צילום: בלומברג
חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי
אלי אלעזרא שעבד את הונו האישי, מה צריך לתת לחיים הכט, סטיב ג'ובס גרם למבקרים שוב לאכול את הכובע ומאיר שטרית יוזם הצעות חוק בלי אלגנטיות
אלברשטיין - בשורה כלכלית לחג
"איפה חוה אלברשטיין החדש?". "נגמר". "מתי יהיה?". "לא בטוח שנקבל לפני החג". "ופוליקר?". "שם. קחי מהר, נשארו אחרונים". ורסיות שונות של הדיאלוג הזה התנהלו בשבוע האחרון ברוב חנויות הדיסקים בישראל, שנהנו גם מעומס קונים יוצא דופן. זו הבשורה הכלכלית המשמחת ביותר של החגים: פעמיים בשנה, בפסח ובראש השנה, יש עשרות אלפי אנשים שמשלמים מחיר מלא על אלבומים ישראליים. בין כל השחתות הממון על מארזי שוקולד וסבון, פרחים או כלי בית, פסח מצליח להדק את הקשר בין הכיס של העם לאייקוני התרבות שלו, בין מה שאנחנו מקבלים מהם להכרת התודה שלנו.
אדוה גופן קיזלשטיין
אלעזרא לא רק מדבר
בשנתיים האחרונות עסקנו לא מעט במצבו השברירי של איש העסקים אלי אלעזרא ובעסקאות הסיבוביות שניסה לרקוח. מדו"חות קבוצת אלעזרא - המחזיקה בחברת הליסינג אלבר, בהכשרה ביטוח ובחברת הבנייה אפרידר - מתברר כעת איך צלח אלעזרא את המשבר: הוא ערב באופן אישי להלוואות שנטלו החברות הציבוריות שלו, בסכום של 125 מיליון שקל. מה זה אומר? קודם כל זה מעיד על רצון של הבנקים לחזק את הביטחונות שהתקבלו מהחברות עצמן, ועל רמת הסיכון שמייחסות לאלעזרא ועדות האשראי בבנקים השונים. אבל המהלך הזה מצביע בעיקר על כך שאלעזרא באמת מאמין בחברות שלו וביכולת שלהן לפרוע את ההלוואות שנטלו, ושהוא לא מסתפק בלומר את זה. הוא גם עושה, ותוך סיכון רוב ההון האישי שלו. כמה זה נדיר לעומת כמה אנשי עסקים אחרים, בכירים ועשירים ממנו, שבחיים לא תתפסו מסתכנים בערבויות אישיות לחברות הציבוריות שלהם.
גולן פרידנפלד
הכט מייצר צדיקים
להבדיל ממניפולציות מכוערות ונקלות שמציפות את המסך בשנים האחרונות, במניפולציה של "מה... אתם הייתם עושים?" יש ערך חברתי וציבורי. אם התוכנית תייצר אפילו צדיק אחד בסדום, שיעשה את הדבר הנכון כשייתקל בעוול, הטרדה או השפלה - דיינו. וגם אם הצדיק יעשה את הדבר הנכון רק משום שהוא חושד במצלמה נסתרת - דיינו. השאלה המטרידה היחידה לא נוגעת באתיקה אלא בשלום הציבור: האם מעצורי הדיבור הדרמטיים של חיים הכט הם סכנה ברורה ומיידית לאזרחי ישראל? בין צופי התוכנית יש קשישים וטף, והקרטועים המפחידים של המנחה המהבהב עלולים להסב להם נזקים בלתי הפיכים. אולי, במקום שהצופים ייקחו גלולת הרגעה, תיתנו משהו למנחה?
יואל אסתרון
ג'ובס עושה זאת שוב
מחשב הטאבלט החדש של אפל, האייפד, יגיע לחנויות בשבת הקרובה. אבל המכשיר האחרון נמכר כבר בשבת שעברה - רבע מיליון מכשירים אזלו בשבועיים של מכירה מוקדמת. מה לא אמרו המבקרים על האייפד שהציג סטיב ג'ובס בסוף ינואר השנה? שזה בסך הכל אייפון מוגדל, שאין בו שום חידוש מסעיר, שאפל איבדה את הקסם, שזה לא יימכר. השבוע, בפעם המי יודע כמה, המבקרים אכלו את הכובע. בין אם החברה יצרה את המחסור במכוון ובין אם הביקוש העצום למכשיר באמת עלה על הציפיות, השורה התחתונה היא שאפל הצליחה שוב לעשות את הלא ייאמן, חלומה הרטוב של כל חברה - וליצור תור המתנה למוצריה.
