פרקליטי רייפמן שהתפטרו: "עשינו דברים יפים בתיק הזה"

"אין תסכול, אבל יש תחושת החמצה" - כך מסכמים שלומי תורג'מן ודורון אפיק, פרקליטיו המתפטרים של מייסד אמבלייז אלי רייפמן, את השנה הסוערת שעברה עליהם מאז פתיחת הליכי הכינוס נגד רייפמן במרץ 2009 ועד התפטרותם מהתיק בתחילת השבוע. השניים לא מאשרים זאת בפירוש, אך נראה כי הרקע להתפטרות הוא חילוקי דעות עם רייפמן על ניהול התיק. לטענת רייפמן, הרקע הוא אי יכולתו לשלם על כ־3,000 שעות עבודה שהשקיעו בתיק להערכתם.

בשורה התחתונה, אומרים תורג'מן ואפיק, הם גאים בהישגים שהשיגו ללקוחם, בין היתר בהצלחתם להביא לשחרורו ממאסר של 50 ימים, ובעובדה שעד היום רייפמן ממשיך לנהל את המאבק על שיקומו הכלכלי, ללא שהוכרז פושט רגל.

אלא שלצד עובדות אלה מסכימים השניים שהיה משהו בלתי שגרתי בתיק, בעיקר בכל הנוגע למערכת היחסים העכורה שהתפתחה בינם ובין רייפמן לבין השופטת ורדה אלשיך והמנהל המיוחד עו"ד איתן ארז. בשלב מוקדם למדי בתיק נראה היה כי אפיק ותורג'מן נהפכו בעל כורחם מזוהים יתר על המידה עם רייפמן: כאשר השופטת אלשיך לא האמינה לרייפמן היא גם לא האמינה להם, וכשתקפה את רייפמן היא לא היססה לתקוף גם אותם.

מימין: עו"ד דורון אפיק, אלי רייפמן ועו"ד שלומי תורג'מן | צילום: אוראל כהן

למה התפטרתם מהתיק?

אפיק: "אחת הסיבות שאנחנו לא בתמונה היא שנוצר מצב מיוחד של 'ברוגז' בין החייב למנהל המיוחד. עכשיו, כשאנחנו מחוץ לתמונה, המנהל המיוחד ייאלץ לנסות ולדבר עם החייב ולהתחיל למצוא פתרונות, במקום להמשיך במסע צלב. אנחנו בפירוש נמשיך לדבר עם רייפמן ולייעץ לו, כי אנו חושבים שנעשה לו פה עוול וממשיכים להיות מאחוריו, אבל אנחנו לא נמצאים לפניו ולא יכולים להמשיך להיות במצב שבו אנחנו משמשים כגורם חוצץ בין המנהל המיוחד לחייב. הגיע הזמן להעביר את המושכות".

איך הרגשתם מול היחס השלילי שספגתם מצד בית המשפט?

תורג'מן: "הייתי רגיל להופיע אצל אלשיך כך שתמיד ידעתי מה עומד לקרות. לאורך כל הדרך הדיונים היו מצוינים וכך גם התוצאות. בהליך הזה משהו היה שונה. היה קוצר רוח וכאילו חוסר רצון לשמוע את הטענות או לדון בהן. אף שבסוף ניתנו החלטות ופסקי דין, היה נראה שכאן זה שונה מההתנהלות שאני מכיר. ההשוואה המתבקשת היא ללב לבייב, שקיבל יחס שונה, למרות שאם כבר מדברים הוא התעסק עם כספי יתומים, אלמנות ופנסיונרים, שלא כמו רייפמן, שעבד עם אנשים שידעו היטב לתמחר את הסיכון, שהמקצוע שלהם הוא כספים; מלווים בריבית גבוהה ביותר".

איך אתה מסביר את זה?

תורג'מן: "בית המשפט רוצה מידע וזה חשוב לו ובצדק, אך הוא מינה לזרועו הארוכה מנהל מיוחד שבמקרה הזה התנהל בצורה לא מושכלת, בצורה אגרסיבית. הוא יצר לבית המשפט מציאות שאינה קיימת והשחיר את פניו של החייב. ואז, במקום לנסות ליצור שיתוף פעולה ולבדוק את הנכסים ומה אפשר לעשות, פתאום נהייתה מלחמה בין הצדדים; וכשעורכי הדין עומדים ולא רוצים להיגרר למהלך הלא נכון של לחפש מתחת לפנס, הם מותקפים כי הם נתפסים כמסייעים לחייב להסתיר".

מה גרם לדעתכם לכך שנהפכתם מזוהים יתר על המידה עם רייפמן?

אפיק: "נוצרה סיטואציה לא הגיונית שהמנהל המיוחד 'ברוגז' עם החייב, ולכן כל שיחה צריכה להיעשות דרך עורכי הדין של החייב. ארז, למשל, בכלל לא ביקר את רייפמן בכלא, עד שדרשנו את זה אחרי כמעט חודשיים. והוא זה שביקש להכניס אותו לשם".

תורג'מן: "הזהות נוצרה כי דובר על הליך מאוד אינטנסיבי שהצריך תשובות בזמנים קצרים, והיה בו כיסוי תקשורתי גדול. אבל אני בטוח שעשינו את הבלתי אפשרי בתיק הזה, גם מבחינת איכות העבודה וגם מבחינת התוצאות".

מה ההישגים שתזכרו מהתיק הזה?

אפיק: "בפועל זה תיק שיצר כמה תקדימים. אף אחד מעולם לא נכנס בישראל לכלא בהליך של ביזיון ביהמ"ש בנסיבות כאלה, ובוודאי שלא לתקופה כל כך ארוכה. נעשו כאן בחינה מחודשת של התחום הזה אחרי עשרות שנים וקפיצה לוגית אדירה, כי פסקי הדין משנות החמישים קבעו שאם בבקשה למאסר יש אפילו שמץ של תחושה שמקורה הוא בענישה, אז כל המהלך מבוטל. כאן בית המשפט העליון אמר שדעתו לא נוחה מהחלק העונשי וביטל רק אותו. זה תיק עקרוני ועשינו בו דברים יפים".

קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה