקת הצנזורה בסין תסייע לאובמה ואנשיו במאבק שהם מנהלים נגד סין. גם דבריו של אחד ממייסדי גוגל, סרגיי ברין, מחזקים את הטענה הזו: לניו יורק טיימס הוא אמנם אמר שלממשלת ארה"ב לא היה קשר להחלטה, אבל בראיון שנערך איתו בגרדיאן הוא קרא לממשלה ולעסקים אמריקניים להצטרף אל גוגל ולפעול נגד הפרת זכויות האדם בסין. מיקרוסופט כנראה לא תהיה אחת מהן. מבולבלים? באתר הגרדיאן עשו סוג של Live Blogging לערב הפתיחה.

ומה המחיר שתידרש גוגל לשלם? המכתב ששלחו שותפותיה בסין ובו דרישה לפיצויים, התגלה כמזויף, אבל חברה אחת כבר עברה לשלב המעשי: ספקית האינטרנט TOM Online הודיעה כי שיתוף הפעולה שלה עם גוגל הגיע אל קיצו והממשל הסיני עושה כל שביכולתו כדי שחברות אחרות יצטרפו אליה.

ב-Tech Liberation ממפים את כל המאבקים שגוגל מתמודדת איתם בזמן האחרון; העיתונאית והמרצה לתקשורת רבקה מקינון סבורה שהממשל האמריקני (וגוגל) צריך לסייע לאזרחים הסינים במאבקם לחופש; וב-Wired מזכירים כמה סדקים אחרים שנבקעים בחומה הסינית מלבד אלו שחורצת גוגל.

מאואיזם תרבותי או בועה?

בשבוע שעבר דווח כי פייסבוק עברה לראשונה את גוגל בהיקף תעבורת הגולשים בארה"ב. למה זה מעניין? כי למיקרוסופט, אחת מיריבותיה הוותיקות של גוגל, יש אחזקות (כלכליות וחיפושיות - בינג הוא המנוע הנבחר של פייסבוק) ברשת החברתית הפופולרית עד בלי די.

זוכרים את Beacon, רשת הפרסום הי"ד שפייסבוק ניסתה להקים לפני כשנתיים ובעיקרה, איפשרה למשתמשים לראות מה חבריהם רכשו? ובכן, מלבד ביקורת ציבורית, הפלישה ההיא לפרטיות תעלה לפייסבוק הרבה מאוד כסף; 9.5 מיליון דולר ליתר דיוק. במסגרת פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, תידרש החברה להעביר שישה מיליון דולרים לקרן למחקרי פרטיות ברשת. מי אמר שלמשפטנים אין חוש הומור?

הפתיחות החדשה שמפגינה פייסבוק כלפי מפתחים חיצוניים היא סימן מעודד לאתרים מתחרים, אבל מהווה אישוש לכך שמארק צוקרבג היה כן לגמרי באומרו שתם עידן הפרטיות. גל מור חושב שמדובר בהתפתחות בלתי נמנעת.

הבלוגרית רומי יצחקי מציגה פן אחר של המדיה החברתית, שמזכיר את "המאואיזם הדיגיטלי" ממנו חרד ג'רום לנייר. לדבריה, הרשתות החברתיות לא רק חושפות אותנו למידע, אלא גם מספקות לנו דעות מן המוכן על אותו מידע ובהיותנו יצורים חברתיים, מקשות עלינו לשפוט אותו בעצמנו. הרוב תמיד טועה. גם דורון אביגד מאוכזב מהנטיה של "כת הפייסבוקאים", כפי שהוא מכנה אותם, לעדריות. ולרגל היום הבינלאומי למניעת אפליה גזעית, פעילי זכויות אדם מוטרדים מהקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקדם גזענות ברשתות חברתיות. ככה זה אינדיבידואלים.

והשאלה המתבקשת: האם ייתכן שהמדיה חברתית היא לא יותר מבועה?

בפינצטה

התביעה שהגישה ענקית המדיה Viacom נגד יוטיוב מגלה שאף אחד מהצדדים לא הגיע לבית המשפט עם ידיים נקיות, כולל גוגל, שרכשה את האתר מתחת לאפה של התובעת. ב-All things Digital מציגים עוד כמה נתונים מעניינים שנמצאו במסמכים שהוגשו לבית המשפט.

Ars Technica הכריזו השבוע שפאלם מתה ומנו את הסיבות לכשלון. ב-GigaOm מנסים לנחש מי ירכוש את החברה, ב-AdAge מציעים דרכים להצלה, ב-Engadget הכינו לה ערכת הישרדות וגם ב-Wired משיאים כמה עצות.

סטיבן לוי מ-Wired משוכנע שה-iPad הוא לא סתם אייפון מוגדל, אלא מכשיר שישנה את העולם ואת הדרך בה אנחנו מתקשרים עם מחשבים. ב-GigaOm מעט יותר סקפטיים וסבורים שייקח לו זמן לשנות את חיינו מהקצה אל הקצה.

ואפרופו, בשבוע שעבר חל יום השנה ה-199 למהומות הלודיטים באנגליה. מזל טוב.

אבל עזבו אתכם מ-iPad, בקרוב יושק קומודור 64 חדש. ועוד גיימינג: הרצאת וידאו המתעדת את ההיסטוריה של קונסולות הקוד הפתוח; וסיפורו של סופר צעיר ומבטיח, שהתמכר ל-GTA ולקוקאין.

מדוע חברות המציעות מוצרים בינוניים - במחירם ובאיכותם - מפסידות?

ולקינוח: סיפורה של ארוחת צהריים שנעלמה במשרדי וויקיפדיה, גירסת מקסוויני.