גבי קסלר
פישר נמלט מהתאגיד
גוגל איבדה השבוע את דיוויד פישר, סמנכ"ל המכירות שלה והבן של סטנלי, לטובת פייסבוק. הוא לא היחיד: מאז אמצע 2007 עזבו את גוגל תשעה סגני נשיא מתוך 24. במקרים המעטים שבהם המתפטרים מעיזים לשלוח הודעה לעיתונות מטעמם, המסר תמיד אחד: חיפשנו אתגרים חדשים. האם לגוגל נגמרו האתגרים? קשה להאמין. אבל גוגל נהפכת לחברה של"גוגלרים" אין מה לחפש בה יותר. לא עוד סטארט־אפ מבריק ויצירתי, אלא תאגיד גדול וביורוקרטי, שקשה להתקדם בו. ואם כבר לעבוד בכזה, מה רע במיקרוסופט?
אורן הוברמן
פסח מצה ומרור
ביום שלישי הבא, כשהחג יהיה מאחורינו והילדים כבר ישתגעו לגמרי, נחזור כולנו לימי בית שני העליזים. כי ביום ההוא נחגוג, כמדי שנה, את האסרו חג, היום שנועד לתת לעולי הרגל לירושלים זמן לחזור הביתה, ולמורי ישראל - עוד יום בטלה מיותר לחלוטין, בסיומו של חופש ארוך במיוחד. את היום הזה יתקשו להסביר אפילו יוסי וסרמן ורן ארז, עסקני המורים הוותיקים. אלא שאיש לא יוכל לבטל אותו, כי המחיר יהיה גבוה ומופרך כל כך, שכבר עדיף למשק לזרוק עוד יום עבודה לפח. העיקר שהמורים יהיו מרוצים.
עידן גרינבאום
שטרית פספס את הכללים
איזה חמוד מאיר שטרית, ללקק אותו. איך שהוא דואג לשלום ילדינו. הצעת החוק שהגיש, שתחייב להתקין מערכות בטיחות מתקדמות בכלי רכב, היא סינרגיה מושלמת: כך הוא גם דואג לאינטרסים של בעלי הון מהמגזר הפרטי, גם מצטייר כמי ששומר על הבטיחות בדרכים וגם תופס כותרת. אלא שבשעה שיתר חברי הכנסת מחביאים בחוכמה את האינטרסים המסחריים של הצעות החוק שהם מגישים (אחרי שקיבלו אותן מוכנות מהלוביסטים), שטרית ממש כתב בהצעת החוק שלו שהוא מבקש לסייע לחברת מובילאיי מירושלים. דווקא למובילאיי. לפחות שילמד איך עושים את זה, עם קצת חן ואלגנטיות, בין השורות.
שאול אמסטרדמסקי
ביניש מתריעה וסופגת
בברירה בין הגישה המחמירה, זו שלפיה האינטרנט אינו אנרכיה שבה מותר לקלל, להוציא דיבה, לרמוס פרטיות, לגנוב זכויות, לבין הגישה הליברלית, בית המשפט העליון נתן לאנרכיה לנצח, ושחרר את הטוקבקיסטים כמעט כליל מאכיפה שיפוטית. תוך הישענות על נימוקים של חופש הביטוי, כיכר השוק, קשיי אכיפה והיעדר חקיקה מתאימה, נתן העליון יד מודעת לדרדור השיח, וגרוע מזה - להכשרת עבריינות. נכון, לא בכל מקרה צריך להורות על חשיפת גולש, אבל מדוע לא לעשות זאת כשהעוולה זדונית ומובהקת, על פניה? נשיאת בית המשפט דורית ביניש התריעה לאחרונה על ההסתה האלימה של הטוקבקיסטים. בתגובה היא ספגה, אלא מה, צרור טוקבקים מתריסים. פסק הדין הטרי, מבית משפטה של ביניש, רק מזמין אותם להמשיך בהסתה.
משה גורלי
5 תגובות לכתיבת תגובה